1. התובע מועסק בנתבעת במשרה מלאה כנהג אוטובוס קבוע. בפנינו מספר תביעות שהגיש, שאוחדו לדיון בפנינו, שבמרכזן עתירה להורות לנתבעת לבטל את החלטתה לפטרו.
2. התובע, יליד 1966, מועסק בנתבעת משנת 1985, במשרה מלאה כנהג אוטובוס קבוע, כמשמעות הדבר בהסכמים הקיבוציים החלים בנתבעת. ביום 21.6.09 היה התובע מעורב בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. הוא נחבל קשה ואובחן כסובל מחבלות בגב ושבר בחוליה. בעקבות פגיעה זו נעדר התובע מעבודתו לצורך החלמה ושיקום למשך כשנה ותשעה חודשים.
3. במהלך היעדרותו של הנהג מעבודתו התגלעו בין הצדדים מחלוקות באשר לזכויות המגיעות לו בתקופת ההיעדרות. ביום 22.12.10 הגיש התובע את התביעה הראשונה מבין אלה המונחות בפנינו, שבה עתר לתשלום זכויות נלוות שונות בתקופת ההיעדרות מהעבודה על רקע הפגיעה הנ"ל, וכן לתשלום פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיותו, בשל מסכת אירועים אותו נפרט בהמשך.
4. ביום 3.4.11 שב התובע לעבודה בהיקף מוגבל, על פי המלצת הרופא התעסוקתי. עם שובו הוא הועסק במשך 4 שעות ביום בלבד, ובמשמרות בוקר בלבד. זאת, לתקופה של כ- 9 חודשים, עד לדצמבר 2011. במהלך תקופה זו ניטשה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לתנאי העבודה אותם היה על הנתבעת לספק לו, בהתאם להמלצת הרופא התעסוקתי. באופן ספציפי, טען התובע שדן היתה אמור לספק לו כסא אורטופדי בהתאמה אישית על רקע הפגיעה בגבו, וכי מצבו הרפואי החמיר עקב העובדה שכסא שכזה לא סופק לו. דרישתו של התובע לחיובה של הנתבעת לספק לו כסא שכזה עומדת במרכז התביעה שניה שהגיש ביום 3.11.11. מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לסוגיית שיבוצו של התובע במשמרות בוקר בלבד. התובע טען שבשל מצבו הרפואי מחויבת הנתבעת לשבצו במשמרות בוקר בלבד - כפי שאכן נהגה בפועל עד לדצמבר 2011 - ואילו הנתבעת טענה שלא כך, ובשל צרכי העבודה אין באפשרותה להבטיח זאת.
5. מששובץ התובע במשמרות אחר הצהריים, הוא לא התייצב אליהן תוך שהוא מספק אישורי מחלה בשל היעדרותו, וטוען בד בבד שהנתבעת כלל לא היתה רשאית לשבצו במשמרות אלה, אלא במשמרות בוקר בלבד.
6. בנוסף למחלוקות האמורות, העמידה הנתבעת את התובע ל"משפט חברים" בבית הדין המשמעתי הפועל על פי תקנונה, בטענה שהוא דיווח על הוצאות נסיעה מביתו שבלוד למקום העבודה, על אף שבפועל נהג להגיע למקום העבודה מבית חברתו שבגבעתיים. התובע זוכה בהליך זה, אך הנתבעת, שלא הסכינה עם תוצאות משפט החברים - החלה לבצע מעקבים אחריו ולטענתה עלה בידה להוכיח שהתובע אכן נהג ללון בגבעתיים וכי גרסתו במשפט החברים הייתה שקרית. כמו כן, ייחסה דן למבקש אחריות ל"אירוע בטיחותי חמור" מיום 29.2.12, שבו לטענתה השאיר אוטובוס חונה במסוף ללא הפעלת בלם יד, וזאת באופן שיכול היה להוביל לאסון.
7. על רקע טענות אלה ואחרות, זומן התובע לשימוע, לצורך בחינת האפשרות להפסיק את עבודתו, וזאת מהטעמים הבאים: אי התייצבות לעבודה במשמרות הצהריים ללא הצדקה רפואית ועשיית שימוש לרעה במסמכים רפואיים; התפרצות והטחת עלבונות במנהל כח האדם של דן; אחריות ל"אירוע בטיחותי חמור" אותה תיארנו מעלה; אי התייצבות על פי הזמנה טלפונית לבדיקה של רופא תעסוקתי; והצגת מצגים מטעים באשר למקום המגורים שעל בסיסה שולמו לנהג דמי נסיעות שלא הגיעו לו.
8. ביום 20.5.12 נערך השימוע, אליו התייצב התובע בלוויית בא כוחו. במהלך השימוע טען התובע ששיבוצו לעבודה במשמרת הצהריים יגרום להארכת משך הזמן במהלכו יידרש לשבת על כסא בנסיעה, דבר שיחמיר את הפגיעה בגבו. לטענתו, זמן ההגעה והחזרה מהמשמרת בבוקר קצר משמעותית מזמן ההגעה והחזרה ממשמרת אחר הצהריים. התובע הוסיף וטען שאי התייצבותו לעבודה במשמרות צהריים מגובה במסמכים רפואיים תקפים. כמו כן הוא כפר מכל וכל בכך שהתפרץ כלפי מנהל כח האדם, והכחיש מכל וכל את האחריות לאותו "אירוע בטיחותי חמור" נטען. הוא הוסיף שאי ההתייצבות במרפאה התעסוקתית נבע מההתראה הקצרה שניתנה לו, ובסופו של יום הוא התייצב, לאחר שנמסרה לו דרישה חוזרת שתואמה זמן סביר מראש. באשר למקום מגוריו והמקום שבו הוא לן - הוא הכחיש שהציג לנתבעת מצגים כוזבים, והוסיף עם זאת שיש להביא בחשבון את מצבו המשפחתי כרווק הנוהג לעיתים ללון מחוץ לביתו. התובע הוסיף שהוא שילם בבריאותו למען הנתבעת, וכי להבנתו, על הנתבעת לגמול לו על כך בעריכת התאמות סבירות לתנאי עבודתו, על פי המלצת הרופאים. התובע הוסיף שבמשך 15 שנים הוא עבד בנתבעת לשביעות רצונה המלאה, ורק לאחר התאונה החליטה האחרונה להתעלם ממצבו הרפואי ולהתנכל לו.
9. בעקבות ישיבת השימוע הוחלט להעביר את ההחלטה בעניינו של התובע לוועדה פריטטית ולקבל את הסכמת נציגות העובדים לסיום העסקתו. זאת, על אף שלשיטתה של הנתבעת, על פי ההסכמים הקיבוציים החלים, היא לא היתה מחוייבת לקבל את הסכמת נציגות העובדים לפיטורי התובע. בוועדה הפריטטית השתתפו מטעם הנתבעת: מר יעקב פרידמן, ראש חטיבת משאבי אנוש, מר בני דיין, סגן ראש החטיבה וה"ה מוטי סעד ושייקה בקלש כנציגי ועד העובדים. במהלך הדיון הציג מר פרידמן את עמדתה של הנתבעת, תוך שהוא חוזר על נימוקי השימוע, והתובע ופרקליטו חזרו על טענות התובע והוסיפו טענות נגד הרכב הוועדה.
10. ביום 30.5.12 החליטה הוועדה הפריטטית לאשר את הפיטורים. ביום 31.5.12 הודע לתובע על ההחלטה. בהודעת הפיטורים נכתב כי הטעם להם נעוץ ב"אי התאמה" וכי עבודת התובע תסתיים ביום 30.6.12.
11. התובע עתר לבית דין זה בבקשה למתן צו שימנע את פיטוריו עד להכרעה בהליך העיקרי. ביום 22.10.12 נענתה כב' השופטת נטע רות לבקשתו (ס"ע 23861-06-12). בהחלטה מפורטת נקבע שנוכח שורת פגמים לכאורה שנפלו בהחלטה על פיטורי התובע, יש מקום להושיט לו את הסעד המבוקש המבטל את פיטוריו. בית הדין הוסיף והמליץ לצדדים, על מנת לעצור את הסחף שביחסיהם, לפנות ללא דיחוי להערכת תעסוקתית מחודשת ועדכנית, שתינתן לאחר שתוצג בפני הרופא מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית הנוגעת למחלוקות שבין הצדדים, לרבות מכלול ההבדלים בין העסקה במשמרות הבוקר ובמשמרות הצהריים, וכן כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים. השופטתרות הדגישה שרק לאחר בחינה שכזו תוכל הנתבעת להעריך באופן מושכל את אפשרויותיה באשר ליתר ההתאמות הנדרשות.
להשלמת התמונה נציין שהנתבעת פנתה לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור על ההחלטה (בר"ע 2084-11-12). ביום 22.10.12 דחה כב' השופט אילן איטח את הבקשה. יחד עם זאת, קבע השופט איטח שיש לקיים את הדיון בתיק העיקרי בלוח זמנים מזורז, ולשם כך החזיר את התיק לבית דין זה לצורך מתן הוראותיו.
12. בהתאם להחלטת כב' השופטת רות, נבדק התובע ביום 5.12.12 על ידי ד"ר מונסטירסקי. בהמשך לבדיקה זו נדרשו לד"ר מונסטירסקי מסמכים נוספים. אלה לא הגיעו אליו במשך מספר שבועות, כשכל אחד מהצדדים מטיל את האחריות לכך על הצד השני. כך או כך, ד"ר מונסטירסקי, משלא קיבל את המסמכים הנוספים, קבע כי "עד קבלת המסמכים ותוצאות הבירור מר בן עזרא רפאל לא מסוגל לחזור לעבודתו".
13. ביום 14.1.13 הגיש התובע כתב תביעה בתיק העיקרי (ס"ע 23861-06-12) שבו טען שעל הנתבעת לשלם לו סך 529,324 ש"ח לפי הפירוט הבא: 129,324 ש"ח בגין זכויות שונות שלא שולמו לו, והלנת שכר, החל משנת 2009; 300,000 ש"ח כ"פיצויי פיטורים מוגדלים", 100,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו לאורך הדרך ועד למועד פיטוריו, שלטענתו נעשו שלא כדין. כן כללה תביעתו רכיבים נוספים אליהם נתייחס בהמשך.
14. ביום 6.3.13 הורה כב' סגן הנשיאה שמואל טננבוים, נוכח הערת בית הדין הארצי בבר"ע 2084-11-12, על איחוד הדיון בין התיק העיקרי בגדרו ניתן הסעד הזמני לבטלות הפיטורים, לבין "תיק הכסא", והוסיף והעביר את התיק המאוחד לטיפול ראש מותב זה.
ביום 24.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט, שבו הודיעו הצדדים שהם מסכימים שכל התיקים הנוספים שהגיש התובע נגד הנתבעת יאוחדו ויידונו בפני מותב, זאת מלבד תיק "לשון הרע". יחד עם זאת, הם הסכימו לכך שדיון ההוכחות אף בתיק זה יתקיים באותו המועד עם שאר התיקים. בתום הדיון אוחדו כל התיקים, לרבות תיק "לשון הרע" שאוחד חרף התנגדות התובע לגביו בלבד. ביום 11.7.13 התקיים דיון ההוכחות. לאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה העת להכריע בטענות הצדדים.
-
האם חייבת הייתה הנתבעת לשבץ את התובע למשמרות בוקר בלבד?