1. התובעת הועסקה במשך כשנה על ידי הנתבעים במפעל לייצור תכשיטים שבבעלותם. במרכז תביעתה שבפנינו טענה שפיטוריה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותה.
התשתית העובדתית
2. הנתבע 1, מר איליה אנבינדר (להלן: הנתבע) הינו עוסק מורשה והבעלים של מפעל לייצור תכשיטים וחנות למכירת תוצרת המפעל בבורסת היהלומים ברמת-גן (להלן: המפעל). הנתבעת 2, גברת מירה אנבינדר (להלן: הנתבעת) הינה אשת הנתבע ושותפה מלאה לניהול המפעל.
ביום 6.4.11 החלה התובעת לעבוד כגרפיקאית במפעל. הנתבעת היתה הממונה הישירה עליה ואחראית על עבודתה.
נקדים ונציין שהנתבעים אמנם העלו בפתח כתב הגנתם טענה לפיה רק הנתבע, ולא הנתבעת, היה מעסיקה של התובעת, ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת על הסף מהעדר יריבות, אך בסיכומיהם לא מצאנו כל התייחסות לטענות המפורטות בעניין זה של התובעים (סעיפים 33 עד 37 לסיכומיהם), שלשיטתם יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בכל שנפסוק לתובעת במסגרת פסק דין זה. משכך, אנו רואים את הנתבעים כמי שזנחו את טענתם בדבר העדר יריבות בין התובעת לנתבעת, והסכימו לטענת התובעים בדבר אחריות משותפת של שני הנתבעים.
3. במהלך ספטמבר 2011, דהיינו כשישה חודשים לאחר תחילת עבודתה, סיפרה התובעת לחברה טובה שלה בשם מריה פילימונוב (להלן: מריה) שהמפעל מחפש עובדת לקידום מוצריו באינטרנט. מריה רואיינה על ידי שני הנתבעים, נמצאה מתאימה, והחלה לעבוד במפעל ביום 27.9.11. פחות משישה חודשים מאוחר יותר, ביום 12.3.11, התפטרה מריה מעבודתה, ונקבע שתעבוד במשך תקופת הודעה מוקדמת שתימשך עד ליום 5.4.11.
4. ביום רביעי ה- 21.3.12 התקיימה שיחת טלפונית בין הנתבעת לבין התובעת, שבה ביקשה הנתבעת מהתובעת להתחיל ולמלא מטלות שונות שמילאה מריה, שכאמור היתה אמורה לסיים את עבודתו כשבועיים מאוחר יותר. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מה היה היקף המטלות הנוספות שביקשה הנתבעת להטיל על התובעת. הנתבעת טוענת שבסך הכל ביקשה מהתובעת לפרסם תמונות של מוצרי המפעל בדף הפייסבוק של המפעל, פעולה שגוזלת לא יותר מדקות ספורות. התובעת טענה מנגד שמדובר היה בתוספת משמעותית הרבה יותר למטלותיה, ועל כן דרשה העלאת שכר כתנאי למילוי המטלה הנוספת.
5. כך או כך, אין מחלוקת שבעקבות בקשת הנתבעת, וסירובה של התובעת להיענות לה בלא שתקבל העלאת שכר, הודיעה התובעת ביום חמישי ה- 22.3.12 על התפטרותה. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם סוכם בין הצדדים על כך שהתובעת תעבוד במשך השבועיים הבאים - תקופת ההודעה המוקדמת - או שסוכם רק שהתובעת תראה לנתבעת היכן מצויים במחשב העבודה הקבצים עם תמונות מוצרי המפעל עליהם עבדה, ובהמשך לכך תוכל להפסיק לעבוד באופן מיידי.
6. ביום ראשון ה- 25.3.12, לאחר סוף השבוע, הגיעה התובעת למפעל, וביקשה לטענתה לחזור בה מהתפטרותה. עוד לטענתה, קיבלו הנתבעים את חזרתה מהתפטרותה. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, התובעת הגיעה באותו היום לעבודה רק כדי להראות לה היכן נמצאים אותם קבצים עם התמונות עליהם עבדה.
7. באותו יום ראשון בבוקר הגיע לעבודה, כמדי בוקר, גם יבגני אנבינדר (להלן: יבגני), בנם של שני הנתבעים, שעובד אף הוא בעסק המשפחתי כמנהל חנות התכשיטים. בפתח יום העבודה פתח יבגני את צג המחשב של מריה, ועליו ראה התכתבות שהתנהלה בין התובעת למריה על גבי "הקיר" של מריה בדף הפייסבוק שלה. יבגני קרא את הדברים, והזדעזע לגלות שהשתיים השתמשו בפרהסיה בביטויים פוגעניים כלפי הנתבעים והעסק שלהם. כמו כן עלה מהשיחה אותה קרא יבגני שהתובעת הקליטה שיחות שהיו לה עם הנתבעת. יבגני הדפיס את ההתכתבות, מסר את התדפיס לאביו (הנתבע) והתקשר מיד גם לאימו (הנתבעת), וסיפר לה שהשתיים "יורקות לבאר ממנה שתו".
8. למחרת היום, ביום שני ה- 26.3.12, ניגש הנתבע לתובעת, ודרש ממנה במפגיע להראות לו את ההתכתבות עם מריה בפייסבוק. כשהתובעת סירבה לכך הוא הציג בפניה את התדפיס שמסר לו בנו יבגני. בהמשך לכך לקח הנתבע את מכשיר הטלפון הנייד של התובעת, והודיע לה שהוא רוצה לבדוק את תוכנו, ובאופן ספציפי האם הקליטה שיחות עם הנתבעת והאם נותרו עליו תמונות של מוצרי המפעל. הנתבע הורה לתובעת לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי, ללא מכשיר הטלפון שלה.
9. התובעת עזבה את מקום העבודה, ובהמשך היום הגיעה לתחנת משטרת תל-אביב ירקון והגישה תלונה על גניבת הטלפון שלה (התלונה נספח ג' לתצהיר התובעת). על פי המלצת השוטרים, חזרה התובעת (ביחד עם בן זוגה וחברה נוספת בשם יבגניה למברסקי, להלן: יבגניה) למפעל, אך לא הצליחה לקבל את הטלפון חזרה, שכן יבגני מסר להם שהטלפון נמצא אצל הנתבע, שלא נמצא בעצמו במפעל.
10. ביום שלישי ה- 27.3.12 הגיעה התובעת שוב למפעל, גם הפעם כשהיא מלווה בבן זוגה וביבגניה, והפעם הזעיקה ניידת משטרה למקום. השוטר דרש מהנתבע להחזיר לתובעת את מכשיר הטלפון שלה באופן מידי, וכך היה. בהמשך לכך זומן הנתבע לתחנת המשטרה, ומסר את ההודעה הבאה בקשר להתנהלותו (נספח ד' לתצהיר התובעת):
"אני מבין שעשיתי טעות ואני מצטער על כך. אני לקחתי את הטלפון בחשד שאנה צילמה והקליטה חומר של העבודה. אני בעל מפעל לתכשיטים, וראיתי אתמול את ההתכתבות שלה במחשב ביחד עם עוד עובדת בשם מריה התכתבו במחשב קיללו אותי בהודעות שלהן והיה שם בהודעות גם שהיא הקליטה את אשתי שהיא גם עובדת בחנות.
אני יודע שעשיתי טעות ואני לא יחזור על זה אני רציתי להגן על האינטרסים שלי אם ישתבש לי משהו בעבודה כל העובדים שלי לא יקבלו משכורות יש לי קונקורנטים בחוץ היא פרסמה את ההקלטות של העבודה ברשת הציבורית. החזרתי את הטלפון, לא נכנסתי לטלפון ולא חיפשתי כלום שם".
11. לטענת התובעת, לאחר שהוחזר לה מכשיר הטלפון שלה, הסתבר לה שהנתבע עשה בו שימוש ללא רשות ובין היתר ניסה לשלוח הודעת SMS לנתבעת. זאת ועוד, ביום 1.4.14 הסתבר לתובעת שהנתבעת פירסמה על קיר דף הפייסבוק שלה קטעים נרחבים מההתכתבות שהתקיימה בין מריה ובינה, כשהם ערוכים באופן שהוציא מהקשר ביטויים בעלי משמעות גסה שנכללו בטקסט, כך שהתובעת הוצגה באור שלילי במיוחד.
12. לאחר כל הדברים האלה, התובעת, שלא חזרה לעבודה, קיבלה ביום 12.4.12 מכתב פיטורים הנושא תאריך 26.3.12 (נספח כ'), שזה נוסחו:
"מכתב פיטורים
במכתב זה להודיע שגורליק אנה ת.ז. [....] מפטרת מתאריך 26.3.12 בסיבת אובדן אמונה.