בתיק זה, הסמיכונו הצדדים לפסוק ביניהם לפשרה במחלוקות שביניהם נשוא כתב התביעה, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן - חוק בתי המשפט), החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין), ללא נימוקים, ועל יסוד החומר המצוי בתיק.
1. עסקינן בענייננו בתובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמורה ללימוד הסטוריה ואזרחות בפרוייקט היל"ה שהפעילה הנתבעת, על פי הסכם מיוחד שנחתם בין הצדדים, בתקופה שבין 15/9/10 ועד ליום 5/9/11 שאז פוטרה מעבודתה בנתבעת.
2. בשל טענותיה של התובעת כנגד פגמים שנפלו בהליך פיטוריה הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין הפגמים שלטענתה נפלו בפיטוריה וכן לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.
3. לאחר מספר תיקונים של כתב התביעה, נקבעו הפלוגתאות והמוסכמות בתיק והוגשו מטעם הצדדים תצהירי עדות ראשית.
4. במהלך ישיבת ההוכחות בתיק, ולאחר שהסתיימה חקירתה הנגדית של התובעת הגיעו הצדדים להסכמה בהמלצת בית הדין, ולפיה יועמד סכום ההפרשים בגין דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים והבראה, לצורכי פשרה, על הסך הכולל של 1,200 ש"ח, נכון להיום.
בהמשך לכך הגיעו הצדדים, בסיועו של בית הדין, להסכמה ביחס לשאר רכיבי התביעה כדלקמן:
"2. זאת ועוד, לאחר ששקלנו עם מרשנו מקובלת עלינו המלצת בית הדין באשר לדרך שבה יש למצות את יתרת המחלוקת בתיק זה ועל כן אנו מסמיכים את בית-הדין לפסוק בינינו לפשרה באשר ליתרת המחלוקת שמעבר לאמור בסעיף 1 לעיל, פיצוי שבין משכורת אחת לבין ארבע משכורות (מחושבות לפי 3,204 ש"ח משכורת ממוצעת), וזאת על יסוד החומר שבתיק ועדות התובעת שנשמעה עד כה, ללא נימוקים.
3. כל צד ישא בהוצאותיו.
4. בית-הדין יחליט על פי שיקול דעתו האם לפסוק הפרשי הצמדה וריבית ועל הסכום שיקבע ואם כן החל ממתי וכן האם הפרשי הצמדה וריבית במלואם או בחלקם".
דיון והכרעה
5. כאמור, עניינה של הכרעה זו בפסיקה
לפשרה ולא בפסיקה לדין.
מעצם מהותו של כל הסכם פשרה שיש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים [ראה:
דב"ע נז/193-3
יששכר כהן - אלי לוגסי, עבודה ארצי כרך לא[2],113], והוא הדין בפסיקת בית הדין לפשרה, שהיא איננה פסיקה לדין.
על השיקולים שינחו את בית הדין בפסיקתו לפשרה נפסק:
"לאור משמעותו של המונח "פשרה" בין צדדים לסכסוך, הרי ש"פסיקה לפשרה" היא פסיקה בסכסוך, מטרתה להשיג את ה"פשרה", דהיינו - מיצוע הדין ו"ויתורים" מסויימים של שני הצדדים על מקצת מזכויותיהם...
'פסיקה לפשרה', על-פי מטרתה כאמור לעיל, חייבת, אפוא, להיות, בין השאר, סבירה, הוגנת, בלתי שרירותית, מתקבלת על הדעת ותוך שהיא מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ואת האיזון בין הציפיות של בעלי הדין כאשר הביעו נכונותם והסכמתם לפסיקה לפשרה על ידי בית הדין."
[ראה:
דב"ע נז/152-3
חיים אלרן - בנק הפועלים בע"מ, תקדין-ארצי, 97(4) 64 עמ' 65].
אי לכך, בבואנו להכריע לפשרה במחלוקת שנותרה בין הצדדים, שומה עלינו ליתן ביטוי הולם לרוח הפשרה בה הלכו הצדדים, תוך השלמתה בשים לב לעקרונות שהותוו על ידי בית הדין הארצי כמבואר לעיל.
6. וכך, לאחר שעיינו בכתבי הטענות והתצהירים שהגישו הצדדים לתיק בית הדין על נספחיהם ובחקירתה הנגדית של התובעת בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לשאלות המשפטיות והעובדתיות הטעונות הכרעה ביחס לרכיבי התביעה שנותרו, וכפעל יוצא מכך לסיכוייהם וסיכוניהם ההדדיים של הצדדים ביחס לרכיבי תביעה אלו, כמו גם לצפיותיהם ההדדיות של הצדדים במסגרת הסכם פשרה כולל ביניהם, החלטנו
במסגרת מיצוע הדין, לפסוק לתובעת, על פי הסמכת הצדדים, פיצוי כולל בסך של 7,500 ש"ח ברוטו בגין שאר רכיבי התביעה שנותרו על כנם, שלאחר שהגיעו הצדדים להסכמה בכל הנוגע להפרשים בגין דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים והבראה.
באשר לעתירת הצדדים כי נחליט על פי שיקול דעתנו בנשוא פסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שיקבע - מובהר בזאת, כי הסכום כאמור לעיל נושא בחובו כבר הפרשי הצמדה וריבית חלקיים מיום 6/9/11 ועד היום.