פסק-דין בתיק ס"ע 16236-08-09

פתח דבר

התובעת הועסקה כתופרת שכירה בחנות הבגדים של הנתבעת ממחצית שנת 1998 ולמשך למעלה מ-10 שנים. מועד סיום עבודתה, כמו גם נסיבותיו, שנויים במחלוקת. התביעה שבפנינו הינה לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת ומסיום עבודתה.

רקע עובדתי

1.     אין חולק שהתובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 24.6.98. לטענת התובעת, עבודתה הסתיימה ביום 1.3.09, לאחר שכבר בחודש ינואר 2009 הודיעה לה הנתבעת שעבודתה עומדת להסתיים עקב קשיים כלכליים (סע' 4 לכתב התביעה). לטענת הנתבעת, התובעת עזבה את עבודתה בתחילת חודש 12/2008 על מנת לעבוד במקום אחר. על טענות כל אחד מהצדדים בהקשר זה נעמוד בהרחבה, עת נדון בשאלת זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים.

2.     הנתבעת העסיקה את התובעת כתופרת במשרה חלקית, 6 ימים בשבוע. בחקירתה הנגדית הסבירה התובעת, שבעבר עבדה 5 שעות ביום ובהמשך, במועד שלא ידעה לפרט, עברה לעבוד 6 שעות ביום, למעט יום שלישי ויום שישי, בהם המשיכה לעבוד 5 שעות בלבד.

3.     שכרה של התובעת שולם על בסיס שעתי. תלושי השכר משנת 2003 ואילך מלמדים על 23 ש"ח לשעה ובהמשך ועד סיום עבודתה - 23.1 ש"ח לשעה.

4.     התביעה שבפנינו הינה לדמי חופשה, הבראה, חגים ונסיעות, להפרשי שכר ולפיצויי פיטורים.

5.     מטעם התביעה העידה התובעת וגב' ורה קושמרוב, אשר עבדה עימה חלק ניכר מתקופת העבודה. מטעם ההגנה העידה הנתבעת בלבד.

דיון והכרעה

נסיבות סיום העבודה - האם פיטורים או התפטרות?

6.     כאמור, בכתב התביעה טענה התובעת שכבר בחודש ינואר 2009 הודיעה לה הנתבעת בעל פה על הפסקת עבודתה. לעומת זאת, בתצהירה טענה כי את ההודעה קיבלה ביום 1.3.09. כך או כך, אין התובעת עותרת לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. התובעת העידה כי לאחר שהודיעה לה הנתבעת על סיום עבודתה, ביקשה ממנה להמשיך לבוא לחנות, על מנת לבצע השלמה של עבודות תיקונים, והיא נאותה לעשות כן, אף שבסופו של דבר, כנגד ציפיותיה, לא קיבלה על כך שכר. ביום 24.5.09 נודע לתובעת מגב' ורה קושמרוב (להלן - ורה), אשר עבדה איתה בעבר אצל הנתבעת, שבמסגרת דיון משפטי בתביעתה של ורה כנגד הנתבעת, התייחסה הנתבעת גם אליה והעידה שהיא ממשיכה לעבוד בחנותה כתופרת עצמאית. התובעת ציינה שנבהלה למשמע דברים אלו, שלא היו נכונים, חששה כי הדבר "יסבך אותה", כדבריה, עם שלטונות המס והפסיקה מיד לעבוד עבור הנתבעת ( ת/1, 11-12).

7.     לטענת הנתבעת, התובעת עזבה את עבודתה בפתאומיות כבר בחודש נובמבר 2008, על מנת לעבוד במקום עבודה אחר, אודותיו לא נמסר לנו כל פרט מזהה. בדיון המוקדם התייחסה הנתבעת לכך שהתובעת החלה לעבוד במקום החדש "במשרה מלאה" (עמ' 2 ש' 11). הנתבעת הוסיפה וטענה שעם עזיבתה לקחה עימה התובעת חלק מלקוחותיה של הנתבעת אל מקום עבודתה החדש וכי גם בעת שעבדה בחנות הנתבעת, ניהלה התובעת למעשה עסק עצמאי, במסגרתו מכרה פריטי לבוש שונים, "שלשלה את הרווחים מהמכירות הפרטיות לכיסה במשך שנים" ו"ניהלה מערך גביה עצמאי...תוך הסתרת הדברים מהנתבעת ומרשויות המס" (סע' 8-9 לכתב ההגנה).

למרות כל אלו ו"לפנים משורת הדין", היתה הנתבעת נכונה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, אך רצונה הטוב נכשל בגין התובעת (שם, סע' 15).

8.     לתמיכה בטענות התובעת, העידה בפנינו ורה, אשר צירפה לתצהירה מסמכים מתוך התביעה שהיא ניהלה כנגד הנתבעת בגין תקופת עבודתה. ורה עבדה שנים ארוכות לצד התובעת בחנות הנתבעת וסיימה עבודתה לפני התובעת, בחודש 09/08. כנספח א' לתצהירה צירפה ורה "בקשה לביטול עיקול זמני" שהגישה הנתבעת בתביעה כנגדה, בצירוף תצהירה של הנתבעת, אשר נחתם ביום 17.5.09. בתצהירה, התייחסה הנתבעת לטענתה של ורה כאילו החנות צפויה להיסגר ולכן כל העובדים פוטרו וטענה בו כך: "לאחרונה הסתיימה עבודתה של התופרת שהועסקה בחנות והוסדרו כל זכויותיה והמשך העבודה עימה מוסדר שלא במסגרת יחסי עובד ומעביד..." ( ת/2, נספח א). הנתבעת אישרה בפנינו כי התופרת אליה התייחסה הינה גב' בן משה, התובעת בפנינו. ביום 24.5.09 התקיים דיון באותה בקשה לביטול עיקול והנתבעת נחקרה על תצהירה. להלן ציטוט מתוך חקירתה, כולו עוסק בתובעת שבפנינו:

" ש. מה שמה של העובדת הנוספת שעבדה בחנות שלך? העובדת שהפסיקה עבודתה לאחרונה?

ת. התופרת, בן משה איזולדה.

ש. מתי היא פוטרה?

ת. היא פוטרה מ-1.3.09.

ש. מדוע לא שילמת לה פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים שמגיעים לה בעקבות סיום יחסי עובד ומעביד?