פסק-דין בתיק ס"ע 13805-01-12

פתח דבר

1.         התובעת עבדה בנתבעת כמנהלת חשבונות במשך כ- 14 שנה ופוטרה עקב טענת הנתבעת להפרת אמון. בתביעתה זו עותרת התובעת לפיצויים בגין פגמים שנפלו לטענתה לפיטוריה, וכן לתשלום פיצוי בגין העסקתה בתקופת חופשת הלידה ותשלום פדיון חופשה.

2.         העידו בפנינו התובעת מחד, ומר דוד עירון מנכ"ל ובעלים הנתבעת מאידך (להלן - מר עירון).  שניהם הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בפנינו ביום 13/10/13. ביום 23/10/13 סיכמו בפנינו ב"כ הצדדים טענותיהם.

3.         נדון להלן בכל אחת מעילות התביעה כדלקמן:

            א.        זכאות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

ב.         זכאות התובעת לפיצוי מכח הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים), וזאת נוכח העסקתה על ידי הנתבעת בתקופות בהן הייתה בחופשת לידה.

ג.         זכאות התובעת לפדיון חופשה ולתשלום שכר עבודה עבור יום אחד בחודש יוני 2011.

4.         בתביעה המקורית עתרה התובעת גם לתשלום ביגוד וגם לתשלום פיצוי בגין הלנת פיצויי הפיטורין, אך היא הודיעה על ויתור על שני ראשי תביעה אלו (עמ' 1 ש' 22; עמ' 39 ש' 31).

א.        זכאות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

התשתית העובדתית

5.         התובעת החלה לעבוד בנתבעת ביום 5/6/97כפקידה. בשלב מסוים, כאשר התפנה תפקידה של מנהלת החשבונות בחברה ולאור השכלת התובעת בהנהלת חשבונות וכחשבת שכר, קיבלה התובעת את תפקיד מנהלת החשבונות ומילאה אותו עד לסיום עבודתה. במסגרת תפקידה זה הייתה התובעת אמונה על הכנת המשכורות לכל עובדי החברה, לרבות לעצמה.

6.         לאחר ששמענו את טענות הצדדים התרשמנו, שלמעשה עד למועד סיום עבודתה של התובעת בנתבעת היו יחסי העבודה בין הצדדים תקינים והולמים. אין כל טענה מטעם הנתבעת ביחס לעבודתה של התובעת בתפקידה כמנהלת החשבונות ואף שהתובעת הרחיבה במסמכים הכתובים - כתב תביעה ותצהיר עדות ראשית, בטענות שונות ביחס להתנהגותו ה"בריונית" של מנהל הנתבעת כלפיה במהלך שנות עבודתה, הרי שכאשר דיברה התובעת בלשונה היא, לא מצאנו כל עדות ליחסים פגומים או בלתי הולמים, אלא דווקא כי ההתנהלות בין מנהל הנתבעת לתובעת הייתה "אכפתית ומכובדת" על פי רוב (דברי התובעת בעמ' 2 ש' 24).

7.         בתאריך 21/4/10 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן - תאונת העבודה). באותה עת הייתה התובעת בחודשי היריון מתקדמים, ותאונת הדרכים הובילה ללידה בו ביום.

8.         התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ומר עירון חתם על טופס התביעה בחלק המעסיק, ללא כל סייג. הפגיעה הוכרה כאמור כתאונת עבודה ואושרה לתובעת תקופת אי כושר מתאריך 22/4/10 ועד תאריך 27/4/10. 

9.         במקביל אושרה על ידי המל"ל תביעתה של התובעת לדמי לידה, לתקופה שמיום 22/4/10 ועד ליום 28/7/10.

10.       לאחר שהתובעת חזרה מחופשת הלידה ובחלוף זמן, היתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים נוספת, בתאריך 7/6/11, בעקבותיה ניתנה לתובעת תעודת מחלה לתאריכים 9/6/11 ועד 22/6/11.

11.       ביום 17/6/11, יום שישי בשבוע, תוך כדי תקופת המחלה הנ"ל, נדרשה התובעת על ידי מר עירון להגיע בדחיפות למקום העבודה, כאשר הסיבה שנמסרה לה לצורך זה היא בדיקת הרכב שנפגע בתאונה והטיפול בנושא הביטוח (טענת התובעת בעניין זה אושרה על ידי מר עירון בעמ' 27 ש' 31). בפועל כאשר הגיעה התובעת למקום העבודה, הסתבר שעילת זימונה היתה אחרת: מר עירון הציג בפניה מסמך מיום 5/6/11, אשר התקבל מהמל"ל ולפיו נדרשה הנתבעת לשפות את המל"ל בסך 946 ש"ח בעבור תקופת הזכאות הראשונה לדמי פגיעה בגין תאונת העבודה (נספח ב' לתצהיר התובעת). מר עירון ביקש מהתובעת הבהרה כיצד זה היתה בתקופת אי כושר, כאשר למעשה היתה בחופשת לידה.

            התובעת אשר לא צפתה את הנושא שהועלה בפניה במפתיע, ביקשה שהות לבחון את הדבר וביום 19/6/11, יום א' בשבוע, הגיעה שוב למקום העבודה והציגה בפני מר עירון את טופס התביעה למל"ל לדמי פגיעה עליו הוא עצמו חתם. חרף זאת, דרש מר עירון מהתובעת להחזיר את דמי הפגיעה שקיבלה בחפיפה עם דמי הלידה, בין אם למל"ל ובין אם למקום העבודה, אך התובעת הבהירה שהיא אינה מסכימה לכך (תצהיר התובעת סעיף 43 ט').

            התובעת העידה, כי הייתה מודעת לכך שקיבלה דמי פגיעה בתאריכים חופפים לדמי הלידה, ואולם מכיוון שהתשלומים שולמו על ידי אותו מוסד עצמו, הניחה שקיבלה אותם בדין (עמ' 9 ש' 28) ולכן לא מצאה לנכון להיעתר לבקשת מר עירון להחזיר אותם. יחד עם זאת העידה, שככל שמר עירון היה פונה למל"ל ומסתבר היה שהיא קיבלה כספים ביתר, הייתה נכונה להשיב אותם (שם).