פסק-דין בתיק ס"ע 1236-08

1.         עסקינן בערעור על החלטה לדחות את בקשת התובע לאישור הגדלת תקופת שירות מחמת מצבו הבריאותי, תחת הנימוק כי פניית התובע להגדלת הקיצבה נעשתה שלא במועדה, לאחר פרישתו של התובע מהעבודה ובניגוד להוראות התקשי"ר.

2.         עניינו של התובע הוחזר לדיון בבית דין זה, בעקבות פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 185-09, מיום 10/3/11), במסגרת ערעור על פסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז), הש' מיכאל שפיצר, מיום 23/2/09, ולפיו:

            "התביעה תהא כנגד משרד החקלאות (להלן - המשרד) ובה תידון לגופה השאלה האם אכן הוטעה המערער על ידי נציגי המשרד כמפורט בכתב התביעה ובתצהירים (להלן - שאלת ההטעייה)".

            בהמשך פסק הדין של בית הדין הארצי צויין כי במידה שיקבע בית הדין האזורי שלא היתה הטעייה - תסתיים בכך ההתדיינות, בכפוף למיצוי זכות הערעור; במידה וייקבע שהייתה הטעייה - בית הדין יכריע בשאלה האם יש סמכות לנציב להאריך את המועד, לאחר קבלת עמדת הנציב.

            עוד נקבע כי ככל שבית הדין האזורי יחליט שאין סמכות להארכת המועד, תסתיים בכך ההתדיינות בכפוף לזכות הערעור; ובמידה שבית הדין יחליט שיש סמכות להאריך את המועד, יהא על הנציב לבחון את הבקשה להגדלת תקופת השירות.

3.         השאלה המרכזית השנויה במחלוקת, כפי שהוגדרה בפסק דינו של בית הדין הארצי, הינה שאלה הנוגעת לטענת התובע לפיה, הוטעה על ידי נציגים מטעם משרד החקלאות בדבר האפשרות להגדלת תקופת השירות מטעמי בריאות.

עיקר העובדות

4.         התובע, יליד שנת 1940, דוקטור לאגרונומיה בהשכלתו.

5.         בתאריך 1/2/1970 החל התובע את עבודתו במשרד החקלאות, במינהל המחקר החקלאי, על פי חוזה עבודה, ובתאריך 31/3/1972 נותקו יחסי העבודה.

6.         בתקופה שבין התאריכים 1/4/1972 עד 30/6/1976, עבד התובע באוניברסיטה העברית.

7.         בתאריך 1/7/1976 החל התובע את עבודתו במשרד החקלאות על פי חוזה עבודה עד פרישתו לגמלאות בתאריך 31/10/05.

8.         בתאריך 1/7/1978 קיבל התובע מאת משרד החקלאות כתב מינוי כעובד מדינה קבוע והיה מבוטח בפנסיה תקציבית.

9.         בחודש מאי 2004 יצא התובע לשבתון בארה"ב.

10.       בתאריך 31/10/2005 פרש התובע לגימלאות עם הגיעו לגיל פרישה, עם זכות לפנסיה תקציבית בשיעור 63%.

טענות התובע

11.       לטענת התובע, הוא הוטעה על ידי יחידת משאבי אנוש במינהל המחקר, עת נאמר לו כי האפשרות להגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאות אינה קיימת עוד.

            אליבא דתובע, המידע שנמסר לו על ידי המדינה היה מוטעה והיווה את הגורם הישיר והיחיד לכך שלא פנה טרם פרישתו בבקשה להגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאותו.

12.       לטענת התובע הוא הוטעה על ידי נציג/ים מטעם הנתבע 2, לאחר שבירר באמצעות בני משפחתו (בנו ז"ל ואשתו תבדל"א), את האפשרות להגדלת תקופת שירות עקב מצבו הבריאותי, ונענה כי אפשרות זו בוטלה לחלוטין; כאשר בדיעבד נבדק ונמצא שאפשרות זו למעשה לא בוטלה כליל, אלא שנקבעו תנאים ליישומה.

13.       התובע לא תודרך בדבר זכויותיו בעת הפרישה לגמלאות, ולא השתתף בכל הדרכה בעניין זה, וזאת למרות העובדה כי על פי התקשי"ר, הייתה קיימת חובה ליתן הדרכה לתובע טרם פרישתו, כאשר הדבר נעשה ביחס לפורשים כדבר שבשגרה.