פסק-דין בתיק ס"ע 11641-03-12

1.         לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופיצוי בגין לשון הרע.

2.         הנתבעת הינה בעלת רשת חנויות למכירת בגדים הפרוסה ברחבי הארץ, וביניהן חנות באשקלון.

התובעת שימשה כמנהלת החנות באשקלון החל מ- 2.8.04 ועד 24.11.11.

3.         התובעת פוטרה מעבודתה, כאשר במכתב הפיטורים (נספח 1 לכתב התביעה), צויין כי בעקבות בדיקת צילומים מהחנות, נמצאה התובעת מבצעת עבירות משמעת חמורות, הפרת אמונים וגניבה בידי עובד.

4.         הנתבעת טענה כי במהלך יוני 2011 נערכה ספירת מלאי בחנות ובמסגרתה התגלו חוסרים. אי לכך, התקינה הנתבעת בחנות מצלמת מעקב סמויה על מנת להתחקות אחר הסיבה לחוסרים.

            לאחר חמישה חודשים נערכה ספירת מלאי נוספת ושוב נמצאו חוסרים בסך של כ- 60,000 ש"ח. לטענת הנתבעת, בדיקת החומר המצולם הוכיחה כי התובעת גונבת פרטי לבוש וכסף באופן שיטתי.

            התובעת הוזמנה לשימוע ב- 24.11.11 במשרדי החברה, וכשנאמר לה על ההוכחות למעורבותה במעשי הגניבה, התובעת הכחישה זאת ויצאה מהמשרד. הנתבעת טענה כי גם סגניתה של התובעת, גב' טובה (טניה) אלדום הייתה שותפה למעשי הגניבה וגם היא פוטרה.

5.         התובעת טענה כי אין ממש בטענות הנתבעת, כפי שגם משטרת ישראל סברה, כאשר סגרה את התיק מחוסר ראיות. התובעת טענה כי כאשר נראתה מוציאה בגדים מהחנות, היה זה לצורך ביצוע תיקונים לבקשת לקוחות או לצורך תצוגה חיצונית. הכסף שהתובעת נראתה מוציאה מהקופה היה מתוך "קופה קטנה", ששימש את העובדות לקניות לצרכיהן ומדובר היה בכסף פרטי. עוד ציינה התובעת כי במסגרת עבודתה, נדרשה ללבוש את בגדי הנתבעת.

            הגניבות שהיו בחנות היו ידועות להנהלת הנתבעת, ובאופן אישי התובעת החזירה פריטים שהמשטרה תפסה.

            התובעת טענה עוד כי תוכן מכתב הפיטורים הובא לידיעת עובדות נוספות בחנות ובשאר חנויות הרשת, והביאו לפגיעה בשמה הטוב.

6.         הכרעה

            פיצויי פיטורים

            הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, מאחר ונמצאה גונבת פרטי לבוש וכספים באופן שיטתי. טענות אלו של הנתבעת המייחסות לתובעת ביצוע עבירה חמורה כמו גניבה, דורשות נטל ראיה כבד יותר ממאזן הסתברויות. מהותה של העבירה, והקלון הנלווה לה, מחייב כי בחינת הראיות תיעשה לפי מידה מוגברת ושיש בה קרבה לתחום הפלילי יותר מהאזרחי.

            בשים לב לכללים אלו, נפנה לבדוק אם הנתבעת הניחה מסד ראייתי מספיק כדי לקבוע, באופן שהוא מעבר למאזן הסתברויות כי התובעת ביצעה מעשי גניבה.

7.         הנתבעת ייחסה לתובעת מעשי גניבה משני סוגים:            של פרטי לבוש וכספים. נבהיר כבר עכשיו כי לגבי הכספים, הנתבעת לא הוכיחה כי היו חוסרים בקופת החנות. ההיפך הוא הנכון. מר רותם אבקסיס, מנהל שיווק של הנתבעת, אישר בחקירתו הנגדית כי לא היו חוסרים בקופה (עמ' 20 שורות    5-4).

            על כן, טענות הנתבעת לפיהן, התובעת הוציאה כסף מהקופה, עומדות בסתירה מול הודאת הנתבעת לפיה לא נמצאו חוסרים בקופה. דווקא הודאה זו עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת בתצהירה, בחקירתה הנגדית, כמו גם בתצהירה של חברתה, גב' אלדום, כי מדובר היה בכסף של העובדות שנאסף לצורך קניות פרטיות כמו שתיה ואוכל.

            כזכור, מעל הקופה הותקנה מצלמה, שתיעוד של 5 ימים אקראיים מתוך רצף הצילומים המצטבר נעשה ע"י מר מנחם אלן, מומחה לבקרת אמינות. סיכום הפענוח של הצילומים צורף לתצהירו - וממנו עלה בין השאר למשל:

  9.11.11 16:53 - תמי לוקחת שטר של 20 שקלים מהקופה ויוצאת מהחנות, לאחר מספר דקות חוזרת עם שקית ממתקים שקופה.

20:40 - תמי מבצעת פתיחת מגירה ולוקחת שטר של 50 שקלים מהקופה, לאחר 5 דקות חזרה עם שקית ובתוכה פריטים הנראים כחפיסות שוקולד, לאחר מכן החזירה שטר של 20 שקלים לקופה.