פסק-דין בתיק ס"ע 10752-03-10

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה ושעות נוספות בסך כולל של 126,873 ש"ח.

תקציר העובדות והשתלשלות העניינים:

1.         הנתבע, יחיאל אסולין, הינו בעלים של חנות רהיטים בשם "רהיטי אור בנגב" (להלן: " הנתבע").

2.         הנתבע העסיק את התובע כנהג תובלה וסבל, כאשר במסגרת תפקידו נדרש התובע להעמיס סחורה מבית עסקו של הנתבע, ולהוביל  אותה לבתי לקוחות שונים ברחבי הארץ. תחילה שימש התובע כעוזר נהג, ובשלב מאוחר יותר, כנהג משאית.

3.         לטענת התובע, הועסק אצל הנתבע כ- 30 חודשים, החל מיום 1.12.03 ועד ליום 10.10.06 כאשר במהלך תקופה זו הפסיק לעבוד אצל הנתבע פעמיים, בין התאריכים 28/9/04 ועד 30/11/04 וכן בין התאריכים 13/4/06 ועד 25/6/06).

4.         התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו, לטענתו, בשל תנאי השכר.

5.         ביום 19.8.07 פנה בא כוחו של התובע אל הנתבע בכתב דרישה לתשלום זכויותיו הסוציאליות אולם פנייתו של התובע לא נענתה (נספח ת/3 לכתב התביעה).

6.         ביום 7.3.10 הגיש התובע את התביעה דנן, לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתו, לא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע. לגרסת התובע, פנה להגשת התביעה זמן רב לאחר שעזב את עבודתו וזאת בשל מצב כלכלי קשה שלא אפשר לו מימון ההליך המשפטי.

            טענות התובע

7.         התובע טען כי עבד אצל הנתבע החל מיום 1.12.03 ועד ליום 10.10.06 ברציפות, למעט הפסקה בין התאריכים 28/9/04 - 30/11/04 ובין התאריכים 13/4/06 - 25/6/06 וסה"כ 30 חודשי עבודה.

8.         במסגרת עבודתו נדרש לעבוד כ - 12-14 שעות ביום בממוצע. בימים א-ה הגיע לעבודה בשעה 6:00 בבוקר ולעיתים אף ב- 5:00 בבוקר על מנת להעמיס את המשאית ברהיטים וסיים את יום העבודה בשעות הערב המאוחרות בשעה  20:00 בערב ואפילו בשעות 22:00 בלילה, הכל על פי כמות העבודה והיעדים שנמסרו לו על ידי הנתבע לפיזור הסחורה. כן נטען כי נדרש ממנו להגיע לסירוגין לעבודתו גם בימי המנוחה השבועית קרי בימי שישי ושבת.

9.         התובע טען כי עבד תוך ניצול מחפיר ואי תשלום זכויותיו כגון שעות נוספות, חופשה, הבראה ועבודה בימי המנוחה השבועית. התובע צירף לתביעתו  4 תלושי שכר בלבד עבור כל תקופת עבודתו, לאחר שטען כי אין ברשותו תלושי שכר נוספים.

10.        לגרסתו, בשנתיים הראשונות לעבודתו ועד לסוף דצמבר 2005 שילם לו הנתבע שכר של 4,000 ש"ח ברוטו לחודש והחל משנת 2006 שינה הנתבע את הרישום בתלוש השכר כך שהופיע שכר יסוד של 3,300 ש"ח והשאר שולם לו כשעות נוספות.

11.        לגרסת התובע פנה אל הנתבע במהלך חודש אוגוסט 2006, לאחר שהנתבע דרש ממנו לבצע עוד ועוד שעות נוספות, והודיע לו כי הוא איננו מוכן עוד לעבוד בתנאים אלה, תוך קיפוח זכויותיו הסוציאליות. תלונותיו של התובע נפלו על "אזניים ערלות", כטענתו, ועל כן, החליט ביום 10.10.06 לעזוב את עבודתו.

12.        מאחר והתפטר על רקע סירובו לעבוד בתנאים המנוגדים לדרישות החוק, טוען התובע כי יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") ועל הנתבע לשלם לו סך כולל של 12,500 ש"ח פיצויי פיטורים עבור 30 חודשי עבודה.

13.        כן טוען כי לא קיבל מעולם תשלום דמי הבראה וחופשה, ועל כן על הנתבע לשלם לו סך כולל של 5,202 ש"ח עבור דמי הבראה וסך של 6,451 ש"ח עבור פדיון חופשה למשך כל תקופת עבודתו.

14.        באשר לשעות הנוספות שלטענתו ביצע ולא שולמו לו, תובע התובע סך של 102,720 ש"ח עבור

כ - 90 שעות נוספות בחודש למשך כל תקופת עבודתו וזאת כאשר התובע טוען שעבד 12 שעות לפחות מדי יום.

טענות הנתבע