השופט א' גרוניס:
1. בפנינו ערעור על שני פסקי דין (שהוכתרו החלטות) שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) במסגרת הליך חדלות הפירעון של חברות הבת של המערערת. בהחלטות נשוא הערעור נקבע, כי שבעה סימני מסחר שהיו בבעלותה של המערערת יירשמו על שם המשיב 1 (כונס הנכסים והמנהל המיוחד של חברות הבת, להלן - המשיב).
2. המערערת היא חברה ציבורית אשר שלטה בשלוש חברות פרטיות: ויטה - פרי הגליל שיווק בע"מ, פרי הגליל בע"מ וקפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) בע"מ (להלן - חברות הבת, או - החברות). החברות נקלעו לקשיים כלכליים ולא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי שני בנקים (בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק לאומי בע"מ, להלן - הבנקים). בחודש ינואר 2009 הגישו הבנקים לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאכיפת שעבודים שוטפים שיצרו חברות הבת לטובת הבנקים. יודגש, כי ההליך שיזמו הבנקים לא נגע למערערת, אלא לחובותיהן של חברות הבת בלבד. תחילה מינה בית המשפט את המשיב ואת עו"ד רון חכים ככונסי נכסים זמניים (החלטה מיום 15.1.2009), אך ביום 19.1.2009 בוטל המינוי האמור ותחת הכונסים הזמניים מינה בית המשפט המחוזי את המשיב ואת רו"ח דייב גל לתפקיד המנהלים המיוחדים של חברות הבת. זאת, בין היתר, על מנת שינסו למכור את נכסי חברות הבת לשם פירעון חובותיהן. בחודש מרץ 2009 נערכה התמחרות לרכישת הנכסים והפעילות של חברות הבת. בהתמחרות זכתה המשיבה 2, חברת קופרלי ושלום השקעות בע"מ (להלן - הרוכשת). ביום 1.4.2009 הוגש לאישורו של בית המשפט הסכם בין הרוכשת מצד אחד לבין המשיב ועו"ד חכים (ככונסי הנכסים המיועדים) מצד שני, לרכישת הנכסים והפעילות של חברות הבת (להלן - הסכם הרכישה). בהסכם נקבע, בין היתר, כי פרט להעברת נכסי חברות הבת לרוכשת יפעלו הכונסים המיועדים להעביר לבעלותה של הרוכשת סימני מסחר שונים שהיו רשומים על שם המערערת (להלן - סימני המסחר). כן התחייבו הכונסים המיועדים לגרום לכך שהמערערת תשנה את שמה באופן שלא יכלול את השמות "ויטה" ו-"פרי הגליל". בימים 6.4.2009 ו-7.4.2009 התקיימו בפני בית המשפט המחוזי דיונים בבקשה לאישור הסכם הרכישה. ביום 7.4.2009 נעתר בית המשפט לבקשה. בהחלטתו מינה בית המשפט את המשיב ואת עו"ד חכים לתפקיד כונסי הנכסים של חברות הבת (לצורך אכיפת השעבודים) ובנוסף הסמיך אותם לחתום על הסכם הרכישה. עוד באותו יום נכרת הסכם הרכישה.
3. המערערת לא הייתה צד להסכם הרכישה. על-כן, בטרם אושר ההסכם ניהל עימה המשיב משא ומתן על מנת שתיתן את הסכמתה להוראות ההסכם שהתייחסו אליה ואל סימני המסחר שבבעלותה. ביום 1.4.2009, היינו באותו יום בו הוגשה הבקשה לאישור הסכם הרכישה, העביר המשיב מכתב אל בא-כוח המערערת בו פירט את ההסדר שגובש בין הצדדים. במכתב נאמר, בין היתר, כי המערערת תחתום על יפוי-כוח בלתי חוזר המסמיך את המשיב לחתום בשמה ובמקומה על שטרי העברת מניותיהן של שתיים מחברות הבת (להלן - יפוי הכוח להעברת המניות); תעביר את כל סימני המסחר הרשומים על שמה לבעלותו של המשיב; תשנה את שמה לשם שלא יכלול את אחת המילים "ויטה", "פרי", "(ה)גליל" ו-"קפולסקי"; ותוותר על חלקה בהסכם זיכיון שחתמה עם החברה הבינלאומית "ריץ'" (להלן - זכיון ריץ'). במכתב צוין עוד, כי בתמורה להתחייבויותיה של המערערת כאמור, תופטר היא מערבויותיה לחובותיהן של חברות הבת לבנקים. בנוסף נאמר, כי המשיב יממן עבור המערערת וחברות הבת את הכנת הדו"חות הכספיים שלהן לשנת 2008. ביום 5.4.2009 העביר המשיב לבא כוח המערערת מסמך נוסף בו חזר על התנאים שפורטו במכתבו מיום 1.4.2009. יוער, כי ממסמך זה הוסר תנאי מסוים שנזכר במכתב מיום 1.4.2009, אשר אין לו רלוונטיות לענייננו (להלן - ההסדר עם המערערת). באותו יום החליט דירקטוריון המערערת להסמיך שני דירקטורים לחתום על הסכם מפורט מול המשיב. הדירקטוריון הדגיש בהחלטתו כי "הכל בכפוף לאישור האסיפה הכללית ולהוראות כל דין" (להלן - החלטת הדירקטוריון). מספר שעות לאחר מכן אישרו שני הדירקטורים בחתימתם כי המערערת מסכימה לכל האמור בהסדר. האישור נעשה על גבי המסמך מיום 5.4.2009. חשוב לציין, כי שני הדירקטורים הוסיפו ורשמו בכתב ידם את ההערה "בכפוף לאישור האסיפה הכללית". כפי שצוין, הדיונים בפני בית משפט קמא בנוגע לאישור הסכם הרכישה התקיימו רק לאחר מכן. היינו, בית משפט קמא אישר את הסכם הרכישה רק לאחר שאישרו הדירקטורים כי המערערת מסכימה להסדר עימה.
4. ביום 19.4.2009 פנה המשיב לבא כוח המערערת וביקש כי המערערת תעביר לידיו את כתבי ההעברה של סימני המסחר ואת יפוי-הכוח להעברת המניות. המערערת, ככל הנראה, לא השיבה למכתב זה. אי לכך, הגיש המשיב ביום 21.4.2009 בקשה למתן הוראות בה ביקש כי בית המשפט יאכוף את ההסדר שגובש עם המערערת ויורה לרשם סימני המסחר לרשום על שם המשיב את סימני המסחר. בתגובתה לבקשה טענה המערערת כי אין לאכוף עליה את ביצוע התנאים שפורטו בהסדר, כל עוד לא נתקבל אישורה של האסיפה הכללית ביחס לכל רכיבי ההסדר. המערערת הדגישה כי הצורך בקבלת אישור כאמור הובהר בהחלטת הדירקטוריון וכן בהערה שרשמו הדירקטורים על-גבי מסמך ההסדר עצמו. המערערת הוסיפה וציינה, כי האסיפה הכללית צפויה להתכנס ולדון בעניין זה ביום 14.5.2009. בתשובתו לתגובת המערערת מיום 26.4.2009 טען המשיב כי על-פי דין אכן נדרש אישורה של האסיפה הכללית לצורך שינוי שמה של המערערת. אולם, לא כך הדבר באשר ליתר רכיבי ההסדר. משכך טען המשיב, יש לאכוף על המערערת את ביצוע ההסכם, שכן המחלוקת באותו שלב הצטמצמה להעברת סימני המסחר ומניותיהן של חברות הבת. דיון בבקשת המשיב התקיים ביום 26.4.2009 ובמהלכו החליט בית המשפט לדחות את הדיון עד לאחר כינוסה של האסיפה הכללית. ביום 14.5.2009 כונסה האסיפה הכללית של המערערת. האסיפה הצביעה נגד אישור ההסכם על כל רכיביו. ביום 19.5.2009 התקיים בפני בית משפט קמא דיון המשך בבקשה.
5. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיב ביום 4.6.2009 (להלן - ההחלטה הראשונה). בהחלטתו ציין בית המשפט כי בחומר הראיות אין כל אינדיקציה לכך שדירקטוריון המערערת התכוון למסור לידי האסיפה הכללית את הסמכות לאשר את כל רכיבי ההסדר. אישור האסיפה הכללית, כך קבע בית המשפט, נדרש רק לצורך שינוי שמה של המערערת, בהתאם להוראות הדין. מטעם זה קבע בית המשפט, כי ניתן לאכוף על המערערת את ההסדר שגובש עמה, פרט להוראה בדבר שינוי שמה. בנוסף קבע בית המשפט, כי טעמי מניעות מצדיקים אף הם את אכיפת ההסדר על המערערת. בהקשר זה הדגיש בית המשפט, בין היתר, כי המערערת היתה צד לבקשה לאישור הסכם הרכישה, אך לא העלתה במהלך הדיון בבקשה כל טענה לפיה כפוף ההסדר עימה לאישור האסיפה הכללית. נוכח העובדה שהמשיב והרוכשת פעלו על יסוד המצג לפיו תפעל המערערת על פי הסכם הרכישה וההסדר עמה (בכפוף לאישור האסיפה הכללית לשינוי שמה), קבע בית המשפט כי המערערת מנועה מהעלאת טענה לפיה אין תוקף להסדר שגובש עימה רק בשל העובדה שהאסיפה הכללית לא אישרה אותו. בית המשפט עמד על טעמים נוספים המובילים אף הם למסקנה זו. בית המשפט הורה אפוא לרשם סימני המסחר להעביר לבעלותו של המשיב ארבעה סימני מסחר שהיו רשומים על שם המערערת. כמו כן, ובהתאם להוראות ההסדר, הורה בית המשפט למערערת למסור למשיב ייפוי כוח להעברת המניות של שתיים מחברות הבת. כאמור, החלטה זו נתקבלה ביום 4.6.2009, וביום 7.6.2009 נתן בית המשפט החלטה שנייה בה הורה לרשם סימני המסחר להעביר לבעלותו של המשיב שלושה סימני מסחר נוספים.
6. על שתי ההחלטות האמורות הגישה המערערת את הערעור שבפנינו. יצוין, כי במהלך הדיון בערעור הבהירו באי-כוח הצדדים כי הסוגיה היחידה הצריכה הכרעה הינה טענת המערערת כי אישור האסיפה הכללית היווה תנאי הכרחי לצורך העברת הבעלות בסימני המסחר. זאת, משום שהסוגיות הנוספות עליהן הוסכם בהסדר, וביתר פירוט התנאים הנוגעים לשינוי שמה של המערערת, הויתור על זיכיון ריץ' ויפוי הכוח להעברת המניות, אינם אקטואליים עוד. להשלמת התמונה יצוין, כי לבית משפט זה הוגשו מספר ערעורים הנוגעים להליכי חדלות הפירעון של חברות הבת. מדובר בערעורים שהגישו נושים לא מובטחים של חברות הבת, כנגד החלטתו של בית משפט קמא לאשר את הסכם הרכישה וכן נגד החלטות נוספות שקיבל (ע"א 3482/09, 3782/09, 4036/09, 4520/09, 7643/09, 5049/10; ערעורים מסוימים מתוך אלה עדיין תלויים בבית משפט זה). עוד יצוין, כי ביום 9.11.2009 ניתן צו לפירוק המערערת. ביום 13.1.2010 החליט בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הצו על-מנת לאפשר למערערת להגיש ערעור על צו הפירוק. הערעור שהוגש תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 10304/09, קבוע 3.2.2011).
7. דעתנו היא, כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי המערערת מנועה מהעלאת טענה לפיה העברת סימני המסחר כפופה הייתה לאישור האסיפה הכללית. אכן, בהחלטת הדירקטוריון להסמיך שני דירקטורים לחתום על הסכם עם המשיב הודגש, כי הדבר כפוף לאישור האסיפה הכללית. הערה דומה נרשמה על-ידי הדירקטורים על גבי מסמך ההסדר עצמו. אולם, בנסיבות העניין סבורים אנו כי התנהלותה של המערערת עד לאישור הסכם הרכישה יצרה מצג מצידה לפיו אישור האסיפה הכללית נדרש היה לצורך שינוי שמה, אך לא לגבי יתר הסוגיות נשוא ההסדר, ובהן העברת סימני המסחר למשיב. מספר טעמים מובילים אל מסקנה זו. תחילה נציין, כי אישור הדירקטורים להסדר ניתן ביום 5.4.2009, היינו בטרם נדונה בפני בית משפט קמא הבקשה לאישור הסכם הרכישה. המערערת הייתה צד לאותה בקשה וידעה היטב כי בהסכם נכללו הוראות הנוגעות להעברת סימני המסחר. דא עקא, המערערת לא העלתה באותו שלב כל טענה בפני בית משפט קמא או בפני המשיב, לפיה לא תוכל להעביר את סימני המסחר כל עוד לא תאשר זאת האסיפה הכללית. את שתיקתה של המערערת בהקשר זה יש לפרש כמצג לפיו מבחינתה שלה התקיימו באותו שלב כל התנאים הנדרשים לצורך העברת סימני המסחר. ברור, שהצדדים להסכם הרכישה ולבקשה לאישורו הסתמכו על אותו מצג ופעלו על-פיו. מצג זה מונע אפוא מן המערערת לטעון בדיעבד, כי אישור האסיפה הכללית נדרש גם לצורך העברת סימני המסחר לבעלותו של המשיב. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף אם מוסיפים למשוואה את העובדה שעסקינן בבקשה למתן הוראות בה עתר המשיב לאישור מהלך שצפוי היה לאפשר את שיקומן והבראתן של חברות הבת. בהליך האמור היו מעורבים גורמים רבים - נושים מובטחים, נושים רגילים, עובדים, ועוד. מעצם טיבו והשלכותיו של הליך זה, היה מצופה מן המערערת כי תעורר "בזמן אמת" את טענותיה בעניין אישור הסכם הרכישה על כל הכרוך בכך. משלא עשתה כן, אין לאפשר לה להעלות טענות אלה רק לאחר אישור ההסכם.
8. לכך יש להוסיף את העובדה שבאת כוח המערערת נכחה בדיונים שנערכו ביום 6.4.2009 וביום 7.4.2009 בקשר עם אישור הסכם הרכישה. גם במהלך דיונים אלה לא העלתה המערערת כל טענה באשר לצורך בקבלת אישורה של האסיפה הכללית. יוער, כי בסיכומיה בערעור טענה המערערת שפרקליטתה דאז (עו"ד נ' פוזנר) לא נכחה בדיונים האמורים ואף לא הייתה מעורבת בגיבוש הסכם הרכישה. המערערת הפנתה בהקשר זה לפרוטוקול הדיונים בהם לא נזכר שמה של באת כוחה ברשימת הפרקליטים שהתייצבו לדיון. אולם מנגד, בסיכומי התשובה שהגיש המשיב בערעור, טען הוא כי באת-כוח אחרת של המערערת נכחה בדיונים הנ"ל. המערערת לא השיבה לטענה זו בסיכומי התשובה מטעמה (וגם בדיון שקיימנו לא הכחישה את טענת המשיב), ועל-כן יוצאים אנו מנקודת הנחה כי פרקליט מטעם המערערת אכן נכח בדיונים לאישור הסכם הרכישה. בהינתן מסקנה זו, הרי העובדה שלא הועלתה באותם דיונים כל טענה מצד המערערת בדבר הצורך בקבלת אישור האסיפה הכללית, יצרה אף היא מצג כלפי כל הצדדים המעורבים לפיו אין מניעה שהמערערת תעביר את סימני המסחר לידי המשיב. בהקשר זה חשוב להדגיש כי ביום 6.4.2009, בעוד בית משפט קמא דן בבקשה לאישור הסכם הרכישה, נערכה התכתבות (באמצעות דואר אלקטרוני) בין המשיב ובין באת-כוח המערערת דאז (עו"ד פוזנר). בתכתובת זו ציין המשיב, כי לגישתו ניתן להניח לטובת המערערת שאישור האסיפה הכללית דרוש לצורך שינוי שמה. באת-כוח המערערת ציינה בתגובה, כי עמדה זו הגיונית שכן "שינוי שם הוא אכן תיקון תקנון ועל כן נדרשת אסיפה כללית". היא הוסיפה והדגישה כי המערערת מקבלת בעניין זה ייעוץ משפטי ממשרד עורכי-דין אחר ולכן ציינה כי הפנתה למערערת שאלה בסוגיה זו. תכתובת זו מלמדת כי במועד הדיון בבקשה לאישור הסכם הרכישה ידעה המערערת בבירור, כי עמדת המשיב היא שאישור האסיפה הכללית אינו דרוש לצורך העברת סימני המסחר לבעלותו. חרף זאת לא העלתה המערערת כל טענה בעניין זה בטרם אושר הסכם הרכישה. נתון זה מחזק את המסקנה לפיה מנועה הייתה המערערת מלהעלות טענה אחרת, לאחר שאושר הסכם הרכישה.
9. על הסתמכותם של הכונס ושל הרוכשת על המצג שיצרה המערערת ניתן ללמוד גם מאירועים שהתרחשו לאחר אישור הסכם הרכישה. כך, ביום 16.4.2009 ביקש המשיב מבית המשפט המחוזי כי תינתן החלטתו בבקשה שהגיש ביום 1.4.2009 לאשר לו לשאת בעלות הכנת הדו"חות הכספיים של המערערת וחברות הבת (להלן - הבקשה למתן החלטה). לענייננו חשוב להדגיש, כי בבקשה זו ציין המשיב בהתייחס להסכמת הדירקטורים להסדר עם המערערת, כי "הדירקטורים ציינו כי ההסכמה הינה בכפוף לאישור האסיפה הכללית, שכן לפי הדין, מקום בו נדרשת החברה לשנות את שמה, טעון הדבר אישור האסיפה הכללית". טענה זו של המשיב, אשר הועלתה בפני בית משפט קמא ימים ספורים לאחר אישור הסכם הרכישה, מלמדת כי הצדדים סברו גם לאחר אישור ההסכם שאישור האסיפה הכללית אינו נדרש לצורך קיום יתר הוראות ההסדר, בין היתר זו הנוגעת להעברת סימני המסחר. זאת ועוד, גם באותו שלב ואף שהמערערת הייתה צד לבקשה למתן החלטה, נראה כי לא הועלתה מטעמה כל טענה לפיה עמדתו זו של המשיב אינה נכונה. למעשה נראה, כי טענה זו הועלתה על-ידה בפני בית המשפט רק לאחר שהגיש המשיב את הבקשה לאכוף עליה את ביצוע הוראות ההסדר עימה. נתון נוסף העומד למערערת לרועץ הוא העובדה שהעברת סימני המסחר למשיב הפכה בינתיים מעשה עשוי. ביום 7.7.2009 דחה בית משפט קמא בקשה שהגישה המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטות נשוא הערעור, מן הטעם שטרם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע הספיק המשיב לרשום את סימני המסחר על שמו (על מנת להעבירם לרוכשת). משנדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע על-ידי הערכאה הדיונית, היה על המערערת להגיש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע. זאת על-מנת למנוע מצב של מעשה עשוי, והרי לא ניתן לשלול את האפשרות שערכאת הערעור היתה מגיעה למסקנה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט המחוזי (ראו והשוו, רע"א 8129/00 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5) 481, 490-489 (2003); ע"א 10286/08 ויקטוריה מפ רווד בע"מ נ' רז מהנדסים (1990) בע"מ, פיסקאות 8-7 (טרם פורסם, 13.6.2010)). ברם, המערערת לא עתרה לעיכוב ביצוע בפני בית משפט זה.
10. מטעמים אלה כולם סבורים אנו, כי דינו של הערעור להידחות. נחזור ונדגיש, כי הדיון בערעור הצטמצם לשאלה האם יש לאכוף על המערערת את העברת סימני המסחר לידי המשיב. בהקשר זה אין מחלוקת שבחוק החברות, התשנ"ט-1999, אין הוראה הקובעת כי פעולה זו כפופה הייתה, בנסיבות העניין, לאישור האסיפה הכללית. הערעור נדחה אפוא. המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס.