פסק-דין בתיק חב"ר 9602-09

בתובענה זו מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין תשלום בדיקת MRI עבורה שילמה התובעת וכן לפצותה בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לה.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים

1.                  במסגרת בדיקות דם אשר נערכו לתובעת במהלך חודש מארס 2009, נתגלה בדמה של התובעת חלבון CA-15-3 ברמה גבוהה מהנורמה. שכיחות מוגברת של חלבון זה יש בה כדי להעיד, בין היתר, על גידולים ממאירים בשד.

2.                  רופא המשפחה של התובעת הפנה את התובעת לרופא כירורג אשר בדק את התובעת והפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה אשר הייתה תקינה. בעקבות תוצאות בדיקת הממוגרפיה, החליט הרופא הכירורג להפנות את התובעת אף לבדיקת MRI אך הרופא המחוזי מטעם הנתבעת סירב לאשר את מימונה של בדיקה זו. את סירובו נימק הרופא המחוזי בכך שרמת החלבון, דלעיל, הגבוהה בדמה אינה כלולה בהתוויות המצדיקות בדיקת MRI וכי בדיקת הממוגרפיה שנערכה לתובעת נמצאה תקינה.

3.                  התובעת החליטה לעבור את בדיקת ה- MRI ולשלם בעצמה את עלות הבדיקה ובעקבות זאת הוגשה תביעה זו.

4.                  התובעת סבורה כי הנתבעת סירבה למימון בדיקת ה-MRI באופן שרירותי וללא היגיון. התובעת מציינת כי הרופא המחוזי מטעם הנתבעת אשר סירב לממן את בדיקת ה-MRI, כלל לא בדק אותה, זאת בניגוד לרופאים אשר בדקו אותה והמליצו על הבדיקה.

5.                  הנתבעת טוענת כי בדיקת MRI נעשית על פי קריטריונים ברורים הקבועים בחוק וכי התובעת לא עמדה בהם ועל כן בדין נדחתה בקשה.

הכרעה

6.                  לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בכתבי טענותיהם באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

7.                  הנתבעת הפנתה לנהלים אשר לשיטתה מבססים את החלטתה. הראשון הינו חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מחודש מאי 2005 (להלן: חוזר מנכ"ל) והשני הינו חוזר מספר 30/2009 הקובע את ההתוויות לביצוע בדיקת שד באמצעות הדמייה מגנטית (MRI) (להלן: חוזר 30/2009).

8.                  עיינו בחוזרים אלו והתרשמותנו הינה כי בהחלטת הנתבעת נפלו פגמים של ממש המצדיקים את קבלת התביעה, בין היתר לאור האמור בחוזרים אלו.

9.                  חוזר המנכ"ל קובע כי נשים אשר זוהו כנשאיות של מוטציות בגנים מסוימים יהיו זכאיות לבדיקת שד באמצעות MRI, אך אין הוא קובע האם ניתן לעשות שימוש בבדיקה זו גם במקרים אחרים. התובעת איננה משתייכת לקבוצת סיכון זו.

10.              סעיף 2(א) לחוזר 30/2009 קובע את ההתוויות הכלליות המומלצות לביצוע של בדיקת MRI במקרים של חשש לסרטן שד. התובעת לא טענה כי אחת מההתוויות הקבועה בסעיף זה רלוונטית לעניינה. סעיף 2(ב) לחוזר 30/2009 קובע את התוויות לביצוע בדיקת ה-MRI כבדיקה אבחונית משלימה, אך גם קריטריונים אלו אינם רלוונטים לענייננו.

11.              שונה הדבר באשר להתוויות בסעיף 2(ג) הקובע התוויות מיוחדות נוספות לביצוע בדיקת MRI שד. ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) קובעת כדלקמן:

"כאשר האבחון הראשוני של סרטן השד היה באמצעות MRI ולא הודגם בבדיקות הרגילות - ממוגרפיה ו- US"

12.              ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) קובעת כי במקרים בהם התגלה הסרטן לראשונה באמצעות MRI, לאחר שהבדיקות הרגילות לא גילו את המחלה, ניתן יהיה לאשר בדיקותMRI  נוספות. מכך יוצא איפוא כי אף משרד הבריאות מכיר במקרים בהם הבדיקות הרגילות לא יאתרו מקרים של סרטן, אך בדיקת ה-MRI תגלה את קיומם של הגידולים הסרטניים. כלומר ישנם מקרים בהם חולה עוברת את בדיקת הרגילות ולמרות שהן תקינות מחליטים הגורמים הרפואיים כי יש לערוך בדיקת MRI אשר עשוי לאתר גידולים סרטניים שהבדיקות הרגילות לא איתרו.

13.              ההתוויות המפורטות בחוזר 30/2009 אינן משלימות זו את זו אלא עומדות כל אחת בפני עצמה. כלומר, אם לדוגמא מתקיימת ההתוויה המפורטת בסעיף 2(א)(1), היינו מוטציה בגנים 1 BRCA, 2 BRCA, די בכך כדי לאשר בדיקת MRI ואין צורך בקיומה של התוויה נוספת מהרשימה המפורטת בחוזר 30/2009.

14.              מכך למדים אנו כי ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) רלוונטית למקרים בהם לא מתקיים אף קריטריון אחר מאלו המופיעים בחוזר 30/2009, שהרי אז לא היה צורך בקריטריון זה.

15.              מהאמור לעיל המסקנה היא כי ישנם מקרים בהם לא יתגלה סרטן השד באמצעות הבדיקות הרגילות אלא אך ורק באמצעות MRI. נוסף על כך, אותם מקרים אינם מופיעים ברשימת ההתוויות המופיעות בחוזר 30/2009, אלא מדובר בסימנים מחשידים אחרים אשר משכנעים את הגורמים הרפואיים להמליץ על בדיקת MRI, בדיקה המאשרת את קיומה של המחלה.