1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 02/12/07 שדחתה את תביעת המערערת להכיר במחלת הפסוריאזיס כמחלה שנגרמה עקב תנאי השירות.
2. לטענת המערערת, המחלה התפרצה בעת השירות הצבאי ונגרמה או הוחמרה כתוצאה מלחץ נפשי.
3. המערערת, התגייסה לצה"ל ביום 18/8/03, ללא כל בעיה רפואית, בפרופיל 97. לאחר גיוסה שובצה בחיל האוויר במסלול הכשרה לתפקיד מ"כית טירונים ופרחי טיס. לטענתה, מדובר במסלול הכשרה מבצעי, מאומץ ומייגע פיזית ונפשית שדרש מסוגלות פיזית בתנאי שטח קשים וכן יכולת עמידה וסיבולת במצבי לחץ נפשי.
4. בזמן הטירונות, ובמהלך קורס המ"כים לא סבלה ולא התלוננה על בעיית עור. ימים ספורים לפני סיום הקורס הבחינה בכתמים בעור שלוו בגרד אך לא ייחסה להם חשיבות בזמן אמת מאחור וסברה כי מקורם בתנאי השטח וכי יחלפו מעצמם.
5. עם סיום הקורס (ביום 19/02/04) שובצה בתפקיד מש"קית הדרכה בקריה מאחר ומפקדה בקורס סבר כי אינה מתפקדת בקור רוח במצבי לחץ. לטענתה, זמן קצר לאחר שיבוצה כמש"קית הדרכה הבחינה כי הכתמים לא חלפו והפכו לתפרחת אדומה שהתפשטה בידיים וברגליים. היא פנתה למומחים (כ 5 חודשים לאחר סיום הקורס- ביום 14/07/04) ואובחנה כסובלת ממחלת הפסוריאזיס.
6. לטענת המערערת, ביום 15/08/03, 5 ימים לפני גיוסה הבחינה המערערת במספר כתמים בזרועה ופנתה לרופאת עור מטעם קופת חולים ועלה חשד לפסוריאזיס אך חשד זה לא אומת רפואית.
7. המערערת תמכה ערעורה בחוות דעתו של פרופ' אינגבר (ת/4), מנהל מחלקת עור ומין בבית חולים הדסה עין כרם. המומחה מקבל את עמדת המשיב לפיה למערערת הייתה פסוריאזיס קלה עובר לגיוסה. אך הוא סבור כי חלה החמרה קשה במהלך שירותה מחמת היותו מלווה בתנאים קשים פיזית ונפשית, החמרה שיש לאמוד בשיעור 75%.
8. המערערת אף צרפה תצהיר של חבר לשירות, ביחס לתנאי השירות בקורס (ת/3).
9. לטענת המשיב, אין קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לשירות. המשיב מסתמך על התיעוד הרפואי, על חוות הדעת המייעצת של המומחית למחלות עור ומין פרופ' פרידמן (נ/10) ועל חוות דעתה המשלימה מיום 15/06/09- (נ/11), לפיהן אובחנה פסוריאזיס עובר לשירות ע"י רופאת עור מנוסה. ועוד היא מפנה לפניות שנות של המערערת לרופאי עור בעבר המלמדים על מצב קיים. לדעתה לא ניתן ליחס לשירות הצבאי את הופעת המחלה ואף לא את החמרתה. מהלך המחלה מתאפיין בהטבות והחרפות לסירוגין. ההחרפה המשמעותית בעת השירות הייתה שנה וחצי לאחר גיוסה ללא קשר עם אירוע סביבתי מסוים.
10. עוד טוען המשיב כי אין מסמך הקושר בזמן אמת בין הלחץ הנטען להופעת הפסוריאזיס. לא נרשמו אירועי מתח חריגים. המחלה יכולה ליתן אותותיה גם באזרחות, בלימודים ובעבודה ואין כל אירוע חריג סמוך להתפרצות המחלה. להפך, כשהמחלה התפרצה המערערת שרתה בקריה ותנאי הלחץ הנטענים אותם חוותה במהלך הקורס כבר לא היו מנת חלקה.
11. האסכולה ביחס לסמיכות הזמנים בין התפרצות המחלה לאירוע חריג הינה חודש עד שלושה חודשים.
12. ביחס לעד מטעם המערערת, הוא לא היה באותו מחזור עם המערערת בקורס, לכל קורס יש מאפיינים משלו, מפקדים משלו ונסיבות ספציפיות לקורס. הייתה גדר בין מגורי הבנים לבנות ולמעשה עדותו לא מעלה ולא מורידה.
דיון והכרעה
13. לאחר ששמענו וקראנו את טענות הצדדים, עיינו בתצהירים ובחקירות העדים והמומחים בבית המשפט, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל חלקית.
14. אין חולק כי לפני הגיוס הייתה למערערת פסוריאזיס קלה. קלה אמרנו הואיל ו-5 ימים לפני הגיוס התגלו נגעים במרפקים ובחזה והדבר נחשד כפסוריאזיס, מה שבדיעבד מוסכם שהוכח כחשד מבוסס. נדגיש, בהקשר זה, כי היו אמנם ביקורים ספורים בשנת 2000 ו-2002 אצל רופאי עור ברם אלו היו בגין פטריות ואין קשר בין הפריחה כתוצאה מפיטריאזיס רוזאה (פטריה) לבין מחלת הפסוריאזיס.
אין גם חולק כי המצב שהתגלה בצבא היה כבר מחלה מפושטת וברורה: נגעים, פריחות וגרודים ברגליים, בידיים, בישבן, באוזניים בעיניים וכו'. מאז שחרורה יש למערערת נגעים בכל הגוף. היא לא עובדת, לפי עדותה, בתנאי לחץ והצהירה כי עזבה הרבה מקומות עבודה בשל לחצים שעברה (ראה עמוד 9 לפרו' שורות 1-7). עדותה לא נסתרה.
באופן עובדתי אנו קובעים אפוא (ואין בעצם מחלוקת על כך), כי מחלת המערערת הוחמרה במהלך השרות הצבאי. השאלה המונחת לפתחנו היא האם ההחמרה נובעת מתנאי השרות ואם כן, איזה שיעור ניתן לייחס לשרות.
15. במסגרת דיוננו נדגיש כי הגם שהייתה פסוריאזיסקלה לפני גיוס (שלא אובחנה בגיוס, דבר התומך בכך שהיתה במצב קל), הרי שהצבא מגייס אנשים בעלי חולשות גופניות כאלה ואחרות ובבקשו לגייסם, עליו לקבלם כפי שהם על חולשותיהם ומעלותיהם, במסגרת עיקרון "הגולגולת הדקה".
16. פרופ' פרידמן מתארת את מחלת הפסוריאזיס כמחלה דלקתית כרונית על רקע תורשתי עם מהלך המתאפיין בהטבות והחרפות לסירוגין, חומרת המחלה שונה מאדם לאדם. הופעתה לראשונה או החרפות במהלכה יכולות להיות קשורות עם גורמים סביבתיים מסייעים שונים, מזג אויר, עונות השנה, תרופות,
אירועי מתח נפשי, חיידקים וכו' (ראו עמוד 2 לנ/11). גם פרופ' אינגבר העיד כי המחלה מתאפיינת בתקופות טובות ופחות טובות. לא תמיד יודעים להסביר מדוע התלקחה המחלה אבל מקובל להכיר במתח נפשי כאחד הגורמים האפשריים. פרופ' אינגבר מסכים כי המתח הנפשי צריך להיות יוצא דופן וסבור כי השתתפת בקורס המ"כים בו לקחה חלק עלול לגרום למתח כזה (ראו שורות 1-14 עמוד 12 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הוא מבהיר כי בהגדרת הלחץ הנפשי מדובר הן בסטרס אקוטי חד פעמי והן בסטרס מתמשך.