לפני בקשה לביטול פסק-בורר, בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "
החוק ").
תמצית העובדות וההליכים
1. ביום 24.8.1968 נחתם הסכם בין המבקשת (להלן:"
המועצה") למשיב (להלן:"
הקיבוץ"), שעניינו הסדרת העברת מי השפכים מהמועצה לקיבוץ, לצורך שימוש חקלאי, וזאת ללא כל תמורה כספית (להלן:"
ההסכם המקורי" (נספח ב' לבקשה לביטול פסק-בורר)).
ההסכם המקורי כלל רשימת פעולות שהמועצה התחייבה לבצע, באחריותה ובפיקוחה הבלעדיים, על-ידי אנשיה ועל חשבונה, וזאת על-מנת להבטיח כי איכות מי השפכים שיוזרמו מהמועצה יתאימו לשימוש חקלאי אצל הקיבוץ. כך, למשל, סעיף 3(ג) להסכם המקורי מחייב את המועצה:
"שלא לחבר לרשת הביוב, ו/או למכון השאיבה, ו/או לקו הסניקה, ו/או לקו הגרויטציה שפכים של מפעלי תעשיה ו/או אחרים שאינם מתאימים לשימוש חקלאי, אלא לאחר שנעשו כל הפעולות לטיהורן ,כך שיתאימו לשימוש חקלאי, ולאחר קבלת אישור מוקדם ובכתב ממשרד הבריאות על כך".
בסעיף 7(א) להסכם המקורי נקבע, כי "
כל סכסוך ו/או מחלוקת בקשר להסכם זה, או בקשר לכל תנאי מתנאיו, או בקשר לכל פעולה הקשורה בו, תובא להכרעת מהנדס התברואה המחוזי של משרד הבריאות", ובסעיף 7(ב) נקבע, כי "
עצם חתימת הצדדים על הסכם זה-כמוה כחתימה על גבי שטר בוררין"
.
במהלך השנים, כפי שנמצא, בין היתר, בבדיקה שביצעה לשכת הבריאות במכון השפכים שבשטח הקיבוץ, הוזרמו למערכת גם שפכים של מפעלי "רימון" ו"תדיראן", המכילים קדמיום וניקל, דבר שהפך את הבוצה שבתחתית אגני הניקוז לרעילה ובלתי-ראוייה לשמש כדשן לחקלאות, בוצה שיש לפנותה לרמת-חובב. עם היווצרות והצטברות בוצה זו אצל הקיבוץ, התגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר לביצועו של סעיף 3(ג) להסכם המקורי, הנזכר לעיל .
2. על-מנת ליישב את המחלוקת, חתמו הצדדים ביום 14/9/1989 על הסכם בוררות (להלן: "
הסכם הבוררות", נספח א' לבקשה לביטול פסק-בורר), ובו נקבע, כי העניין שבבוררות הנו "
חילוקי הדעות בין הצדדים בקשר לביצוע סעיף 3(ג) להסכם (המקורי - א' ג')" .
על-פי סעיף 2 להסכם הבוררות, מינו הצדדים את מר אהוד לשם, מהנדס התברואה המחוזי של משרד הבריאות, כבורר דן-יחיד, ובסעיף 3 להסכם הבוררות קבעו, כי "
הבורר לא יהיה כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבתי משפט ולא יהיה חייב לנמק החלטתו".
בפגישה שהתקיימה בלשכת הבריאות המחוזית ביום 14/9/1989, יום חתימת הסכם הבוררות, בה נכחו, בין היתר, הבורר והצדדים , סוכם לוח הזמנים לבוררות, כך שעד ליום 15/11/1989 יגישו הצדדים לבורר את השגותיהם בכתב, ועד ליום 31/01/1990 ינתן פסק הבורר (נספח ג' לבקשה לביטול פסק-בורר).
ביום 14/10/1990 נתן הבורר את פסקו (נספח ח' לבקשה לביטול פסק-בורר), בו קבע בסעיף א', כי "
על המועצה חלה אחריות לפינוי הבוצה היבשה והבוצה שהוצאה מהבריכות ועדיין נמצאת במכון הטיהור וזאת תוך 30 יום". עוד קבע הבורר בסעיף ה' לפסק, כי המפעלים המזהמים בשפכיהם את הבוצה הם מפעל "רימון", הנמצא בתחום שיפוט הקיבוץ, ומפעל "תדיראן", המצוי בתחום שיפוט המועצה .
הבורר דחה את תביעת הקיבוץ לפיצוי בגין הפסד שנגרם לו מאי-ניצול הבוצה כדשן ו/או מנזקים שנגרמו לקרקע.
3. ביום 27/11/1990 הגישה המועצה לבית-משפט זה תובענה לביטול פסק-בורר.
ביום 6/6/1991, לבקשת הצדדים, ולאחר שהגיעו לידי הסדר דיוני, הורה כבוד השופט חאג' יחיא ז"ל על מחיקת התובענה וקבע, כי הצדדים ינסו לפתור ביניהם את הסכסוך. זאת, לאחר שביום 14/1/1991 הגיעו כבר הצדדים להסכמות ולהסדר עם כלל הגורמים הנוגעים בעניין, בדבר פינוי "הבוצה היבשה" הישנה וחלוקת נטל העלויות הכרוכות בכך, והנושא היחיד שנותר שנוי במחלוקת הוא "הבוצה הרטובה", שטרם התייבשה וטרם התבררה עלות פינוייה. כמו-כן נקבע בהחלטה על מחיקת התובענה, כי באם לא יגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר פינוי אותה בוצה, ניתנת למבקשת רשות עתידית להחיות את התיק.
4. ואכן, ביום 6/12/2004 הגישה המועצה "בקשה להחייאת התיק ולהחזרתו למעגל התיקים
הפעילים". נימוקי המועצה היו:
"עד כה לא נמצא פתרון בהסכמה והמשיבה (הקיבוץ - א' ג')
הגישה תביעה בתיק אזרחי 5310/04 לבית-משפט השלום בראשון לציון, נגד המבקשת ונגד נתבעות נוספות".
בתאריך 20/6/2006 הורה כבוד הרשם ש' ברוך לצדדים להגיש תצהירים מטעמם לעניין בקשת החייאת ההליך. בתאריך 7/11/2006, לאחר שהתיק (שבוער) שוחזר על דעת הצדדים והוגשו תצהיריהם, החליט הרשם שיש להחיות את התיק. ערעור על החלטתו זו נדחה ביום 27/2/2007, בהחלטת כב' השופטת ש' דותן , אשר קבעה בהסכמת הצדדים, שהבקשה תידון כחלק מהדיון העיקרי.
בתאריך 22/8/2007 ביקש הקיבוץ להתיר לו הגשת ראיות נוספות, והוריתי על-כך שגם בקשה זו תידון כחלק מהדיון העיקרי.
בדיון שנערך ביום 6/9/2007, שבו היו אמורים להישמע סיכומים בעל-פה, החלטתי להסב את הדיון לסיכומים בכתב.
טענות המבקשת
5. המועצה סומכת את בקשתה לביטול פסק הבוררות על ארבע מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק והמאפשרות לבית המשפט לבטל פסק-בוררות, כולו או חלקו, להשלימו או ולהחזירו לבורר.
א. לעניין עילת הביטול שבסעיף 24(3) לחוק - טוענת המועצה כי הבורר פעל ללא סמכות או שחרג
מסמכותו. לטענתה, שאלת הבוררות היחידה שבה נתבקש הבורר להכריע היתה שאלת הפיקוח על מי השפכים המוזרמים משטחי המועצה למתקן הטיהור שבשטח הקיבוץ, קרי - ביצועו של סעיף 3(ג) להסכם המקורי, ואילו הבורר בחר שלא להכריע בסוגייה המבוקשת, אלא התייחס בפסק הבוררות לסוגיית מנגנון הפיצוי, שלא נמסרה להכרעתו. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי מנגנון הפיצוי המופיע בסעיף 6 להסכם המקורי, דן רק בפיצוי הקיבוץ בגין נזק ממשי הנגרם לגידולים חקלאיים ו/או לאדמה בתחומה, כתוצאה מהזרמת שפכים בלתי-מתאימים לשימוש חקלאי, ואילו הבורר חרג מהסעיף המוסכם בכך שעסק בפיצוי הקיבוץ בגין אי-פינוי הבוצה משטחו, וכן התייחס לפעולות שנעשו בעבר בעניין הבוצה, קודם להליך הבוררות.