פסק-דין בתיק הפ"ב 41901-09-12

בפניי בקשה לאישור פסק בורר שהוגשה ביום 3.9.12. במענה לבקשה זו הוגשה בקשה לביטול אותו פסק בורר ביום 20.9.12. מדובר בפסק בורר אשר הוכתר בכותרת "החלטה" וניתן על ידי הבוררים יורם ברנשטיין ומיקי בשן, חברי בורסת היהלומים הישראלית, במסגרת הליך בוררות שהתנהל בין המבקש יהודה גרשי לבין המשיב שמואל בריסטובסקי. אין חולק, כי מדובר בפסק ב וררות שניתן ביום 12.9.05 , ואין מדובר בהחלטת ביניים חרף הכותרת המתנוססת בראש המסמך תחת המילים "החלטה" (להלן פסק הבוררים הראשון).

בפסק הבוררים הראשון חוייב המשיב להחזיר למבקש את היהלומים שקיבל בקומיסיון או את תמורתם בסך של 565,280$ לאלתר. אין חולק, כי האמור בפסק הבוררים הראשון לא בוצע על ידי המשיב, אשר לטענתו אף לא ידע על קיומו של הפסק אלא בעקבות הבקשה לאישור פסק הבוררות שהוגשה ביום 3.9.12 או בסמוך אליו.

בבקשה לאישור פסק הבורר מציין המבקש גרשי, כי בין המבקש וחברי בורסה אחרים נערכה גם בוררות נוספת בשנת 2008 אשר במסגרתה חוייב המשיב לפצות את הנפגעים ממעשים שתוארו באותה בוררות נפרדת. פסק הבוררים משנת 2008 (להלן פסק הבוררים השני) אושר בפסק דינו של בית משפט זה בהפ"ב 787/08 על ידי כב' השופט בנימיני כאמור בפסק דינו נספח 3 לבקשה לאישור פסק בוררות. המבקש מציין, כי על פי האמור בפסק הבורר השני חלקו בשווי תמורת היהלומים שנתפסו, ואשר חולק בין הנפגעים, עמד על סך 250,000$ כך שכיום הוא מבקש כי ישולם לו הסכום שנפסק לזכותו בפסק הבורר הראשון, למעט הסכום של 250 אלף דולר שקיבל בהתאם לפסק הבורר השני ומכוחו.

המשיב הגיש כאמור בקשה לביטול פסק הבוררים הראשון. לטענתו מדובר בפסק שאינו בתוקף לאור פסק הבוררים השני, הכולל קביעות מחייבות, אחרות ושונות מפסק הבוררים הראשון. המשיב טוען, כי במסגרת פסק הבוררים השני נקבע שיעור תשלום שונה מזה שנפסק במסגרת הפסק הראשון וכי לאור העובדה שהסכומים שנפסקו בפסק הבורר השני שולמו על ידו, אין הוא מחוייב בתשלום נוסף. לדבריו נראה כי לא בכדי השתהה המשיב (גרשי) בבקשת הביטול במשך שנים ארוכות בטרם פנה בבקשה לאישורו של פסק הבוררות בשנת 2005. למעשה פסק הבורר השני יצר מעשה בי דין והשתק בפני הבקשה לאישורו של פסק הבוררים הראשון.

אין בידי לקבל טענה מטענות המבקש בבקשה לביטול פסק הבוררות וזאת בשל מספר טעמים.

א. מדובר בטענות שאינן נופלות בגדרן של טענות הביטול כאמור בסעיף 24 לחוק הבוררות.

ב. אין חולק כי פסק הבוררים הראשון לא קויים וגרשי לא זכה לקבל את היהלומים או תמורתם בסכום של 565,280$ שנפסקו לזכותו.

ג. הצדדים לפסק הבורר השני היו צדדים אחרים שאינם כוללים את המשיב בריסטובסקי ולכן לא ניתן לקבל את הטענה כי פסק הבורר השני יוצר מעשה בי דין או השתק במחלוקת שנתגלעה בין המבקש לבין המשיב והוכרעה בפסק הבורר הראשון.

ד. פסק הבורר הראשון אינו מוזכר כלל בפסק הבורר השני ואין כל התייחסות לחיובים שנקבעו בו מסיבה פשוטה - מדובר בצדדים שונים ובחיובים שונים מאלה שנקבעו בפסק הבורר השני.

ה. אמנם המחלוקת בין המבקש גרשי לבין המשיב בריסטובסקי היא מחלוקת הנוגעת ליהלומים שהוחזרו בקומיסיון ולא הוחזרו לגרשי ואף לא שולמה תמורתם. גרשי בהגינותו ציין בבקשה לאישור פסק הבורר כי קיבל על חשבון סך של 250,000$ וכי האישור המבוקש מתייחס לסך שלזכותו בפסק הראשון, למעט סך של 250,000$ שנתקבל על ידו (ס' 9 לבקשה). אולם אין ספק כי פסק הבורר השני אינו בא במקום פסק הבורר הראשון ואינו מאיין את החיובים שהוטלו על המשיב לפיו.

ו. אמנם הבקשה לאישור פסק בורר הוגשה כחלוף 7 שנים מיום שניתן פסק הבורר הראשון אך אין בעובדה זו כדי לבטל את פסק הבורר הראשון והשיהוי בהגשת הבקשה לאישורו אינו ממין העילות המצדיקות ביטול הפסק על פי סעיף 24 לחוק הבוררות.

ז. טענתו התמוהה של המשיב כי לא ידע אודות קיומו של פסק הבוררים הראשון אינה יכולה להתקבל לאור העובדה כי הבוררות התקיימה בין המבקש גרשי  לבין המשיב, ואין כל הסבר לטענה התמוהה כי הפסק לא התקבל על ידי המשיב. יתרה מכך במהלך שנת 2012 פנה המבקש גרשי לדין תורה והציג במסגרת הדיון שם עותק מפסק הבורר הראשון, כך שלכל המאוחר במועד זה ידע גם ידע המשיב על קיומו של פסק זה אך לא פעל לביצועו.

לאור הנימוקים כמפורט לעיל אני מקבלת את הבקשה לאישור פסק הבוררים הראשון משנת 2005 ובהתאם למבוקש קובעת, כי על המשיב לשלם למבקש סך של 565,280$ בניכוי 250,000$ שהתקבלו על ידי המבקש מכוחו של פסק הבורר השני.

המשיב בריסטובסקי ישלם למבקש גרשי הוצאות הבקשה לאישור פסק בורר ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.