הפ"ב
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
17174-07-11
19/09/2011
|
בפני השופט:
יהודה זפט
|
| - נגד - |
התובע:
1. אברהם בבזדה
2. מ.א.ג.ב השקעות ונכסים בע"מ
עו"ד שאול איבצן ויחזקאל בייניש
|
הנתבע:
עיריית גבעת שמואל
עו"ד יוסף בנקל ואמיר פרנקל
|
| פסק-דין |
בין המבקשים לבין עיריית גבעת שמואל (להלן:
"העירייה" או
"המשיבה") מתנהל סכסוך משפטי בנוגע לפיצוי שקיבלו המבקשים בגין הפקעת 68% ממקרקעין בגבעת שמואל.
במסגרת הסכסוך האמור, מונה כבוד הנשיא השופט (בדימוס) ד"ר אליהו וינוגרד כבורר בסכסוך(להלן:
"הבורר").
ביום 24.6.2011 ניתן פסק הבורר לפיו נדחתה תביעת המבקשים. (להלן:
"פסק הבוררות").
בהפ"ב 17174-07-11 עותרים המבקשים לביטול פסק הבוררות, ולהחזרת התביעה לבורר על מנת שימנה שמאי או יפנה בשאלות הבהרה מתאימות לשמאי הצדדים, ובהתאם ישלים את הפסק החסר.
בהפ"ב 45669-06-11 עותרת העירייה לאישור פסק הבוררות.
טענות המבקשים
נושע הבוררות היה גובה הפיצוי המגיע למבקשים בגין הפקעה על פי הסכם שנכרת בין המבקשים לבין העירייה ביום 11.11.1999 (להלן:
"ההסכם"). הבורר קיבל את טענת המבקשים לפיה מגיע להם פיצוי בגין הפקעת מקרקעין ,אולם קבע כי אינו יכול להעריך את שווי הפיצוי המדויק והיקפו ועל כן דחה את התביעה. על הבורר הוטל לפסוק את סכום הפיצוי הראוי, ומאחר ולבורר אין מומחיות הדרושה כדי לקבוע את סכום הפיצוי, היה עליו להפנות לשמאי הצדדים שהופיעו לפניו את השאלות הרלבנטיות,או למנות שמאי ולקבל חוות דעת בשאלה כיצד לחשב את הפיצוי כפי שנקבע מפורשות בסעיף 5 להסכם.
בנוסף נטען כלפי פסק הבוררות כי הבורר נמנע מלדון בשאלת תוקפו של ההסכם ובתביעת המבקשים לפיצוי בגין נזק שנגרם להם כתוצאה מעיכוב בהעברת זכויות הבנייה שנקבעו בהסכם.
על פי טענות אלה מבוקש לבטל את פסק הבוררות מכוח הוראות סעיף 24 (3), (4), (5), (9) ו - (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן:
"חוק הבוררות").
טענות העירייה
העירייה דוחה את טענות המבקשים ועותרת לאישור פסק הבוררות.
דיון
- בפסק הבוררות (נספח א) בחר הבורר לדון תחילה במחלוקת בין הצדדים ביחס לפרשנות סעיף 5 להסכם ונפקותה, לאחר שהגיע למסקנה כי אם יתקבלו טענות העירייה בעניין פרשנות סעיף 5 ונפקותה, יתייתר הצורך לדון בשאלות האחרות (ע' 2 לפסק הבוררות).
בהמשך קבע הבורר:
"כאמור, בסעיף 5 הנ"ל מדובר על פיצוי על כל הפרש בין שווי הזכויות שיאושרו בפועל לתובעים לבין שווי הזכויות על פי ההסכם. אני אמור אפוא להשוות שווי לשווי, ולקבוע מה ההפרש ביניהם. הפרש זה, אם קיים, הוא סכום הפיצוי לתובעים."
נוכח מסקנה זו, בחן הבורר את ראיות וטענות המבקשים לעניין חישוב הנזק, ומצא שגישת חישוב שווי החסר הכמותי בה נקטו המבקשים ולגביה צירפו חוות דעת, אינה נותנת מענה לשאלת ההשוואה בין שווי הזכויות שקיבלו המבקשים לבין שווי הזכויות שהגיעו להם על פי ההסכם. עוד הוסיף הבורר (ע' 5):
"עברתי על חומר הראיות הרב שהובא בראיות, כולל, כמובן, חוות הדעת של השמאים. לא מצאתי בחומר הראיות תשובה לשאלה: מה שווי הזכויות שאושרו בפועל בתכניות השונות, לתאריך הקובע, (השווי של "ככה נתתם") ומה שווי הזכויות שהובטחו בהסכם (השווי של "ככה הבטחתם"). כאמור אין בפני נתונים על שוויה של דירה בת מקדם 80 מ"ר בתאריך הרלוונטי, לכן אין אני יכול להתבסס על שומה מוסמכת של שווי יחידות הדיור שהובטחו (בנות מקדם 80 מ"ר) לעומת שוויין של אלה שאושרו בפועל (בנות מקדם 121 מ"ר).
כמו כן אין בפני נתונים על שווי 3,000 מ"ר מסחרי לעומת 4,800 מ"ר מסחרי. אף אין בפני נתונים אם מדובר בשטח עלי או תחתי, ומה השפעת זה על השווי...
התוצאה מהאמור היא שאין בפני שומה כוללת של כל הזכויות שאושרו בפועל, לעומת שומה של כל הזכויות שהובטחו...