הסכסוך שבין הצדדים - בעלי השליטה (המשיבים 1 ו-2) ובעלי מניות המיעוט (המבקשים) - מתמקד בשאלה המשפטית האם ניתן לסווג בעלי מניות מיעוט בחברה ציבורית כ'בעלי עניין אישי' לצורך סעיף 275 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בשעה שהם מצביעים נגד אישורה של עסקה בין החברה לבין בעלי השליטה בה.
המסגרת העובדתית והמשפטית, ההליך והטענות
1. זהו הרקע העובדתי לבקשה דנן, בתמצית שבתמצית:
המשיבה 1 היא חברה ציבורית, עתירת נכסים והון, שעיסוקה בבנייה (להלן - החברה). כ-85% ממניותיה שייכים לה"ה יאיר ביטון ויוסף ביטון, מייסדי החברה. יאיר ביטון הוא גם יו"ר פעיל של דירקטוריון החברה. יוסף ביטון הוא סגן יו"ר פעיל של דירקטוריון החברה, ועד לאחרונה שימש כמנכ"ל החברה יחד עם מנכ"ל נוסף, אייל הנדלר. המשיבה 2 היא חברת פרטית, אף היא בבעלותם של האחים ביטון (להלן - חברת הניהול). הסכם שנכרת בשנת 2006 בין החברה לבין חברת הניהול קבע כי האחרונה תעניק שירותי ניהול לחברה, באמצעות האחים ביטון שיכהנו כמנהליה (להלן - הסכם הניהול).
2. באותה שנה הונפקה החברה כחברה ציבורית. מרדכי אלבוים, המבקש 2, רכש חלק ממניותיה. במהלך השנים רכש עוד ועוד מניות, עד שהיו בבעלותו כ-10% ממניות החברה מתוך כ-15% שאינן בידי בעלי השליטה.
3. בשלהי שנת 2010 פג תוקפו של הסכם הניהול, והתעורר צורך לחתום הסכם חדש. הסכם שהוכן היה דומה לקודמו, ונקבע בו כי לחברת הניהול ישולם סכום כסף נכבד ביותר כשכר שנתי, בנוסף להטבות אחרות, בתמורה לשירותי הניהול שיעניקו בעלי השליטה לחברה. מאחר שמדובר בהסכם בין החברה לבין בעלי השליטה בה, כאמור בסעיף 270(4) לחוק, עשתה החברה כמצוות סעיף 275 לחוק שעניינו בעסקה עם בעלי שליטה; תחילה אישרה אותו ועדת הביקורת של החברה, ואחר-כך הדירקטוריון שלה. השלב הבא אשר נדרש על-פי החוק הוא אישורו של ההסכם באסיפה הכללית של בעלי המניות, על-ידי "רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה" (סעיף 275(א)(3)(א)).
4. אלבוים הוא בעליה של חברת גולדפון בע"מ, היא המבקשת 1. כאמור, בבעלותו כ-10% ממניות החברה. לטענתו, ההסכם שבין החברה לבין חברת הניהול הוא "עיסקה גרועה, המזיקה לחברה, אשר כל מטרתה להעביר את רווחי החברה הציבורית אל הידיים הפרטיות של בעלי השליטה בה, והמהווה עושק המיעוט וקיפוחו... עסקה זו הינה למעשה 'דיבידנד סמוי' במסווה של שכר, שכל כולו נועד למנוע מבעלי מניות המיעוט (כ-15%) את קבלת הדיבידנד והעברת מלוא הדיבידנד לכיסם הבלעדי של בעלי השליטה..." (עמוד 1 להמרצת הפתיחה). עמדתו-זו של אלבוים נודעת ברבים, ולפיכך גלוי וידוע היה כי יתנגד לאישור ההסכם באסיפה הכללית. מגעים שהתקיימו בין אלבוים ובין המנכ"ל המשותף של החברה ויו"ר ועדת הביקורת שלה, שבהם העלה אלבוים את טענותיו ודרישותיו, לא נשאו פרי.
5. החברה יזמה אסיפת בעלי מניות ביום 5.1.11. על סדר היום עמד גם אישור ההסכם. בהודעת הזימון לאסיפה צויין כי המבקשים נחשבים בעלי עניין אישי, ולא יוכלו להימנות בין המצביעים. זו היתה ההנמקה: "עניינו האישי של מר מרדכי אלבויים נובע מדרישתו למנות נציג שלו למשרת משנה למנכ"ל בשכר שיחושב כשיעור מתשלומי החברה לבעלי השליטה, לפי היחס שבין החזקותיו להחזקות בעלי השליטה בחברה. כן נובע עניינו האישי מדרישותיו לתגמול מהחברה" (נספח ב' לבקשה). אלבוים פנה אל רשות ניירות ערך (להלן - הרשות), ובמכתב מיום 2.12.10 הודיעה הרשות לחברה כי עמדתה היא שלא ניתן למנות בעל מניות המצביע נגד אישור העסקה בין בעלי עניין אישי. החברה מצדה השיבה לרשות כי היא עומדת איתנה בדעתה ולפיה גם בהצבעה נגד אישור עסקה יכול להתקיים עניין אישי. בינתיים הוסרה הצעת ההחלטה בדבר אישור ההסכם מסדר היום של האסיפה ההיא. בהודעת זימון על אסיפה נוספת, שנועדה ליום 8.5.11 שבה ועלתה ההצעה על סדר היום, ושוב הודע כי אלבוים ייחשב כמי שיש לו עניין אישי.
6. או-אז הוגשה בקשה זו, שעניינה בסעד הצהרתי ולפיו "למבקש אין עניין אישי בעיסקה, הנזכרת בזימון לאסיפה, בין החברה לבין בעלי השליטה בה, ועל כן חובה להביא בחשבון את הצבעתו לצורך חישוב הרוב הנדרש" (בתחילה עניינה של הבקשה נגע גם לאי-כשרותו של הזימון לאסיפה מבחינה פרוצדוראלית. העניין נדון בבקשה לצו הביניים, כמפורט בהחלטתי מיום 11.5.11 (יעויין שם). הליקויים הנטענים תוקנו וסוגיה זו איננה עוד על הפרק).
7. בדיון בבית המשפט ביום 23.6.11 נקבע כי הסדר הנכון הוא לקיים תחילה את האסיפה הכללית, ורק לאחר מכן, ככל שיהיה עוד צורך בדבר - ויתברר אם אכן השאלה דנן היא זו שתכריע את הכף או שמא יאושר ההסכם ממילא - לדון ולהכריע בהמרצת הפתיחה. ביום 30.6.11 התקיימה אסיפת בעלי המניות. על-פי ההודעה המיוחדת שמסרה החברה לרשות ניירות ערך בו ביום, "מתוך המניות שהשתתפו בהצבעה, 64,645 מניות לא סווגו כמניות שלבעליהן יש עניין אישי בהצבעה; מתוכן 54,490 מניות הצביעו בעד ההחלטה ו-10,155 מניות הצביעו נגד ההחלטה. שיעור ההצבעה בעד אישור העסקה מתוך סך המצביעים שסווגו כמי שאינם בעלי עניין אישי הוא 84%". התוצאה הזו מסתמכת כמובן על סיווגם של המבקשים כבעלי עניין אישיבהצבעה. אלמלא כן, התוצאה היתה שונה. לפיכך הוסיפה החברה והודיעה כי "לאור מצב ההצבעות ביחס להחלטה, סיווג ההצבעה נגד ההחלטה, כנגועה בעניין אישי או כנטולת עניין אישי, קובע את תוצאות ההצבעה"; נחוצה אפוא כעת הכרעת בית המשפט בשאלה שעל הפרק.
8. המשיבות 1 ו-2 מצדן סבורות כי אלבוים סחטן. הן הציגו מסכת של התכתבויות בינו ובין מנכ"ל החברה והיועץ המשפטי שלה, כתבות בכלי התקשורת שבהן התראיין, ועוד כהנה וכהנה ראיות המלמדות לכאורה כי אין מניע רציונאלי מאחורי התנהלותו של אלבוים לבד מסחטנות, וכי כל מטרתו של אלבוים היא להתנות את אישור ההסכם בקבלת טובות הנאה. זהו, לשיטתן, מצב קלאסי של סחטנות המיעוט. המשיבות 1 ו-2 ביקשו לנהל הליך ראייתי על מנת להוכיח את טענותיהן במישור העובדתי. דא עקא, משום שענייננו בשאלה משפטית עקרונית, המתמקדת כולה בפרשנות הוראת-חוק, לא מצאתי מקום להיענות לבקשתן. ממצא בדבר סחטנותו מחד גיסא, או תום-לבו של אלבוים מאידך גיסא, לא יועיל במאומה להכרעה בשאלה. די לנו בנקודת המוצא כי הן 'בזיזת החברה' בידי בעלי השליטה בה, הן 'סחיטת החברה'על-ידי בעלי מניות המיעוט, זו וגם זו תופעות פסולות הפוגעות בערכים ובתועלות שדיני החברות מבקשים להגן עליהם - יעילות כלכלית, אמון הציבור במערכת הפיננסית, חלוקה הוגנת של טובין בין מי שזכאי להם, ועוד כהנה וכהנה - ולפיכך לא ניתן להותירן בלא מענה הולם בדיני החברות.
9. השאלה המשפטית העקרונית שעליה יש להשיב היא אפוא זו:
האם ניתן לסווג בעלי מניות המצביעים נגד אישור הסכם בין החברה לבין בעלי השליטה בה כבעלי עניין אישי בהחלטה, באופן שימנע את הבאת קולותיהם במניין, בהליך לפי סעיף 275 לחוק החברות?
10. רשות ניירות ערך הגישה גם היא את עמדתה, משום ש"להכרה בשאלה העומדת לדיון בתיק זה השלכות רוחב על היקף המגבלות החלות בקשר עם עסקאות בין חברות לבין בעלי השליטה בהן בשוק ההון בישראל, והשפעה ניכרת על מידת אמון המשקיעים בשוק זה. לאור האמור... קיימת הצדקה לשמיעת עמדתה של הרשות בהליך שבנדון, בשים לב לתפקידה - שמירת עניינו של ציבור המשקיעים"(סעיף 5 לנייר העמדה מטעם הרשות).
'עניין אישי'
11. ראשית חכמה, יש לדעת מהו 'עניין אישי' לצורך דיוננו. בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הוא מוגדר כך:
"ענין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה, לרבות ענין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או שקרובו הם בעלי ענין בו, ולמעט ענין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה...".
גדריו והיקפו של ה'עניין אישי' בחוק החברות נדונו בע"פ 3891/04 ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד ס (1) 294 (2005). בית המשפט העליון ציין שם כי אין לקבוע מסמרות בדבר תוכנו של המונח, כי אם לבחון את התכליות העומדות בכל הליך של אישור שלגביו מתעוררת שאלת העניין האישי, ולאורו ליצוק תוכן למונח: "בתחום הדינאמי נשוא הדיון - חיי המסחר ושוק ההון - יש להימנע מקביעת הגדרות כוללניות, אשר אינן מצליחות, מחד גיסא, לנבא את כל ההתנהגויות האסורות, אך עשויות, מאידך גיסא, ללכוד ברשתן התנהגויות מותרות"(פיסקה 46 לפסק הדין). בית המשפט סיכם עם זאת כי "ניתן לקבוע... כי כל זיקה אישית שיש לבעל מניות לעסקה הנדונה, שהינה בנוסף לזיקה שיש לבעל המניות בחברה בתור שכזה, עשויה להיחשב ל'עניין אישי' של בעל המניות בעסקה הנדונה. הזיקה אכן יכולה, אך אינה חייבת, להיות טובת הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות. הגדרה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת 'עניין אישי' בסעיף 1 לחוק החברות, הממעטת מגדרה כל 'עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה', וראויה לשמש קו מנחה לבחינה אם מניותיו של פלוני מוכתמות בעניין אישי, אם לאו..." (פיסקה 49).
12. 'עניין אישי'הוא אפוא זיקה שיש לבעל המניות לעסקה הנדונה, מעבר להיותו אחד מבין בעלי המניות. זו הגדרה פתוחה ורחבה, ועם זאת איננה בלתי מוגבלת: "במטריה נשוא דיוננו, אין מקום להגדרה רחבה וגורפת מדי. יש לפרש את המונח באופן מידתי, המביא בחשבון את משקלה של הזיקה העודפת ביחס לעסקה הנדונה, על רקע שאר נסיבות המקרה, ולאפשר לגוף המברר 'לנקות' מניות המוכתמות, לכאורה, ב'עניין אישי', מקום בו יקבע כי משקלו של עניין זה קל וזניח..." (שם). ייתכנו אפוא זיקות שלא ייחשבו לעניין אישי, בהתאם לעוצמתן הדלה.