השאלה הצריכה הכרעה בפסק דין זה היא אם התחייב המשיב לשמש נאמן של המבקשת בכל הנוגע להחזקת 50% ממניות חברה, אם לאו.
העובדות
1. ביום 19.10.08 נחתם בין המבקשת לבין המשיב חוזה, שעניינו ייסוד שותפות בחברת אלישע אסתטיקס (2008) בע"מ (להלן: "
החברה"), "שעיקר עיסוקה הינו מכונים לאסתטיקה" (ראו המבוא לחוזה, נספח א' לתובענה; להלן: "
חוזה השותפות"). הצדדים הסכימו כי "
צד א' (המשיב. מ' י')
יחתום באופן בלעדי על מסמכי החברה ובאישור צד ב' (המשיבה. מ' י')" (סעיף 2 לחוזה השותפות). בין יתר הסכמות הצדדים כפי שהן באות לידי ביטוי בחוזה השותפות, מצינו עניינים אלה: חלקו של כל צד בהשקעות בשותפות, על רווחיה והפסדיה יהא 50% (סעיף 3.1 לחוזה השותפות); כל אחד מן הצדדים ישקיע השקעה בסכום דומה וזו תועבר לחשבון הבנק של החברה (סעיף 3.2 לחוזה השותפות); החלטות הנוגעות להשקעות, חלוקת רווחים הגדלת או הקטנת הון, קבלת שותף נוסף ומינוי מנכ"ל תתקבלנה בהסכמה (סעיף 5 לחוזה השותפות); הצדדים מינו רו"ח כמנהל חשבונות החברה (סעיף 6 לחוזה השותפות). חוזה השותפות נוסח בידי מר יוסי מוזס, בעלה של המבקשת (להלן: "
מר מוזס"), והמשיב עיין בטיוטת החוזה והעיר את הערותיו (עמ' 9 שורות 21 - 27 לפרוטוקול).
2. לטענת המבקשת, ביום 19.10.08 חתם המשיב על כתב נאמנות (נספח ג' לתובענה; להלן: "
כתב הנאמנות"). בכתב הנאמנות המשיב אישר, בין היתר, כדלקמן:
(א) הוא מחזיק בכל מניות החברה (100 מניות);
(ב) אסור לו לדלל את מניות המבקשת (סעיף 5 לכתב הנאמנות);
(ג) הוא יעביר מחצית מן המניות לשמה של המבקשת או לפקודתה ללא תמורה, לכשתורה לו לעשות כן (סעיף 2 לכתב הנאמנות) והוא מפקיד בידי עו"ד בלומנפלד שטרי העברת מניות על החלק וייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך את המבקשת להעביר את המניות הללו לידיה או לפקודתה (סעיפים 6 ו-7 לכתב הנאמנות).
נוסף על כך, התחייב המשיב לכנס אסיפת בעלי מניות או אסיפת מנהלים עם דרישת המבקשת (סעיף 3 לכתב הנאמנות) והתחייב שלא לפטר, בלא הסכמת המבקשת, את מר מוזס מכהונת מנכ"ל החברה לה נתמנה.
אין חולק על כך שהמשיב לא הפקיד בידי עו"ד בלומנפלד את שטרי העברת מניות או ייפוי כוח בלתי חוזר. יוטעם כי המשיב כופר בחתימתו על כתב הנאמנות, אך בנסיבות העניין אין צורך להכריע בכפירתו זו.
3. ביום 5.10.08, קרי: שבועיים ימים
עובר להתקשרויות הנזכרות, הוקמה החברה והמשיב נרשם כבעל מניותיה היחיד (ראו נספח א' לתובענה).
4. החברה עסקה בטיפולים אסטתיים. היו לה סניפים אחדים, לרבות בתל אביב, ראשון לציון, חיפה ועפולה. מר מוזס כיהן כמנכ"ל החברה ואילו המבקשת עבדה בחברה בתפקיד ניהולי שחייב ביקורים בסניפים השונים וטיפול בקשרים עם לקוחות החברה.
5. בחודש פברואר 2010 הוסמך המשיב להיות בעל זכות החתימה בשם החברה (נספח 19 לתשובת המשיב לתובענה). זאת נעשה הואיל והמשיב חשש כי עסקי החברה עומדים לפני קריסה (עמ' 13 שורות 18 - 21 לפרוטוקול).
6. ביום 15.8.10, בעוד המבקשת ובעלה בחו"ל, כינס המשיב את דירקטוריון החברה. אחת מן ההחלטות שנתקבלו בישיבה זו, הייתה להעביר אל המשיב את סמכויות ניהול החברה, חלף מר מוזס וכל עוד האחרון בחו"ל (ראו סעיף ד 4 לפרוטוקול, המהווה חלק מנספח ד' לתובענה). לגישת המשיב (ש
אניח לצורך ההליך שלפניי כי יש בה ממש), משנטל על עצמו את תפקיד המנכ"ל, נסתבר לו כי מצבה של החברה הוא בכי רע. על כן, חרף שובו של מר מוזס מחו"ל, המשיך המשיב להחזיק בסמכויות ניהול החברה ואף פיטר את מר מוזס מתפקיד המנכ"ל (עמ' 15 שורות 10 - 15 לפרוטוקול). מכאן ואילך, לא שבו עוד המבקשת ומר מוזס לתפקד כבעבר בחברה.
7. הקרע שבין הצדדים הלך והעמיק עד כי בחודש נובמבר 2010 הגישה המבקשת את תובענתה הנוכחית למתן פסק דין המצהיר כי היא זכאית למחצית ממניות החברה. המשיב כפר בטענות המבקשת.
המסגרת הדיונית
8. עם הגשת התובענה, עתרה המבקשת לסעד זמני שלפיו ייאסר על המשיב לבצע דיספוזיציה כלשהי בנכס מנכסי החברה. בקשה זו לא נדונה ותחתיה קויים דיון בגוף התובענה.
9. עובר לדיון, עתרה ב"כ המבקשת להתיר לה לזמן עדים שלא מסרו תצהיר, אך לא נעתרתי לבקשה שכן לאור אופי ההליך שבו נקטה המבקשת, לא קנויה לה זכות להעיד עדים שלא הוגש תצהיר מטעמם, מה גם שהבקשה הוגשה סמוך למועד הדיון.
10. בישיבה שקוימה לפניי, נחקרו המבקשת והמשיב על תצהיריהם. במהלך חקירתה הנגדית של המבקשת, ביקש ב"כ המשיב להגיש לראייה חוות דעת מומחית לזיהוי כתבי יד, אשר בדקה את כתב הנאמנות ומסקנתה היא כי המשיב לא חתם על כתב הנאמנות. ב"כ המבקשת התנגדה לכך מחד גיסא, והסכימה להגשה הדדית של חוות דעת, מאידך גיסא. עניין זה לא נסתייע ונראה כי בנסיבות העניין נחסכו ממונם וזמנם של הצדדים (שכן הדעת נותנת שנוכח שתי חוות דעת סותרות מטעם הצדדים, היה מתמנה מומחה מטעם בית המשפט, והדיון לבטח לא היה מסתיים ביום 7.2.11). בתום חקירת המצהירים, ביקשו ב"כ הצדדים לסכם בכתב.
11. עובר להגשת סיכומי המבקשת, עתרה היא לצירוף ראייה חדשה. הראייה שבה מדובר היא כתב הנאמנות
המקורי שכזכור לא נתאפשר העיון בו, הואיל והמסמך המקורי לא נמצא (ראו עמ' 1 שורות 10 - 13 לפרוטוקול). המבקשת טענה כי המסמך אותר בחזקת בא כוחה הקודם של המבקשת, עו"ד אורי אביב, שהגיש תצהיר לתמיכה בעובדה זו. הבקשה הועברה לתגובת המשיב, אשר התנגד לה, במיוחד מפאת עדות המבקשת שכתב הנאמנות המקורי נותר בחזקת המשיב במשרדי החברה (עמ' 6 שורות 27 - 31 לפרוטוקול) ומפאת הצורך לפתוח את הדיון מחדש, ובכך לסרבלו ולהאריכו שלא לצורך. לאחר עיון בתשובת המבקשת החלטתי, ביום 10.3.11, כי ההכרעה בבקשה תינתן במסגרת פסק הדין. אני סבור כי בנסיבות העניין, ניתן להכריע בתובענה בלא להיזקק לכתב הנאמנות (המקורי או העתקו), שכן הראיות שבאו לפניי מספקות תשתית הולמת ומספקת להכרעה בתובענה. לשון אחר: לשם פסיקת הדין, נקודת המוצא תהא
העדרו של כתב נאמנות.