א. התובענה:
1. המבקשת 3 (להלן : "
האם") הגישה בקשה לצו הגנה בשם 2 בנותיה הקטינות כנגד אביהן הוא המשיב (להלן: "
האב"). יש לציין, כי הצדדים גרושים וחלוקת זמני השהייה של הקטינות נקבעה על ידם בהסכמה לאחר הליך התערבות של יחידת הסיוע בתובענות קודמות.
במסגרת הבקשה הנוכחית, עתרה האם למעשה לאסור על המשך המפגשים בבית האב בין בנותיהם הקטינות של הצדדים לבינו.
2. בבסיס הבקשה פורטו שני אירועים בהם נפגעו הקטינות עת שהו אצל האב במסגרת חלוקת זמני השהייה המוסכמים:
במסגרת מפגש מיום 26/5/13 הכין האב שיעורי בית עם הבת אלמונית, כעס עליה תוך כדי כך על כי אינה מצליחה, העליב וקילל אותה והכה אותה בראשה. הקטינה סיפרה הדבר לאם לאחר סיום המפגש וזו הגישה תלונה במשטרה.
במסגרת מפגש שהתקיים כשבועיים לאחר מכן, ביום 7/6/13 החליקה הקטינה פלונית באמבטיה שבבית אביה ונחבלה בשפתה.
3. המבקשת שטוענת כי היא עצמה הוכתה כאשר הייתה נשואה למשיב, טוענת כי מדובר באב רשלן שלא אמור לקבל הקטינות לשהייה ארוכה הכוללת לינה ואשר מסכנת את הקטינות ועל כן הגישה למעשה הבקשה.
ב. עמדת המשיב:
4. המשיב טוען, כי הבקשה הוגשה כנגדו מטעמים נקמניים גרידא על רקע אירוסיו לבחירת לבו וזאת תוך ניצול לרעה של החוק למניעת אלימות במשפחה. לדבריו בשל העובדה שהמשיך בחייו והתארס מבקשת האם להתנקם בו באמצעות פגיעה בקשר שלו עם בנותיו הקטינות.
5. לגופן של טענות הודה האב שבתו פלונית החליקה באמבטיה ונפגעה בפיה וזאת ביום בו נערכה מסיבת אירוסיו, אך עם זאת טען כי המשיכה שגרת חייה ללא כל הפרעה וכי מדובר היה בחבלה קלה שיכולה לקרות לכל קטין בהשגחת כל הורה. לגבי אירוע הכאת הקטינה אלמונית לא נמסרה גרסה בתצהיר ואילו במסגרת הדיון במעמד הצדדים הוא מסר, כי נכון שהוא מתעצבן על בתו הקטינה בעת הכנת שיעורים עמה אך הכחיש, כי הכה אותה בראשה. מאוחר יותר וכעולה מהתסקיר עולה או נרמז לכאורה, כי האב חזר בו מהכחשתו זו.
ג. הראיות:
6. הראיות שבידי בית המשפט הן כמה: ראשית, עדויות וגרסאות הצדדים כעולה מכתבי הטענות ומהצהרותיהם לפרוטוקול. שנית, חקירת ילדים של הקטינה אלמונית על ידי המשטרה ושלישית תסקיר סעד יסודי של עיריית ***.
7. אומר כבר כעת את מסקנתי והכרעתי, כי מהראיות שבפניי עולה באופן חד משמעי ונחרץ, כי הקטינות צריכות להמשיך להיות בקשר עם אביהן, כי לא נשקף להן סיכון ממשי ממנו וכי אין כל מקום להאריך צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד. לקביעתי זו אני מגיע משילוב תכליות החוק למניעת אלימות במשפחה, איסור הכאת קטינים על ידי הורים כפי שנקבע בפסיקה והמסוכנות המזערית אם בכלל הנשקפת לקטינות לאור האזהרה בדמות צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד. אבהיר צעדיי אלו אחד לאחד כעת.
ד. מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991:
8. הכרעה בתובענה לצו הגנה המוגשת מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 (להלן : "
החוק"), מחייבת מעת לעת דיון והבהרה של תכליותיו.
9. ובכן, מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא להרחיק בן משפחה אשר נוקט מעשי אלימות והתעללות
כאלה שאינם מאפשרים חיים סבירים,פוגעים פגיעה משמעותית בכבודו וברווחתו של בן המשפחה המבקש הגנה.על בית המשפט לאזן איפוא, בין כבודו שלמותו וחירותו הגופנית והנפשית של האחד אל מול זכותו של האחר להמשיך את מסגרת ורצף חייו הרגילים בביתו, עם בני משפחתו וילדיו.לכן, רק במקרים שבית המשפט מגיע למסקנה ברורה וחד משמעית שהאלימות הננקטת היא אכן כזו המצדיקה נקיטת אמצעי כה מרחיק לכת הוא ייעתר לבקשה וירחיק את האדם מביתו (ע"א 192/82
סדן נ' סדן, פ"ד לו (4) 169). ומכאן למסקנה נוספת: כאשר אין מדובר באלימות, שיש בה משום סכנה מוחשית מידית, מן הראוי, שבית המשפט יקדים להוצאת צו האיסור
אזהרה ל"בעל התגרה",
ויחזור ויזהירו. שהרי גם בנקיטת אמצעי חמור זה חל הכלל, ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירין" (ראו גם : ע"א 4480/93
פלוני נ' פלונית, פ"ד מח (3)461).
רק אם אין באזהרה כדי לסייע יינתן צו שיפוטי (בר"ע 19/74
י' בר לוי נ' מ' בר לוי ואח', פ"ד כח(1) 726; ע"א 573/81
רחלה כסיף ואח' נ' רם כסיף, פ"ד לו(2) 294 ; בר"ע 258/81, ע"א 508/81 ע"א 488/81
ט' ליפשיץ נ' מ' ליפשיץ פ"ד לז(3) 645). רוצה לומר, רק אם נוכח בית
המשפט, כי אזהרותיו אינן מועילות וכי כל דרך אחרת לא תצלח, רק אז, בלית ברירה, ייתן את הצו ויגבילו מראש, פרט למקרים חמורים במיוחד, לתקופת זמן קצוב. הטעם לכך הוא, שהצו לא נועד ליצור סטטוס של פירוד, הזר לדין שלנו, אלא
מטרתו להגן על הצד הנפגע ולהביא את הצד הפוגע שיהרהר במעשיו ויתקן את דרכיו, וכך ייווצר סיכוי חדש לחיי שלום במשפחה הזוג. הצו מטבע ברייתו חייב להיות זמני, עד להתפייסות או עד לגירושין.
10. הדברים לעיל יפים גם למקרה בו עסקינן בבקשת צו הגנה בין הורים גרושים ופרודים ביחס לאלימות שננקטה לכאורה כנגד מי מהילדות. מתן הצו אינו אקט של ענישה, אלא אקט של מניעה והגנה. אם בסופו של יום מגיע השופט לכלל הכרה, כי היה בהליך שלפני כדי לשמש אזהרה מרתיעה בפני ההורה שנהג באלימות בילדיו, הרי או אז הוא יכול להסתפק באזהרה ולהימנע ממתן או הארכת צו הגנה.
11. על כך אוסיף, כי אם חפצה האם בשינוי דרך קבע של הסדרי המפגשים בין הקטינות לבין אביהן, הצעד המשפטי שהיא אמורה לנקוט הוא הגשת תביעה לשינוי הסדרי הראייה ולא להסתפק בתובענה שבכותרת, שכן ברור שצו הגנה מוגבל בזמן ובהיקף ואין בו כדי לשנות מסדרי מפגשים קבועים שנקבעו בתביעה למשמורת. אמנם, יכולה האם לנקוט בהליך של צו הגנה כדי להגן על בנותיה, אך שומה עליה לזכור ולדעת, כי ההליך מוגבל כאמור. דברים אלה הוסברו למבקשת גם על ידי בית המשפט עוד במהלך הדיונים השונים.
ה. הכאת ילדים על ידי הוריהם - בין איסור פלילי לאיסור ערכי