1. התובע עובד כנהג שכיר בשירותה של אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "
הנתבעת") החל משנת 1977.
2. התובע הינו תושב באר שבע, ועובד בסניף באר שבע של הנתבעת בהיקף של משרה מלאה.
3. במסגרת התביעה דנן, תובע התובע החזר הוצאות נסיעה אשר לא שולמו לו לטענתו, במהלך השנים 2001 - 2010.
4. עובדי הנתבעת זכאים להשתמש בשירותי התחבורה של הנתבעת ללא תשלום, והנתבעת אף מפעילה מערכת של "איסופים ופיזורים" לצורך הגעתם לעבודה וחזרה ממנה.
5. מערכת ההסעות שמפעילה הנתבעת אינה מתפרסת לאורך כל שעות היום ועל כן, איננה נותנת מענה לכל העובדים, וישנם עובדים, אשר אינם יכולים להשתמש בשירותי ההסעה של הנתבעת וזאת בשל שעות עבודתם השונות ממערכת ההסעות אותה מפעילה הנתבעת.
6. באשר לעובדים שאינם יכולים להשתמש בשירותי האיסוף של הנתבעת, בעבר היו מקבלים כרטיסיות לנסיעה חופשית בתחבורה הציבורית בבאר שבע, להם ולבני משפחתם.
7. בעקבות הליך הפרטה שחל בנתבעת, במסגרתו הועברו חלק מקווי התחבורה הציבוריים למפעילים חיצוניים, נתקבלה החלטת מזכירות הנתבעת מיום 23.12.01, לפיה עובדי הנתבעת שבתחום מגוריהם לא מתקיימים שירותי תחבורה של הנתבעת ולא קיימת מערכת איסופים ופיזורים, יזוכו בתשלום עבור נסיעה ממקום מגוריהם לעבודה וממנה במחיר כרטיס "חופשי חודשי" או אמצעי כרטיס אחר, בהתאם להחלטת הנתבעת (העתק מהחלטת מזכירות הנתבעת צורף כנספח 3 לתצהיר שמעון אור מטעם הנתבעת).
8. בעקבות החלטת המזכירות נספח 3 לעיל, נכתב נוהל בדבר החזר דמי נסיעה לעבודה וחזרה שאושר על ידי מזכירות האגודה ביום 3.2.02 (נספח 4 לתצהיר שמעון אור מטעם הנתבעת). על פי הנוהל, עובד שבאזור סניף עבודתו או באזור מגוריו לא קיימים שירותי תחבורה ציבורית של האגודה, ולא קיימים איסופים/פיזורים, יזוכה בתשלום במשכורת עבור נסיעה לעבודה וממנה.
9. כן נכתב באותו נוהל כי על העובד למלא בקשה להחזר דמי נסיעה בה יפרט את שם החברה הוא אמור לנסוע, מס' קו מחיר הנסיעה ויאשרה בחתימתו. הבקשה תאושר על ידי מנהל הסניף אשר יעבירה למחלקת משאבי אנוש לבדיקה ואישור זכאות העובד להחזר דמי נסיעה על פי מקום מגוריו.
10. התובע, לא מילא בקשה בכתב להחזר דמי נסיעה, ולא קיבל תשלום דמי הנסיעה במסגרת משכורתו, וזאת על אף שלגרסתו, לא יכול היה להשתמש בשירותי האיסוף/פיזור של הנתבעת, והשתמש בשירותי התחבורה הציבורית בעיר באר שבע, על מנת להגיע למקום עבודתו.
11. לגרסת התובע, בראשית שנת 2008, התברר לו כי לעובדי הנתבעת משולם מדי חודש בשכרם, רכיב הקרוי "דמי נסיעה", בסכום קבוע בסך של 154 ש"ח. כן נודע לתובע, לגרסתו, כי הסכום הנ"ל משולם להם באופן אוטומטי ולא נדרש מהם למלא בקשה כלשהי. כן טען התובע כי ידוע לו על מקרים בהן הנתבעת שילמה לעובדים תשלום רטרואקטיבי עבור החזר נסיעות שלא שולם להם.
12. התובע ושני עובדים נוספים של הנתבעת, פנו למנהל חטיבת משאבי אנוש ושכר בנתבעת, מר שמעון אור (להלן: "
שמעון אור"), בבקשה לקבל החזר דמי נסיעות רטרואקטיבית ולהבא. פניה בשם העובדים אף בוצעה למר שמעון אור באמצעות נציג ועד העובדים בנתבעת, מר מאיר אסור וכן באמצעות מזכיר מועצת הפועלים בבאר שבע, מר יצחק ששון.
13. בתגובה לחליפת המכתבים, השיב מר שמעון אור, כי אין אפשרות לזכות רטרואקטיבית בדמי הנסיעה, וזאת מאחר וקבלת תשלום עבור דמי נסיעה הותנתה במפורש בהחלטת האגודה, בהגשת בקשה בכתב ואינה בגדר של תשלום אוטומטי (מכתבו של שמעון אור לתובע מיום 24.3.08 צורף כנספח א' לכתב התביעה).
14. באשר לטענת התובע, לפיה עובדים אחרים קיבלו החזר נסיעות באופן אוטומטי וללא צורך בהגשת בקשה, השיב שמעון אור "
אין העובדים והחברים זכאים לתשלום אוטומטי של החזר הוצאות הנסיעה, ותשלום שכזה לא ניתן לעובדים בסניף" כן הוסיף כי
"ככל שהיה עובד כזה או אחר שאגד שילמה לו תשלום רטרואקטיבי, המדובר במקרה חריג שאינו מלמד על הכלל, המנוגד לנוהלי האגודה ואשר ככל הנקרה נעשה עקב טעות" (מכתבו של שמעון אור למר יצחק ששון מיום 1.5.08 צורף כנספח ג' לכתב התביעה).
15. לשם השלמת התמונה יצוין כי לאחר חליפת המכתבים הנ"ל, ולאחר שבקשתו של התובע לקבלת החזר דמי הנסיעה רטרואקטיבית לתקופה שמיום 1.1.02 ועד לשנת 2008 לא נענתה, הגיש התובע ביום 10.9.08 תביעה לבית הדין במסגרת תיק דמ 2709/08 לתשלום הוצאות הנסיעה ובסך כולל של 11,088 ש"ח.
16. התביעה אשר נדונה במאוחד עם תביעתו של עובד נוסף, מר בן ציון גבר, נמחקה ללא צו להוצאות באמצעות החלטתו של כב' הרשם יוחנן כהן (כתוארו אז), לאחר שהומלץ לתובעים להגיש בקשה מוסדרת להחזר דמי נסיעה בה יפרטו את מספר הנסיעות להן הם נזקקים על מנת להגיע לעבודה וממנה, בהתאם לנהלי הנתבעת ולנוסח ההצהרה המקובל בנתבעת. כן נקבע כי במידה ובקשתם לא תעתר יוכלו לפנות לבית הדין בתביעה חדשה.
17. לאחר מחיקת התביעה שם, באו הצדדים בדין ודברים, במטרה לסיים את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית הדין, ואף נערכה ישיבה בנוכחות התובע, והעובד בן ציון גבר, מנהל סניף באר שבע אצל הנתבעת, מר איתן דניאל ומר שמעון אור. במסגרת הישיבה, הוצע לעובדים תשלום דמי הנסיעה אולם העובדים סירבו להצעת הפשרה.
18. מכאן התביעה שבפנינו, כאשר יצוין כי התביעה הוגשה על ידי שני עובדים, התובע ועובד נוסף מר בן ציון גבר, אולם ביום 10.3.11 ניתן פסק דין בעניינו של התובע בן ציון גבר, במסגרת הסכם פשרה שנחתם בינו לבין הנתבעת, ומשכך, נותר להכרעה, עניינו של התובע שלפנינו בלבד.
19. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שמעון אור, מנהל חטיבת משאבי אנוש ושכר בנתבעת ותצהירו של מר איתן דניאל, מנהל סניף הנתבעת בבאר שבע. לאחר חקירת המצהירים הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.