בית הדין הארצי לעבודה
רביב אדווה
רביב שיר המערערות
_
המוסד לביטוח לאומי המשיב
בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופט רמי כהן
נציגת עובדים גב' נירה שמאי, נציג מעבידים מר דוד בן הרוש
בשם המערערות: עו"ד עידו אמגור, עו"ד זיו פרינץ
בשם המשיב: עו"ד רויטל בורשטיין, עו"ד אטי דקל
השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 25.8.2005 (סגנית השופטת הראשית חגית שגיא; בל 1439/98), אשר נעתר לבקשת המערערות להפנות מספר שאלות הבהרה למומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, ד"ר שמואל מייזל (להלן -
המומחה), תוך דחיית הבקשה באשר לחלק אחר של השאלות. בייחס לחלק מן השאלות שמצא בית הדין לדחות את הבקשה להעבירן, הוגשה בקשת רשות הערעור, אשר מצאנו לקבל האמור בה באופן חלקי כמפורט להלן. הדיון בערעור התנהל בדרך של טיעונים בכתב.
2. המערערות מבקשות להעביר לעיונו של המומחה שאלות הבהרה בעניין
אבחנתו כי מר רביב זכרו לברכה סבל מהפרעת אישיות נרציסטית. לאחר שבחנו את השאלות, סבורים אנו כי יש לאפשר העברת חלקן למומחה. עת באנו לקבוע את השאלות שיש להתיר העברתן, נתנו דעתנו לכך, כי מחד - שאלות הבהרה אינן במה להתנצחות עם המומחה, אך מאידך - יש לאפשר בירור מלא של המחלוקת, בעודה נדונה בפני הערכאה הדיונית. בקובענו את השאלות שיש להעביר למומחה, איפשרנו אף העברת כלל השאלות שלהעברתן הסכים המוסד לביטוח לאומי בהשלמת הטיעון מיום 05.01.06, אף כי לדידנו די היה בהעברת חלקן בלבד. השאלות אותן אנו מתירים להעביר למומחה, מבקשות להתחקות אחר הילך מחשבתו, עת מצא בסממנים אלו ואחרים תנא מסייע לאבחנתו, תוך הפנייתו לעובדות שקבע בית הדין קמא ולחוות דעת פסיטוכנית בעניינו של המנוח. לא הותרו להעברה שאלות שאין בן כדי להבהיר את חוות דעתו של המומחה או שהינן חוזרות על שאלות אחרות או שיש בן כדי "ויכוח" עם המומחה, או שהינן ספיקולנטיות ואינן מפנות לעובדות ספציפיות שקבע בית הדין קמא. לא מצאנו להעביר למומחה שאלות ביחס לכל אחד ואחד מן הנתונים שהביאוהו לאבחנה (עניין הטלפון הסלולרי כשלעצמו, הבגידות כשלעצמן וכו'), לאור העובדה כי מחוות דעתו עולה שאבחנתו נסמכה על משקלם המיצרפי של הנתונים האמורים. השאלות, אשר יש בן לדידנו כדי ללבן את סוגיית דרך הגעת המומחה לאבחנתו, והמותרות להעברה הינן כדלקמן:
א. האם המומחה מסכים כי יש בחוות הדעת הפסיכוטכנית מיום 04.08.92, ובמיוחד בסעיף 6 לה, כדי לשלול לכאורה הפרעת אישיות נרציסטית.
ב. המומחה ראה כמאפיין נרציסטי ("צורך להראות גדולים ונדיבים") את העובדה שהמנוח "מחלק את המכשירים הסלולריים" - בעוד שבעובדה י"ב שנקבעה על ידי בית הדין בעניין זה, צויין "מסירת המכשיר
לאדם אחר" - האם נכון כי מקרה חד פעמי של מסירת טלפון סלולרי או מכונית של החברה וכיו"ב לאדם אחר, יכולה להיות אינצידנט חסר משמעות נרציסטית ?
ג. האם נכון שבגידת אחד מבני הזוג בבן זוגו אינה כשלעצמה מאפיין נרציסטי דווקא ?
ד. האם המומחה מסכים כי המנוח לא אובחן כסובל מהפרעה פסיכיאטרית כלשהי עד לאשפוזו בעקבות נסיון ההתאבדות לאחר פיטוריו, וכי גם מאז ועד למותו לא ביצע מבחנים פסיכודיאגנוסטיים ולא אובחן באורח מובנה ומסודר כסובל מ"הפרעת אישיות נרציסטית" וכי מן המסמכים הרפואיים עולה, כי הן בבית חולים השרון והן אצל ד"ר ג'קסמיין טופל במשבר בלבד אך לא קיבל טיפול בהפרעת אישיות ?
ה. האם מכלול העובדות המלמדות על התנהלות המנוח והתנהגותו, בהצטברותן, יכולות להתאים אף להתנהגות אנשים שאינם סובלים מהפרעת אישיות נרציסטית ? המומחה מתבקש להתייחס לעובדות שנקבעו פוזיטיבית על ידי בית הדין קמא בהחלטה מיום 28.01.04 ולכלל המסמכים הרפואיים שבפניו.
3. השאלות לעיל יועברו יחד עם השאלות שנקבעו בהחלטת בית הדין קמא