בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אברהם אליקים) מיום 14.11.2007, בה נדחתה בקשת המבקשים להורות למומחה מטעם בית המשפט לבדוק ליקויי בניה ברכוש המשותף בבניינים נוספים ולהשלים חוות דעתו.
1. ביום
28.10.1996 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים 1-2 בגין ליקויי בניה בדירותיהם וברכוש המשותף. תובענה זו עברה גלגולים רבים ולבסוף נמחקה מחוסר מעש.
ביום
10.8.2001 הגישו המבקשים תובענה חדשה נגד המשיבים, במקום התובענה שנמחקה, ובה נטען לליקויי בניה בדירות המבקשים וברכוש המשותף של בניינים 13, 15, 18, 20, 21, 23, 27, 29 ו-31 ברחוב הדקל בטירת הכרמל. עם זאת, המבקשים טענו בכתב התביעה לליקויים ספציפיים ברכוש המשותף של בניינים 21 ו-23 בלבד וצירפו לכתב התביעה חוות דעת הנדסית המתייחסת לליקויים ברכוש המשותף של שני בניינים אלו בלבד. בסעיף 9 לכתב התביעה נאמר כדלקמן:
"רכוש משותף, רח' הדקל 21 נזקים לפי חוות דעת 62,308 ש"ח נכון ליום 6.1.94.
רכוש משותף, רח' הדקל 23 נזקים לפי חוות דעת 44,655 ש"ח נכון ליום 10.11.94.
לגבי הרכוש המשותף בבניינים רח' הדקל 13, 15, 18, 20, 27, 29 ו-31 יטענו התובעים כי הנזקים בהם דומים לנזקים בבניינים ברח' הדקל 21 ו-23 ויטענו לפיצוי דומה בכפוף להערות שבהמשך סעיף זה המתייחסות גם לרכוש המשותף בבניינים אלו לגביהם טרם נערכה חוות דעת".
המשיבות 1-2 הגישו חוות דעת מומחים מטעמן שהתייחסו לרכוש המשותף בבניינים 21 ו-23 בלבד.
2. ביום
4.2.2002 מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו לבדיקת הטענות בדבר ליקויים בדירות המבקשים ועלויות תיקונם (תחילה התמנה ד"ר זלינגר ז"ל, ולאחר פטירתו התמנה המהנדס ברוקנר) (להלן: "
המומחה"). בהחלטה נקבע כי על המומחה לבדוק "
הטענות בדבר ליקויים בדירות התובעים ועלויות תיקונם...
צד שמבקש להגיש חוות דעת מטעמו וטרם עשה כן, יעשה זאת תוך 40 יום מהיום". המבקשים לא הגישו חוות דעת נוספות מטעמם.
3. המבקשים קבעו פגישה עם המומחה לבדיקת הליקויים, וממכתבם מיום 6.1.2003 (נספח ו1 לתשובת המשיבה 1) עולה, כי לעניין הרכוש המשותף תואמה הפגישה לגבי בניינים 21 ו-23 בלבד.
ביום
16.7.2003 הודיע המומחה כי חוות דעתו מוכנה והיא מתייחסת "
ל-16 דירות ברח' הדקל בטירת הכרמל ורכוש משותף של שני בניינים".
4. ביום
24.5.2005 התקיים דיון בו נחקר המומחה על ידי ב"כ המבקשים. במענה לשאלות שנשאל בחקירה נגדית, מסר המומחה כי בדק את הרכוש המשותף בבניינים 21 ו-23 בלבד, מאחר שהסתמך על חוות דעת המומחה מטעם המבקשים, ולא על הנטען בכתב התביעה. ב"כ המבקשים ביקש מהמומחה לעבור ולבדוק את הליקויים ברכוש המשותף בבניינים האחרים ואת הליקויים בדירות בהתאם לכתב התביעה, וב"כ המשיבה 1 התנגד לבקשה, בטענה שבקשה כזו צריכה להיות מוסכמת על הצדדים. המומחה השיב כי כל ביקור נוסף ותיקון חוות הדעת יעשו על ידו רק לאחר קבלת אישור בית המשפט.
בהתאם להחלטת בית משפט קמא בסיומו של אותו דיון, שלחו המבקשים למומחה שאלות הבהרה, בהן נשאל המומחה, בין היתר, לגבי ליקויים ברכוש המשותף של כל הבניינים. ביום 9.10.2005 השיב המומחה כדלקמן: "
לא נבדקו ליקויים ברכוש המשותף בבניינים אחרים למעט 21 ו 23, מאחר ורק לגביהם הוגשה חוות דעת הנדסית מפורטת שביחס אליה יכולתי לבדוק".
ביום 29.1.2006 נשלחו למומחה שאלות הבהרה נוספות על ידי המבקשים, בהן נדרש המומחה להשלים חוות דעתו ולקבוע את הליקויים ברכוש המשותף ועלויות תיקונם בכל הבניינים נשוא כתב התביעה. המבקשים הפנו תשומת לב המומחה לכך, שאין דרישה בחוק לצרף חוות דעת הנדסית לכתב טענות, והפנו את המומחה לכתב מינויו, בו נדרש לבדוק את הטענות בדבר הליקויים.
ביום
5.2.2006 השיב המומחה, כי מאחר שאין בידו מידע לעניין הבניינים הנוספים ולא ידועה לו עמדת הנתבעים בנושא, הוא מוכן לערוך טבלה בה תיכלל התייחסותו לליקויים בבניינים האחרים לאחר בדיקה נוספת בשטח - "
כל זאת בכפוף ועפ"י החלטת והנחיות בית המשפט בנדון".
5. המבקשים
לא
פנו לבית משפט קמא בבקשה להורות למומחה לערוך ביקור נוסף בשטח ולהשלים חוות דעתו. ביום
8.1.2007 ניתנה החלטת בית משפט קמא בדבר הגשת ראיות ונקבע כי העדויות יוגשו בדרך של תצהירים וכי לתצהירים יצורפו כל חוות הדעת, שבכוונת מי מהצדדים להסתמך עליהן לשם הוכחת טענותיו.
גם בשלב זה המבקשים לא הגישו חוות דעת משלימות מטעמם לגבי הרכוש המשותף בבניינים הנוספים, וגם לא הגישו בקשה להשלמת חוות דעת המומחה בעניין זה.
6. ביום
14.11.2007 התקיים דיון הוכחות בו נמשכה חקירת המומחה. במסגרת החקירה נשאל המומחה על ידי ב"כ המבקשים, מדוע לא בדק את הרכוש המשותף בבניינים הנוספים לאחר שנתבקש לעשות כן על ידי המבקשים. המומחה הפנה לאמור בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שם אמר כי יעשה כן בכפוף לאישור בית המשפט. ב"כ המשיבה 1 טען כי העניין עלה בישיבה מיום 24.5.2005 ולא ניתן כיום לתקן את כתב התביעה במסגרת החקירה הנגדית. ב"כ המבקשים ביקש כי בית המשפט יורה למומחה לבקר בבניינים ולהשלים את חוות הדעת, שכן נטען כבר בכתב התביעה כי הליקויים בבניינים הנוספים זהים לליקויים בבניינים 21 ו-23.
בהחלטה נקבע, כי אכן לא היתה חובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה, אולם משהגיע מועד הראיות היה על המבקשים להגיש חוות דעת מלאות. משהתמנה מומחה בית המשפט, ובהיעדר הוראה אחרת, היה עליו לבדוק את המחלוקת כפי שהועלתה בחוות הדעת מטעם הצדדים, להבדיל מכתבי הטענות "
ולכן מרגע שהודיעו התובעים בסעיף 9ד לתביעתם, כי הם לא מצרפים חוות דעת לגבי הבניינים האחרים, לא מצאתי ואיני סבור כי יש לחייב את המומחה לבדוק בניינים אחרים, כל עוד לא ניתנת הסכמת הצד שכנגד".
7. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.