פסק-דין בתיק בר"ע 50102-02-12

השופטת לאה גליקסמן

1.    בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, מיום 22.2.12 (השופט יוסף יוספי ונציגת ציבור הגב' רחל מוגרבי;
ב"ל 25372-02-11), בה חויב המבקש בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח בשל התנהגותו במהלך הדיון.

2.    נציין, כי החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כערעור בהתאם ל תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. זאת, לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין.

3.         הרקע לבקשה:

3.1 .     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המבקש כנגד המשיב (להלן- המוסד), בה טען כי החזיר את מלוא ההלוואה שקיבל מהמוסד לצורך רכישת רכב, אולם המוסד המשיך לנכות לו כספים שלא כדין.

3.2.           על פי פרוטוקול הדיון מיום 22.2.12, ביקש המבקש מבית הדין ארכה לבירור ענייניו מול הלשכה לסיוע משפטי וייצוגו בבית הדין. באת כוח המוסד נעתרה לבקשתו. בהחלטה הראשונה שניתנה ציין בית הדין האזורי כי " התובע במהלך כל הדיון לא אפשר לביה"ד לומר לו דברים, ובחלקים מסוימים של הדיון אף הטיח בביה"ד דברים חמורים מאוד" . כמו כן ציין כי לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, מסתפק בית הדין בשלב זה, ברישום הדברים בפרוטוקול בלבד, אולם " היה והתובע ימשיך בהתנהגות זו, ביה"ד ישקול צעדים נוספים מעבר לרישום דברים". לגופו של עניין, נעתר בית הדין לבקשת המבקש והורה לו להודיע לבית הדין אם קיבל ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי, וזאת לא יאוחר מיום 1.5.12.

3.3.      על פי פרוטוקול הדיון, לאחר מתן ההחלטה הטיח המבקש שוב בבית הדין האשמות חמורות. כפועל יוצא מהתנהגות המבקש ניתנה החלטה נוספת בה צוינה התנהגותו החמורה של המבקש כלפי בית הדין. בית הדין הדגיש שהתנהגות זו פוגעת במערכת המשפט בכלל ובבית הדין לעבודה בפרט, ולא ניתן לעבור על התנהגות כזו לסדר היום, למרות נסיבותיו האישיות של המבקש. נוכח האמור, חייב בית הדין את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.

4.         בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי נרשמו בפרוטוקול דברים שלא נאמרו על ידו; המוסד ממשיך לנכות לו כספים, על אף שהחזיר את ההלוואה במלואה. כמו כן ציין המבקש כי הינו נכה, קטוע רגל הנעזר בכסא גלגלים וצפוי להתאשפז ב"בית לוינשטיין" לשיקום; הוא אינו עובד וסובל מבעיות נפשיות; אשתו אף היא אינה עובדת, מן הטעם שהיא סועדת אותו; אין באפשרותו לשלם את הקנס.  המבקש הוסיף וטען כי: " ...אני חושב שלא נאמר פה גם דברים שעברתי על החוק ועוד אמרתי לו שאם לא הבנת אותי נכון אני מתנצל והוא לא כתב את זה בפרוטוקול...".

5.         לאור נסיבותיו האישיות המורכבות של המערער והצהרתו כי ביקש להתנצל על דבריו הציע בית דין זה לצדדים, לרבות המשיבה 2 (להלן- המדינה), להגיע להסדר מוסכם לפיו יסמיכו את בית הדין לקבוע אם לחייב את המערער בהוצאות לטובת המדינה ואת שיעור ההוצאות (החלטה מיום 5.3.12).

6.         המוסד התנגד להצעת בית הדין וטען כי התנהגות המבקש אינה ראויה ויוצרת זילות במערכת המשפטית בכלל ובבית הדין בפרט, ועל כן יש למצות את הדין עם המערער, מבלי להפחית את שיעור ההוצאות שהושתו עליו; על אף ההבנה למצבו הקשה של המערער, אין הצדקה להתנהגותו; המערער הוסיף חטא על פשע בכך שגם בבקשתו לא נאות להתנצל.

7.         המדינה בתגובתה טענה כי החלטת בית הדין האזורי לחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה מוצדקת בנסיבות העניין, שכן היא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בנושא זה; התנהגותו החריגה והקיצונית של המערער גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ודי היה בטעם זה כדי להצדיק את החלטת בית הדין האזורי לחייב את המערער בהוצאות. מבלי לגרוע מן האמור הותירה המדינה את שאלת גובה ההוצאות לשיקול דעתו של בית דין זה.

8.         המערער בתגובתו טען כי הדברים שנאמרו על ידו בבית הדין אינם עולים בגדר ביזיונות או קללות, כטענת המוסד. כן ביקש כי בית הדין יזמן למתן עדות אנשים שנכחו בדיון בעניינו בבית הדין האזורי.

9.         לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו מחליטים לקבל חלקית את הערעור ולהפחית את שיעור ההוצאות שהושתו על המערער.

10.       יובהר, כי בית דין זה כערכאת ערעור אינו שומע עדויות, והכרעתנו היא על יסוד התשתית העובדתית כעולה מפרוטוקול הדיון ומכלל החומר שבתיק. בהקשר זה יודגש כי טענת המערער כי הפרוטוקול אינו משקף את שהתרחש בדיון לא נתמכה בתצהיר או בכל ראיה אחרת.

11.       למותר לציין, כי חובה על בעל דין לכבד את בית הדין, ואין מקום להטחת דברים כפי שנרשמו בפרוטוקול. לכן, עקרונית, היה מקום לחייב את המערער בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

12.       ככלל, פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה [דב"ע נד/43 - 3 ארגוב נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ, פד"ע כז 175]. עם זאת, במקרה הנדון ולאור נסיבותיו האישיות המורכבות של המבקש, מצאנו כי יש להפחית את ההוצאות שהושתו על המערער לסך של 1,000 ש"ח, ולו לפנים משורת הדין.