השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בל 35476-11-10; השופטת אורנית אגסי), בו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת ועדת ערר בעניין ילד נכה (להלן גם
הוועדה) מיום 2.9.10 כך שבית הדין קבע כי המשיב זכאי לגמלה רטרואקטיבית של 48 חודשים מיום 25.6.00, מועד הגשת תביעתו הראשונה.
2.
להלן עיקרי השתלשלות ההליכים הממושכת בעניינו של המשיב
:
א. המשיב, יליד 1.9.1994, אובחן לראשונה כסובל מתסמונת P.D.D. (להלן גם
התסמונת) בשנת 2003. כבר שנים קודם לכן, ביום 25.6.00 הוגשה תביעה לגמלת נכות לילד נכה בגין עיכוב התפתחותי, אך תביעה ראשונה לגמלת נכות
בגין התסמונת הוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 6.11.03, לאחר האבחון.
ב. ביום 9.1.2005 ניתן בבית דין זה פסק הדין בעב"ל 1212/04
עמר אפטר (קטין) - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ 461 (2005), בו נקבעו אמות המידה לבחינת המועד הרלוונטי שבו תקום הזכאות לתשלום הגמלה בגין התסמונת (להלן גם
הלכת אפטר).
ג. ביום 14.2.06 ועדת ערר קבעה לו גמלת נכות בתחולה מיום 1.11.99, ארבעים ושמונה חודשים למפרע ממועד הגשת התביעה בגין התסמונת, וקבעה כי היא מנועה מלקבוע תחולה לפני מועד זה.
ד. ביום 5.11.06 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי (בל 3985/06) בהסכמת הצדדים בו נקבע כי לאור הלכת אפטר ומסמך מיום 7.9.05 עניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שתשקול עמדתה לעניין תחולת הנכות לאחר שתעיין בכל המסמכים.
ה. ועדה מיום 3.12.06 קבעה כי
סימניה של התסמונת נצפו במשיב בגיל צעיר, אך הואיל והבקשה לגמלה בגין התסמונת הוגשה רק ב-6.11.03 היא דוחה את הערר ומותירה את מועד התחולה כפי שנקבע.
ו. ביום 25.2.08 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי (בל 2871/07) בו נקבע כי היה על הוועדה לבחון גם את התביעה משנת 2000 ולקבוע האם יש במסמכים שצורפו אליה כדי להצביע על מאפיינים של התסמונת. לכן עניינו של המשיב הוחזר לוועדה על מנת שתעיין בכל המסמכים הרלוונטיים, לרבות אלו הקודמים למועד אבחון התסמונת ועוסקים בעיכוב ההתפתחותי של המשיב, ותיתן החלטתה לעניין מועד תחולת הזכאות לגמלה.
המוסד הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית דין זה, ובפסק הדין בערעור (עבל 576/08), שניתן בהסכמה, נקבע כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שתדון במועד בו
החל המשיב לסבול מהליקוי על פי הלכת אפטר. זאת במובחן מהמועד בו קבועה הזכאות לגמלה.
ז. ביום 12.5.09 התכנסה הוועדה בשלישית בעניינו של המשיב. הוועדה הסבירה כי במקרה של הפרעה בספקטרום האוטיסטי עליה לקבוע מתי נצפים לראשונה סימנים אופייניים לתסמונת באופן ספציפי, כאשר מדובר בסימנים הנוגעים להפרעה בהתפתחות שפה בנוסף להפרעה בהתפתחות תקשורת עם התנהגויות חריגות וכן סימנים מוטוריים / התנהגותיים חריגים. הוועדה קבעה כי בדו"ח בית הספר מיום 10.12.01 ניתן לראות לראשונה סימנים אופייניים לתסמונת כאשר מצוין כי סימנים אלה הופיעו כבר בשנת הלימודים הקודמת, וביתר המסמכים לא ניתן לראות את אוסף הסימנים. עם זאת, מאחר שהגמלה אושרה מנובמבר 1999, אין מקום להקדים את התחולה.
ח. המשיב ערער על החלטה זו. ביום 7.7.10 ניתן פסק דין נוסף בבית הדין האזורי (ב"ל 5874-09), בו נקבע כי הוועדה התעלמה מדו"חות שהוגשו לה ואשר מעידים כי עוד בשנת 1995 התגלו אצל המשיב תסמינים של עיכוב בהתפתחות, והיא לא קבעה אם מדובר בתסמונת. לכן נקבע כי עניינו של המשיב יחזר לוועדה על מנת שתעיין היטב בכל המסמכים, לרבות במסמכים משנת 1995 ואילך, ותקבע האם התסמינים שהתגלו עוד בשנת 1995 הם סימנים מוקדמים של התסמונת אשר אובחנה לאחר מכן, ומאיזה מועד החל המשיב לסבול מתסמינים אלה. הוועדה הונחתה לשים לב לכך שיש לבחון את יום הגילוי של התסמינים אשר יוצר מציאות חדשה אצל ההורים ולא את יום האבחון הרפואי של התסמונת. כן נקבע כי הוועדה תביא בחשבון את העומס הטיפולי שהוטל על ההורים ותפעל לפי ההלכה לפיה במקרה של ספק ראוי שיפעל לטובת ההורים. בית הדין האזורי הדגיש כי מדובר בקביעות רפואיות אשר אין הוא מוסמך לקבען בעצמו.
ט. הוועדה התכנסה ברביעית בעניינו של המשיב ביום 2.9.10, ובהחלטתה קבעה כך (ההדגשה במקור - ו.ו.ל):
"הוועדה שבה וקובעת באופן חד משמעי שסימנים ראשונים לתסמונת נמצאו בשנת 2000, ואין במסמכים כל עדות להפרעה בספקטרום האוטיסטי קודם לכן. הועדה מדגישה שלשון התקנות חד משמעית וגם לשון בית המשפט העליון היא חד משמעית בשאלה של מציאת סימנים
שאופייניים לתסמונת ולא סימנים התפתחותיים כאלה ואחרים העשויים להימצא ואין להם קשר למכלול הסימנים האופייניים לתסמונת. גם תחושות ההורים אינן רלוונטיות לעניין זה אלא אם כן מדובר בסימנים שאופייניים לתסמונת. הוועדה אומרת בזה את דברה ולגבי תיק זה ובכל דיון נוסף הועדה מבקשת להפנות את החומר לועדת ערר אחרת. הועדה שבה וקובעת שמועד התחולה הוא 1.11.99".
י. המבקש ערער על החלטת הוועדה, ובפסק הדין מושא בקשת רשות ערעור זו, מיום 1.7.11, קבע בית הדין האזורי כי הוועדה חוזרת וקובעת את אותה החלטה בהתעלם מפסקי הדין של בית הדין, ולכן קבע בעצמו כי:
"
בנסיבות העניין, משנצפו קשיים התפתחותיים אצל המערער כבר בגיל הינקות, ומשאובחן מאוחר יותר כסובל מ-
P.D.D
, שהינה מחלה מולדת (ראה הלכת אפטר), ובהתחשב במועד הגשת תביעתו הראשונה לגמלת ילד נכה ביום 25.6.00 בגין העיכוב ההתפתחותי, כפי שאובחן על ידי הגורמים המטפלים באותו שלב, ניתן לקבוע כי המערער זכאי לגמלה רטרואקטיבית של 48 חודש ממועד 25.6.00".
מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, אותה הגיש המוסד לביטוח לאומי.
3. בבקשת רשות הערעור, טוען המוסד כי הוועדה מיום 2.9.10 צדקה בקביעתה, ולפי המסמכים הרפואיים בשנת 2000 לא היתה הוכחה לכך שהמשיב סובל מהתסמונת, ובהינתן כי הורי המשיב לא ערערו על ההחלטה לפיה המשיב אינו סובל מהתסמונת, הרי שההחלטה בעניין חלוטה ובדין יסודה. כן טוען המוסד כי החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם הקביעה בהלכת אפטר.
ב"כ המשיב, בתגובה, טוענת כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית הדין האזורי, ומדובר במקרה נדיר בו ראוי כי בית הדין יכריע בו.