פסק-דין בתיק בע"מ 3187/14

השופט ע' פוגלמן:

           בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) שקיבל את ערעור המשיב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים וביטל צו זמני שהורה כי פגישותיו עם בנותיו הקטינות ייערכו במרכז קשר, חלף הסדרי הראייה שנקבעו.

1.             המשיב והמבקשת נישאו זה לזו ובשנת 2005 נולדו להם שתי בנות (להלן: הקטינות). זה שנים מספר מתנהל נגד המשיב הליך פלילי בגין אישומים המייחסים לו עבירות מין בנשים שונות. ההליך הפלילי עודנו תלוי ועומד. משך תקופה ממושכת שהה המשיב במעצר במסגרת הליך זה, אך לעת הזו הוא משוחרר ממעצר. בעקבות אירועים אלה נפרדו הצדדים. לאחר הפרידה ובעוד המשיב שוהה במעצר, הוגש תסקיר של פקידת סעד לעניין הסדרי ראיית הקטינות והומלץ כי המשיב ייפגש עמן על בסיס שבועי בבית המעצר; וכי בכל שבת שנייה יבלו השתיים עם משפחתו המורחבת. לתסקיר זה ניתן תוקף של החלטה. ביום 3.2.2008 התגרשו הצדדים. במסגרת הסכם הגירושין, לו ניתן תוקף של פסק דין, נקבע כי הקטינות יבקרו את הורי המשיב בכל סוף שבוע שני וכי הוא יוכל לשוחח עמן בטלפון בזמנים מוגדרים.

2.             בחודש ינואר 2012 שוחרר המשיב ממעצר בתנאים. במסגרת הסדרי הראייה שלאחר השחרור שהו הקטינות עם המשיב בכל סוף שבוע שני בבית אמו, שם עבר להתגורר, ושוחחו עמו בטלפון בזמנים שנקבעו. אולם הסדרים אלה לא עלו יפה. ביום 22.1.2014 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בטענה כי מאז שחרורו ממעצר נוהגת המבקשת להפר מעת לעת את הסדרי הראייה ולהתנות את פגישותיו עם הקטינות בתשלום סכומי כסף. במסגרת תביעתו ביקש המשיב להורות על אכיפת הסדרי הראייה שנקבעו. ביום 2.2.2014 הגישה המבקשת, מצדה, תביעה לבית המשפט שבמסגרתה נטען כי יש להורות על בחינת מסוכנותו המינית ומסוגלותו ההורית של המשיב; על עריכת תסקיר פקידת סעד לצורך גיבוש הסדרי ראייה קבועים; וכי יש לשנות את הסדרי הראייה הנוכחיים באופן שיאפשר למשיב לפגוש את הקטינות במרכז קשר בלבד. למחרת הגשת תביעה זו, ביום 3.2.2014, פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיב ליצור קשר עמה או עם הקטינות עד להכרעה בתביעה, וזאת למעט שיחות טלפון במועדים שנקבעו בהסדרי הראייה. באותו יום קיבל בית המשפט קמא (כב' השופט א' כץ) את הבקשה ונתן צו ארעי כאמור עד להחלטה אחרת. ביום 8.2.2014 הורה בית המשפט כי בתוך 90 ימים יוגש תסקיר סעד בנושא; וביום 10.2.2014 הורה כי עד למתן החלטה אחרת ייערכו מפגשי המשיב והקטינות במרכז קשר בלבד.

3.             ביום 16.2.2014 נערך דיון בבקשה. המשיב טען כי מאז שחרורו, מזה כשנתיים, הוא נפגש עם הקטינות באופן סדיר וללא כל הגבלה וכי העבירות המיוחסות לו נוגעות לנשים בגירות ומשכך אין כל בסיס לטענת מסוכנות. המבקשת טענה מצדה כי אף שאין חולק כי המשיב נפגש עם הקטינות ללא מגבלות בתקופה האמורה, הרי שמשבגרו הקטינות והחלה התפתחותן הגופנית אין להוסיף ולקיים את המפגשים ללא פיקוח. בית המשפט קיבל את הבקשה, הותיר את הצו הזמני בעינו וקבע כי על פגישות המשיב עם הקטינות להוסיף ולהתקיים באופן זמני במרכז קשר. בית המשפט ציין כי נגד המשיב תלויים ועומדים הליכים פליליים בגין עבירות מין; כי שהה תקופה ממושכת במעצר; וכי הגם שאין ראיות של ממש המצביעות על מסוכנותו של המשיב - נוטה מאזן הנוחות במקרה זה לטובת הגנה על שלום הקטינות על פני זכותו הבלתי מוגבלת של המשיב להתראות עמן. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהחלטה זמנית שמטרתה לשמש "אמצעי זהירות" עד שייבחנו באופן מספק טובת הקטינות ושאלת מסוכנותו של המשיב, ככל שקיימת כזו, בעזרת התסקירים שהוזמנו.

4.             המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. במסגרת הבקשה טען המשיב כי אין כל ראיות המעידות על מסוכנותו ומצדיקות כי מפגשיו עם הקטינות יערכו במרכז קשר בלבד; כי מזה זמן רב הוא נפגש עם בנותיו באופן סדיר וקבוע; וכי במשך שנים רבות נמנעה המבקשת מלטעון למסוכנותו כלפיהן, עד להגשת תביעתו כאמור בעניין אכיפת הסדרי הראייה. ביום 3.5.2014 בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) נתן רשות ערעור וביטל את צו המניעה. בית המשפט קבע כי היות שבמשך שנים התקיימו הסדרי הראייה באופן תקין, ועל דעת פקידת הסעד, אין הצדקה להניח כי לפתע קמה מסוכנות מצד המשיב. בתוך כך התייחס בית המשפט לטענה כי התפתחותן הגופנית של הקטינות מהווה שינוי נסיבות, ודחה אותה בקובעו כי נדרש בסיס של ממש כדי להראות כי לאב קמה מסוכנות כלפי בנותיו. בית המשפט הדגיש כי בידי המבקשת אין כל ראיות המוכיחות את טענותיה ומצדיקות את הפסקת הסדרי הראייה והעברתם למרכז קשר. עוד צוין כי ביום 9.4.2014 הוגש עדכון מטעם מחלקת הרווחה שבו נמסר כי המשיב אינו משתף פעולה עם הכנת התסקיר ואינו מסכים שתיערך בעניינו בחינת מסוכנות על רקע מיני; אך בדיון מסר שיהיה מוכן לשתף פעולה עם הגורמים הרלבנטיים. כמו כן, נקבע כי עולה חשש כבד לפיו צו המניעה נועד לשמש אמצעי נגד האב עקב התביעה שהגיש לאכיפת הסדרי הראייה תוך ניצול לרעה של מערכת המשפט; כי בית המשפט קמא שגה בכך שנענה לבקשה לצו מניעה בטרם הוגש בעניין תסקיר סעד; וכי אף שמדובר בהחלטה זמנית יש בה כדי להסב פגיעה לא מבוטלת למשיב ולקטינות. בצד זאת, הדגיש בית המשפט כי ככל שהמשיב יסרב לשתף פעולה עם גורמי הסעד בעריכת הבדיקות הנדרשות לפי שיקול דעתם, יושב צו המניעה על כנו.

5.             מכאן הבקשה שלפנינו. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם לאישומים הכבדים המיוחסים למשיב, שעניינם עבירות מין המעידות לכאורה על מסוכנות מינית; כי הפעמים הרבות שבהן הוארך מעצרו מעידות על מסוכנותו; וכי פסק הדין של בית משפט קמא נסמך על המלצות מקצועיות שבית המשפט המחוזי לא נתן עליהן דעתו. עוד טוענת המבקשת כי אי שיתוף הפעולה של המשיב עם רשויות הסעד הוא הגורם לכך שטרם גובשו הסדרי ראייה קבועים ולכך שטרם נבחנה מסוכנותו. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטה מיום 5.5.2014 נתתי צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת, וכן הוריתי על הגשת תשובות מצד המשיב ופקיד הסעד.

6.             מתסקיר ביניים של פקיד סעד מיום 15.5.2014 (להלן: תסקיר הביניים) שהוגש כאמור עולה כי חרף התחייבותו של המשיב לפני בית המשפט המחוזי, הוא סירב בתחילה לשתף פעולה עם רשויות הסעד בעריכת בדיקת מסוכנות על רקע מיני, אך בהמשך הודיע על נכונותו לשתף פעולה; כי נסיבות העניין מחייבות עריכת בדיקה מקיפה למסוכנותו המינית של המשיב; וכי לעת הזו ועד להשלמת הבדיקה על הסדרי הראייה להתנהל בפיקוח של גורם ממשפחת המשיב, אך לא במרכז קשר. הומלץ כי הסדרי הראייה יתקיימו בתנאי שבן משפחתו של המשיב יתחייב להתלוות אליו לכל אורכם; ושהמשיב יחתום על מסמכים לצורך עריכת בדיקת מסוכנות מינית. בכפוף להתקיימות שני תנאים אלה, הומלץ כי יחולו הסדרי הראייה הקודמים.

7.             המשיב מתנגד לבקשה לרשות ערעור וסומך את ידיו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" שכן אינה מעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים. עוד טוען המשיב כי אין כל ראיות המעידות על מסוכנותו המינית והמצדיקות פגיעה בזכויותיו ההוריות; כי אין לקבל טענה לפיה קמה לו מסוכנות מינית "לפתע" ולאחר זמן רב שבו נפגש עם הקטינות ללא כל מגבלה; וכי בקשתה של המבקשת נגועה בחוסר תום לב ומהווה ניצול לרעה של מערכת המשפט. לעניין קיום הסדרי הראייה במרכז קשר טוען המבקש כי יש בכך כדי להביא לפגיעה משמעותית בו ובקטינות. המשיב אף מתנגד להמלצות תסקיר הביניים וטוען כי יהיה ביישומן כדי להסב נזק לקטינות; ציין כי אין בכוונתו לשתף פעולה עם עריכת בדיקת מסוכנות מינית; וכי איש מבני משפחתו אינו מוכן להתחייב ללוות את פגישותיו עם הקטינות. עוד ציין המשיב כי לא יהיה מוכן לביקור של פקיד סעד בבית אמו כפי שהומלץ בתסקיר הביניים.

8.             לאחר שעיינו בבקשה, בתסקיר הביניים ובתשובות על כל נספחיהן החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור, וזאת נוכח שינוי נסיבות שחל מאז שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי ככל שהמשיב יסרב לשתף פעולה עם כל הבדיקות שיידרשו, תודיע על כך פקידת הסעד ובית המשפט קמא יורה על השבת צו המניעה הזמני על כנו. בתשובתו לבקשה שלפניי ציין המשיב באופן מפורש ונחרץ כי אין בכוונתו לשתף פעולה עם ביצוע הבדיקה (ראו סעיף 31 לתשובת המשיב להמלצות תסקיר הביניים). משאין המשיב עומד בתנאים שהציב בית המשפט המחוזי בפסק הדין, דין הערעור להתקבל - ברוח החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי - במובן זה שצו המניעה הזמני שנתן בית משפט השלום יוסיף לעמוד בעינו בשלב זה. ככל שהמשיב ישתף פעולה באופן מלא עם הבדיקות הנדרשות ויחתום על המסמכים הנדרשים, יודיע על כך פקיד הסעד בהקדם האפשרי לבית המשפט לענייני משפחה, וזה יוכל לבחון אם יש מקום לשנות את תנאי הצו הזמני שניתן, בשים לב בין היתר לעמדתם של גורמי הסעד. יובהר כי אין באמור משום נקיטת עמדה כלשהי לגופן של טענות המבקשת בדבר מסוכנות המשיב.

9.             במובן זה מתקבל אפוא הערעור, כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

           ניתן היום, ‏כ"ו באייר התשע"ד (‏26.5.2014).

           אושר לפרסום היום, י"ז בסיון התשע"ד (15.6.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il