ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
5632-08
18/11/2012
|
בפני השופט:
נטע רות
|
| - נגד - |
התובע:
רחל רוזנברג
עו"ד אבידן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שדמי
|
| פסק-דין |
רקע כללי
1. שתיים הן התביעות אשר הובאו לפתחו של בית דין זה:
האחת - במסגרתה משיגה התובעת על החלטת הנתבע מיום 26.5.08 לפיה, אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 5/07. זאת, מהטעם שהיא התגוררה החל ממועד זה עם בן זוג וניהלה עימו משק בית משותף.
השניה - משיגה על החלטת הנתבע מיום 21.12.08 לפיה אין התובעת זכאית לדמי לידה בגין לידת ביתה ביום 4.2.08 מהטעם שלא שררו יחסי עובד ומעביד בינה לבין מעסיקה הנטען.
2. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר כאן דינן של שתי התביעות להדחות: לכאורה מדובר בשתי תביעות שונות חסרות זיקה זו לזו אולם, חומר הראיות מלמד כי לא כך הוא וכי הקביעות העובדתיות וההתרשמות מחוסר המהימנות של עדות התובעת בתביעה האחת - משליכות על ההכרעה גם בתביעתה האחרת.
גירסת התובעת בתצהיריה
3. תמצית גרסתה של התובעת, כפי שהוצגה במסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו לבית הדין בתמיכה לשתי התביעות, היתה כדלקמן:
§ התובעת ילידת 1982 עלתה ארצה בשנת 2001 מאוקראינה. לדבריה, בשנת 2006 עת התגוררה בדירה שכורה בראשון לציון היא החלה לתור אחר דירה אחרת.
§ במסגרת נסיונות האיתור פנתה התובעת למשרד תווך שם נפגשה עם אדם בשם ציון מליק (להלן:
"מר מליק") אשר שימש כנושא משרה בחברת תווך בשם
"מליק את עזרא ייזום ובניה בע"מ"
שמקום מושבה ברח' עין הקורא 12 ראשון לציון (להלן:
"העסק"). לדברי התובעת, מר מליק הציע לה להשתלב בעסק כפקידה, נוכח שליטתה בשפה הרוסית ועל מנת שתתלווה ללקוחות פוטנציאלים מהמגזר הרוסי ותציג בפניהם דירות המוצעות להשכרה או למכירה בעיר ראשון לציון.
§ לגרסת התובעת, בעקבות הצעה זו היא החלה לעבוד בעסק בחודש 2/06, למשך חודש לתקופת נסיון ולאחר מכן הפסיקה את עבודתה. לדבריה היא חידשה את עבודתה בעסק בחודש מאי או יוני 2006 ומאז עבדה בו עד לפיטוריה בחודש 7/08. זאת משך 5 ימים בשבוע, בימים א-ה בין השעות 8:00 עד 13:00 כאשר במהלך עבודתה ביצעה עבודות משרדיות, ענתה לטלפונים, ביצעה עבודות תיוק ונקיון וקיימה קשרים עם לקוחות מהמגזר הרוסי אליהם היתה מתלווה כאמור לסיורים בדירות. למקום העבודה נהגה התובעת להגיע לדבריה מידי יום ביומו באוטובוס, תחילה מדירה ששכרה בעיר פתח תקווה ולאחר מכן, מדירה ששכרה בראשון לציון.
§ לגרסת התובעת, במהלך תקופת העסקתה היא השתכרה שכר של 2,200 ש"ח לחודש כאשר שכר זה שולם לה במזומן, על-פי בקשתה, בשל היותה "מוגבלת בבנק". כן ציינה כי נמסרו לה תלושי שכר.
§ התובעת הוסיפה והעידה כי בחודש 6/07 החל מר מליק לחזר אחריה וכי אז נוצר ביניהם קשר זוגי ואינטימי במסגרתו אף הרתה למר מליק וילדה לו בת ביום 4.2.08
(ראה - סע' 11 לתצהיר התובעת מיום 8.3.11; להלן:
"התצהיר ה-
II
"
). בת שהייתה אחות לבנה בכורה של התובעת שהיה אף הוא ילד רך בשנים. חרף האמור, הדגישה התובעת, במסגרת תצהיריה, כי היא לא התגוררה מעולם עם מר מליק תחת קורת גג אחת אלא - התגוררה בגפה בדירה שכורה בראשון לציון, ממנה עקרה לאחר מכן לדירה שכורה בפתח תקוה ומשם עקרה לדירה באור יהודה. דירה אותה שכרה מאימו של מר מליק בה התגוררה עם שתי אחיותיה וילדיהן.
§ לדברי התובעת, נכון למועד עריכת תצהירה ה-II (מיום 8.3.11) לא היה עוד קשר בינה לבין מר מליק, מלבד ביקוריו אצל ביתם המשותפת ותשלומי המזונות ששילם בעבור הבת.
הכרעה
4. כנרמז לעיל, הגרסה המפורטת בתצהירי התובעת - הן זו הנוגעת להעדר מגורים משותפים עם מר מליק והן זו הנוגעת לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין העסק שהפעיל מר מליק - אינה מקובלת עלי. גירסה זו ניסתרה מניה וביה במכלול הראיות שהוצגו בפני לרבות ההודעות שמסרה התובעת עצמה לחוקרי הנתבע.
5. בפני בית הדין הוצגו כאמור מספר הודעות שנגבו מן התובעת במספר הזדמנויות על-ידי חוקרי הנתבע, חלקן נגבה בביתה של התובעת וחלקן במשרדי הנתבע. במסגרת הודעות אלה מסרה התובעת כך:
א. בהודעה מיום 22.11.07 שנגבתה על-ידי חוקרי הנתבע: הגב' קירה דבורין וליאור בצ'וב בביתה של התובעת ברח' הערמון 26 באור יהודה, מסרה התובעת כי בגדי הגבר ונעלי הגבר שנמצאו בחדרה היו שייכים לחבר של אחותה בשם יורי
(ראה - נספח נ/6 ש' 18-20).
ב. בהודעה נוספת שנגבתה מן התובעת מיום 29.11.07 על-ידי חוקרת הנתבע הגב' קירה דבורין בסניף הנתבע ברמת גן - זאת לאחר שחקירה קודמת מיום 22.11.07 הופסקה נוכח טענת התובעת לפיה היא אינה חשה בטוב - מסרה התובעת כי היא מתגוררת בדירה באור יהודה מחודש 2/07 המצויה בבעלותה של אישה בשם אסתר אתאר (שהתגלתה כאמור כאימו של מר מליק). כן מסרה כי יום קודם למועד גביית ההודעה היא הוסעה לעבודתה בעסק על ידי אחד "העובדים". עובד שאת שמו ופרטיו סירבה למסור לחוקרת הנתבע. עם זאת ציינה כי עובד זה נהג להסיעה מביתה באור יהודה למשרדי העסק בראשון לציון מספר פעמים בשבוע ואף נהג לישון בדירתה 2-3 פעמים בשבוע.
במסגרת חקירה זו שבה התובעת ונשאלה למי היו שייכים בגדי הגבר ונעלי הגבר שנמצאו בחדרה במועד גביית ההודעה הקודמת. הפעם, בניגוד לגירסתה הראשונית כאמור, מסרה התובעת כי חלק מהחפצים היה שייך לאדם שנהג לישון בביתה וחלקם היה שייך לבעלה של אחותה שעזב לחו"ל. יצויין כי חברה של האחות בשם יורי שנזכר בהודעתה הקודמת של התובעת לא אוזכר על ידה הפעם.