השופט צ' זילברטל:
עתירה למתן צו על תנאי, בה מבקש העותר, כי נורה על ביטול החלטת המשיב 1 (להלן: הרשם) מיום 29.4.2012, בגדרה נדחה ערעורו על פסק בוררות שניתן על-ידי המשיב 2 (להלן: הבורר) בבוררות שהתנהלה בינו לבין המשיבה 3 (להלן: המשיבה).
רקע
1. בין העותר לבין המשיבה, שניהם חברי האגודה השיתופית "נאות אוריאל", מתנהל מזה עשור הליך בוררות לפי פקודת האגודות השיתופיות. בבוררות נדונו תביעות הדדיות שהגישו השניים בנוגע לחלקת קרקע. לטענת העותר, על המשיבה לשלם לו עבור עצם הקצאת החלקה לבעלה המנוח (שכן בתחילה טען העותר לזכויות בה) ועבור הכשרת הקרקע. בתביעה שכנגד, טענה המשיבה, כי אף שהיא בעלת זכויות החכירה בחלקה, העותר תפס חזקה בחלקה, ללא רשות, עיבדה, וגידל בה גידולים חקלאיים. בתביעתה ביקשה המשיבה, שהחלקה תועבר לידיה ללא המחוברים, למעט הגידולים החקלאיים, וכי העותר יחוייב בדמי שימוש ראויים.
2. ביום 4.1.2006 ניתן פסק הבוררות, בגדרו נדחתה תביעת העותר, ונתקבלה, באופן חלקי, תביעת המשיבה. בין היתר נקבע, כי על העותר לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים, וכן לשלם את הוצאותיה בסך של 45,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). העותר ערער על פסק הבוררות לרשם, אשר דחה (ביום 11.6.2007) את מרבית טענותיו, אך מצא לנכון להחזיר את התיק לבורר לשם בירור מספר סוגיות ממוקדות:
"א. שאלת השארת הגידולים החקלאיים והמחוברים בחלקה אותם מבקשת המשיבה להשאיר - חישוב שווי הגידולים והמחוברים, ככל שלמחוברים יש קשר לגידולים החקלאים שיקבעו ע"י השמאי.
ב. בדיקת נושא ערך הכשרת הקרקע לגידולים.
ג. לאחר הערכת השמאות לאמור בסעיף קטן א', יעשה קיזוז מהסכומים אותם קבע הבורר בפסק הבוררות מיום 4.1.06"
עוד הורה הרשם לבורר לפרט כיצד חושבו ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה, ולוודא שהן אכן משקפות את הוצאותיה בפועל (עמ' 3 להחלטת הרשם מיום 29.4.2012).
3. ביום 11.6.2007 הורה הבורר על מינוי שמאי לצורך בירור הסוגיות שלעיל. לאחר שהשמאי השלים את חוות דעתו, ובסמוך למועד חקירתו, הגיש העותר לרשם מספר בקשות, שנדחו, בנוגע למתווה עבודתו של השמאי. לאחר חקירת השמאי, ביקש העותר, כי הבורר יועבר מתפקידו (יצוין, כי בקשה דומה הוגשה, ונדחתה, גם לאחר החלטת הבורר על מינוי השמאי). בקשה זו נדחתה על-ידי הבורר. ערעור שהגיש העותר על החלטת הבורר נדחה על-ידי הרשם, וכן נדחתה עתירתו נגד החלטות הרשם (בג"ץ 8310/10 הוד נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 2 (לא פורסם, 15.2.2011)).
4. ביום 14.7.2011 ניתן פסק בוררות משלים, לפיו, לאחר בדיקת השמאי וקיזוז הסכומים להם זכאי העותר, על המשיבה לשלם לו 20,383 ש"ח, אך נוכח הוצאותיה בשני סבבי הבוררות על העותר לשלם למשיבה 140,350 ש"ח (בתוספת מע"מ). העותר השיג על פסק הבוררות המשלים והגיש בקשה לתיקונו. בין היתר, טען העותר, כי הבורר טעה ביישום החלטת הרשם מיום 11.6.2007, כי נפלו טעויות בעבודת השמאי וכי פסיקת ההוצאות לטובת המשיבה איננה מוצדקת. העותר העלה גם טענות נגד פסק הבוררות הראשון והחלטת הרשם בערעור על פסק זה. לאחר שקיים דיון בנוכחות הצדדים, דחה הרשם בהחלטה מפורטת ומנומקת את מרבית טענותיו של העותר. עם זאת, נקבע כי יש לשנות את האופן בו חושב סכום ההוצאות שעל העותר לשלם למשיבה, וכי יש להעמיד סכום זה על 116,449.64 ש"ח (בתוספת מע"מ). הרשם נמנע מהשתת הוצאות על העותר במסגרת הליך הערעור. כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.
5. בעתירה, המחזיקה 95 עמודים, מעלה העותר טענות מרובות, שחלקן נוגעות גם ל"גלגולה" הראשון של הבוררות. בין היתר, נטען, כי מאחר שבפסק הבוררות המשלים נקבע, הלכה למעשה, שהעותר הוא "הזוכה" בסבב ההתדיינויות השני - לא היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבה, ונדרש היה אף לפסוק הוצאות לטובתו. עוד טען העותר, כי לא היה מקום לקבוע שנפל פסול בהתנהלותו במהלך הבוררות, שכללה פניות מרובות לערכאת הערעור, שכן זוהי זכותו החוקתית. העותר טוען גם שהבורר לא יישם נכונה את החלטת הרשם מיום 11.6.2007. לבסוף, התבקש גם צו ביניים, לפיו נורה על עיכוב העברת התשלום שנפסק לטובת המשיבה, בקשה שנדחתה ביום 14.6.2012.
6. הרשם והמשיבה טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף. בעיקר נטען, כי טענותיו של העותר הן ערעוריות במהותן, ואינן מצביעות על טעות מהותית שתצדיק את התערבותו של בית משפט זה. המשיבים מדגישים, כי החלטת הרשם בערעור ניתנה לאחר שהצדדים שטחו טענותיהם בפניו הן בכתב והן בעל-פה.
דיון והכרעה
7. לאחר העיון בעתירה ובתגובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. ראשית, ספק אם היה מקום להגיש את העתירה באופן שהוגשה. כזכור, בהחלטתו מיום 11.6.2007, הורה הרשם להשיב את התיק לבורר לצורך ליבונן של מספר סוגיות ממוקדות. על אף זאת, בחר העותר לגולל בעתירה רקע עובדתי ושלל טענות הנוגעות גם לפסק הבוררות הראשון. כמו כן, חלק ניכר מטענותיו של העותר כלפי הבורר, השמאי (שלא צורף כצד לעתירה), הרשם והמשיבה, כבר נדונו והוכרעו בהחלטות שונות של הרשם, שהאחרונה בהן היא מיום 11.6.2007.
8. כידוע, מקצת הליכי הביקורת על החלטות רשם האגודות השיתופיות לא הועברו לסמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים או לשר התעשייה המסחר והתעסוקה, ונותרו בידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כאלה הן החלטות הרשם בענייני בוררות בסכסוכים. עילות ההתערבות של בית משפט זה בהחלטות הרשם בנושא זה הן מצומצמות ומוגבלות למצבים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטת הרשם או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת (ראו, למשל, בג"ץ 2119/03 בית נחמיה נ' אורי זליגמן (לא פורסם, 23.3.2003); בג"ץ 5826/06 הלפרין נ' עו"ד לאה רוזנטל, עוזרת רשם האגודות (לא פורסם, 30.11.2006)).
9. לאחר העיון, לא מצאנו כי בהחלטת הרשם נפלה טעות מהותית שתצדיק את התערבותנו או לחלופין שנגרם אי צדק המחייב התערבות. העותר, גם בפנינו וגם בפני הרשם, מעלה טענות שנדונו והוכרעו כבר בסבב הבוררות הראשון, קרי, בטרם הוחזר התיק לבורר למתן פסק בוררות משלים. כך, למשל, חוזר העותר ומעלה טענות הנוגעות לעצם זכאותה של המשיבה לדמי שימוש, זאת אף שהעותר זנח את טענותיו בנוגע לזכויותיו הקנייניות במקרקעין והתמקד בתביעתו הכספית, ולאחר שטענות דומות שהעלה כבר הוכרעו ונדחו במסגרת פסק הבוררות הראשון וכן בערעור עליו. כמו כן, בערעורו העלה העותר טענות חדשות שלא הועלו בתביעתו המקורית או בהשגות שהגיש על פסק הבוררות הראשון. כך למשל טען העותר, כי יש להשיב לו הוצאות שנדרשו לשם הכשרת כל החלקה שבמחלוקת ולא רק עבור השטח הנטוע, וזאת, בין היתר, מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 אף שכלל לא טען לזכויות מכוח עילה זו בתביעתו. יפים לעניינו דבריה של השופטת (כתארה אז) מ' נאור בעתירה הראשונה שהגיש העותר (בג"ץ 8310/10):
"למעשה העותר מעלה כעת טענות נגד אותן החלטות משנת 2006 ונגד קבלת התביעה שכנגד שהגישה המשיבה 3. ואולם, המקום להעלות את הטענות בדבר התביעה שכנגד של המשיבה 3 היה בפני הבורר בטרם ניתן פסק הבורר הראשון ובהמשך בערעור הקודם בפני המשיב 1. אין כל מקום לאפשר העלאת טענות אלו עתה יותר מ-5 שנים לאחר פסק הבורר הראשון שהכריע בעניין ויותר מ- 4 שנים לאחר שהערעור על פסק הבורר בהקשר זה נדחה".
אכן, צדק הרשם בקביעתו, כי אין מקום לדון בטענות אלה, אשר נדונו והוכרעו כבר בסבב הבוררות הראשון, אשר הסתיים כבר לפני כחמש שנים או בטענות חדשות שהועלו לראשונה לאחר שניתן פסק הבוררות המשלים. יצוין עם זאת, כי הרשם לא יצא ידי חובתו בנימוק זה ואף דן במרבית טענותיו של העותר לגופן ומצא כי דינן להידחות. בהחלטות אלה לא נפל פגם המצדיק את התערבותנו.