השופט נ' הנדל:
1. במרכזה של העתירה דנא, שאלת הסדרי החניה בשדה התעופה בהרצליה, והקריטריונים לצורך קבלת הרשאה לחניית מטוס שם.
רקע עובדתי
2. ביום 7.1.1999 נחת בארץ מטוס אזרחי שמספרו 4X-CDJ (להלן: "המטוס"), אשר נרכש על ידי חברת "סיס", שבסיס פעולתה בשדה התעופה בחיפה. במשך ארבע שנים התחלפה הבעלות במטוס פעמים מספר, תוך שהמשיך לפעול הוא משדה התעופה בחיפה. כעולה מהחומר, במהלך שנת 2004 נרכש המטוס על ידי אחד - יורם עזיז, אשר החל להפעיל את המטוס משדה התעופה בהרצליה.
לצורך נוחות הדיון, יש להביא בשלב זה מונחים מספר מתחום דיני התעופה, לצורך הבהרת המשך דיוננו. הצדדים מסכימים ביניהם כי כל מטוס שאושר לשימוש בשטחי מדינת ישראל, רשאי לחנות במהלך שעות היום בכל אחד משדות התעופה המאושרים במדינה. הוראה זו מבוססת על ההגיון הבא: מטוסים אלה מתניידים במהלך היום ברחבי הרקיע הישראלי, ובמהלך פעולתם הרגילה צריכים הם לחנות בשדות התעופה השונים הפרושים במדינה. אף לא נטען כי קיים קושי ליישם הסדר זה בשל שיקולים מעשיים. לצד זאת, חניית לילה אינה מותרת לכל מטוס בכל שדה, ונקבעת היא בהתאם להרשאות הניתנות לכל מטוס בנפרד. בסעיף 15א(ב) לכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות התעופה), התשמ"ד-1984, מופיעים שני מונחים נוספים שיובאו כלשונם. הראשון "בסיס-אם": "שדה התעופה שבו כלי הטיס חונה דרך קבע". השני "שדה הפעלה": "שדה תעופה שעל אף שאינו בסיס-אם של כלי הטיס, כלי הטיס פועל בו דרך קבע". כפי שציינה המדינה בסעיף 19 לתגובתה המקדמית: "שדה התעופה בהרצליה משמש מטוסים רבים משך כל שעות היממה, והוא עשוי גם לשמש את העותר; אולם הוא אינו יכול להיות מוגדר כשדה האם של המטוס ובתוך כך איננו יכול לחנות את מטוסו בשדה התעופה על בסיס שבשגרה או בדרך קבע". עוד עולה מתגובת מנכ"ל רשות שדות התעופה כי: "מתן הרשאה לחניית לילה של מטוס בשדה התעופה... מוסדר בכלל 15א(א) לכללי הרשות, שלפיו אישור "שדה הפעלה" מצוי בסמכותו של [מנהל שדה התעופה] וכפוף לאישורו, וקביעת "בסיס אם" מצויה בסמכות מנהל התעופה האזרחית...". נדמה כי במהלך הדיון בהליך נסוגה בה המדינה מטענתה לפיה אישור "בסיס אם" מהווה אישור לחניית לילה, ואולם כפי שיובהר להלן, אין בקביעה זו השפעה מעשית על ענייננו. כך או אחרת, ניתן לסכם כי לשם חניית לילה בשדה תעופה, קיים צורך באישורים שונים, אשר לא נתקבלו במקרה דנא.
נוכח היעדרם של האישורים האמורים, פנתה רשות שדות התעופה (להלן: "רש"ת") למר עזיז ולבנו - בעלי המטוס בעת הרלוונטית - והורתה להם ביום 14.7.2008 לפנות את המטוס משדה התעופה בהרצליה. ואולם, ההגה של מטוסנו ממשיך לעבור ידיים. במהלך חודש יולי 2009 נרכש המטוס על ידי מר יוסי כהן, הוא העותר כאן. עם העברת הבעלות במטוס לעותר, פנה אליו מנהל שדה התעופה בהרצליה (להלן: "מנהל השדה"), והודיע לו כי הנו "מתבקש להפסיק לאלתר כל פעילות עצמאית בשדה התעופה הרצליה, עד להסדרת הנושא הן עם רש"ת והן עם רת"א" (מכתב מנהל השדה לעותר מיום 2.8.2009).
לאחר שהמטוס לא פונה משדה התעופה בהרצליה, הגישה רש"ת תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו של העותר משהשדה לבית משפט השלום בתל אביב (תא"ק ,12426-06-10 כב' השופט הבכיר ד' מור). בדחותו את בקשת העותר למתן רשות להתגונן קבע בית משפט השלום כי "[העותר] לא יכול היה להציג בפני בית המשפט כל רישיון כדין לעשות שימוש בשדה התעופה בהרצליה כ"בסיס-אם" או כ"שדה הפעלה". באשר לטענות העותר לפיהן קיימת אפליה ושרירות לב כלפיו נקבע "טענה נכבדה זו נראה לי כי מקומה בעתירה מינהלית, אם לבג"צ ואם לבית המשפט לעניינים מנהליים... לא נראה לבית המשפט כי יש מקום לשמיעת הגנה זו בפני, על דרך "תקיפה עקיפה", אלא שעל הנתבע לפנות לדרך המלך ולהגיש את העתירה בבית המשפט המוסמך". לאמור - במסגרת בקשת הרשות להתגונן, לא הצביע העותר על מקור בדין המקנה לו זכות לחניית לילה, אלא טען כי מטוסים אחרים נעדרי זכות מקבלים רשות לחנייה כאמור.
טענות הצדדים
3. ואכן, כפי שהומלץ לו, הגיש העותר את העתירה שבפנינו. במסגרת העתירה, העלה העותר טענות מספר ביחס להסדרי החניה בשדה התעופה, וביחס ליחסיו עם מקבלי ההחלטות במקום, ובמיוחד עם מנהל השדה. על פי הנטען בעתירה, לאחר שהתריע העותר על ליקויי בטיחות בשדה התעופה ועל תפקודו הלקוי של מנהל השדה, אסר עליו האחרון להיכנס לשדה התעופה. החלטה זו שונתה מאוחר יותר על ידי הנהלת רשות שדות התעופה. ואולם, העתירה אינה נעוצה אך ורק במישור האישי. בעתירה נטען שהמטוס מושא העתירה חונה בשדה התעופה בהרצליה למעלה מעשור, וכי קיימות במקום חנויות פנויות רבות. על אף זאת, טוען העותר, מסרבים המשיבים ליתן לו רשות להחנות את מטוסו בשדה התעופה בהרצליה, תוך מתן "פתרונות אלטרנטיביים" אשר אינם מעשיים בפועל. כן מציין העותר כי בכל המועדים בהם חנה העותר בשדה התעופה בהרצליה, נגבה ממנו תשלום כנדרש. ממשיך העותר ומציין כי קיימים מטוסים אחרים שניתנה להם רשות לחנות בשדה התעופה בהרצליה, על אף שהגיעו לשדה התעופה האמור שנים לאחר מטוסו של העותר. עוד הודגש כי בשדה מצויים מטוסים שאינם שמישים ובמצב של "גרוטאה", התופסים מקומות חניה יקרים.
המשיבים בתגובתם המקדמית סברו כי דין העתירה להידחות. הודגש כי היצע החניות בשדה התעופה בהרצליה קטן בהרבה מהביקוש לחניה, ועל כן לא מאושרת חניה למטוסים ששדה התעופה בהרצליה אינו שדה האם שלהם. צוין כי מקומות החניה "הפנויים" כביכול אליהם הפנה העותר אינם אמורים לשמש בפועל לחניית מטוסים, וכי מנהל השדה פועל לפינויים. כן הודגש כי העותר אינו מופלה לרעה, וכי כיום לא ניתנים היתרי חנייה חדשים בשדה התעופה בהרצליה. עוד הודגש כי מנהל השדה פועל לפינוי הגרוטאות משדה התעופה, וכי במכלול - לא נפל פגם בהחלטת מנהל השדה שלא ליתן הסכמתו להפיכת שדה התעופה בהרצליה לשדה האם של המטוס באופן שיאפשר חניית לילה בשדה.
התגובה המשלימה מטעם המשיבים
4. ביום 21.9.2011 לאחר קיומו של דיון בפנינו, ניתנה החלטה, במסגרתה נתבקשו המשיבים להגיש תגובה משלימה ביחס לטענת האפליה שהעלה העותר. בתגובה המשלימה ניתנה התייחסות המשיבים ביחס לשישה מטוסים אשר על פני הדברים חנו בהרצליה שלא כדין. צוין כי מטוסים אלה אינם חונים עוד בהרצליה, או שחנו הם בשדה התעופה לתקופות קצרות לצורך טיפולים. עוד ניתנה התייחסות לתשעה מטוסים נוספים, אשר פונו מן השדה, לצורך הוכחה כי אין המדובר בטיפול פרטני במטוסו של העותר. באשר ל"תחושת ההתנכלות של העותר" צוין בתגובה כי הליך פינוי המטוס החל נגד הבעלים הקודמים - מר עזיז. צוין כי לעותר הוצעו הצעות שונות לפתרון הבעיה כגון רכישת מטוס ממאגר המטוסים הפועלים בהרצליה או החכרת המטוס לאחד מבתי הספר לטיסה הפועל בשדה.
העותר הגיש תשובתו לתגובה המשלימה, בגדרה טען כי לא ניתן הסבר מספק ביחס למטוסים אחרים אשר הגיעו לשדה התעופה בהרצליה לאחר מטוסו של העותר, ובכל זאת קיבלו אישורי הפעלה בשדה התעופה. הוסף כי לכתחילה לא היה מקום למנוע מבעליו המקורי של המטוס חניה בשדה, וכל נושא "בעיית החניה" נולד בתקופה מאוחרת יותר. הודגש החוסר באמת מידה שיוויונית ביחס לאישור חניה למטוס בשדה התעופה.
נוכח האמור בטיעוני הצדדים, הוציא מלפניו בית משפט זה צו על תנאי ביום 11.12.2011, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא תינתן לעותר האפשרות להחנות את מטוסו כהגדרתו בעתירה ולהפעילו לצורך לימוד טיסה בשדה התעופה בהרצליה".
תצהיר התשובה
5. בהמשך לצו על תנאי שניתן כאמור לעיל, הגישו המשיבים תשובה נוספת. לטענת המשיבים, רק מטוסים שניתן להם אישור מאת מנהל שדה התעופה בהרצליה מורשים לחניית לילה בשדה. צוין כי קיימים אמנם מקרים בהם מטוסים שבסיס ההפעלה שלהם אינו בהרצליה, חנו בשדה התעופה, וזאת בשל סיבות פרטניות שהצריכו את קבלת הבקשה על ידי מנהל שדה התעופה. הודגש כי קיימת היום רשימת המתנה לקבלת חניה בשדה התעופה, ומטוסו של העותר מצוי במקום ה-11 ברשימה. במסגרת התצהיר, ניתנה התייחסות פרטנית של המשיבים למטוסים השונים העולים בכתבי בי-דין מטעמו של העותר, מקום חנייתם והפעולות שנעשו בעניינם.
בתגובת לתצהיר התשובה, ציין העותר כי קיימים אי דיוקים וטענות סותרות של המשיבים, לרבות אי דיוקים עובדתיים ביחס לפינויים של מטוסים משדה התעופה על פי הנטען. עוד הלין העותר נגד התנהגות המשיבים תוך הצגת השאלות הבאות: מדוע לא פורסמה עד אותה העת רשימת ההמתנה שהוזכרה? מדוע הוא מצוי רק במקום ה-11 במסגרתה? ומדוע לא פורסמו הקריטריונים לדירוג הרשימה?
לאחר שאף תצהיר התשובה הנוסף לא סיפק מענה ממשי לסוגיית האפליה, נתבקשה תשובתו של מנכ"ל רשות שדות התעופה. אשר תוצג להלן.
תשובת מנכ"ל הרשות