השופט י' עמית:
1. העותר הועסק בחברת דשנים וחומרים כימיים בע"מ (להלן: החברה או דשנים) על פי חוזה עבודה אישי בו נקבע כי שכרו "יהיה צמוד בכל עת לשכר הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים הארצי (בתוספת ותק מקסימאלי לדרגה..).". העותר עבד בדשנים החל משנת 1959 והגיע לתפקיד סמנכ"ל החברה, עד לפרישתו המוקדמת ביום 1.1.1988 (להלן: מועד הפרישה המוקדמת), שבע שנים לפני הגיעו לגיל 65, גיל היציאה לפנסיה.
2. ביום 3.2.1977 נחתם הסכם בין העותר לדשנים ומבטחים (להלן: הסכם ההצטרפות) אשר קבע, בין היתר, תקרת שכר לצורך הפרשות למבטחים. ביום 3.11.1981 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין מבטחים-דשנים-ההסתדרות הכללית (להלן: הסכם הפנסיה המוקדמת), שעניינו פרישה מוקדמת של עובדי דשנים, תוך שמירה על תנאי הפנסיה של עובד שפרש פרישה מוקדמת, כאילו אותו עובד המשיך לעבוד בחברה ממועד הפרישה המוקדמת ועד להגיעו לגיל 65 (להלן: תקופת הפנסיה המוקדמת). זאת, כנגד התחייבותה של דשנים לרכוש מראש במבטחים את מלוא הזכויות הפנסיוניות עבור התקופה עד גיל הפרישה, בתשלום אחד השווה לסך כל הפרשות העובד והמעביד לפנסיה בגין כל תקופת הפנסיה המוקדמת. הסעיף החשוב לענייננו הוא סעיף 5 להסכם הפנסיה המוקדמת הקובע כלהלן:
"5. (א) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים על בסיס ותק פנסיוני כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת.
(ב) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים לפי אחת משתי השיטות הבאות, הכל לפי השיעור הגבוה יותר של תשלום פנסיה המתקבל למועד יציאתו של העובד לפנסיה זקנה ממבטחים (בתום הפנסיה המוקדמת):
[1] שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות פנסיה' - בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה ממבטחים, לפי העיקרון של המשכיות תשלום הפנסיה כאילו כבר יצא העובד לפנסיית זקנה במועד יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת.
[2] בכפוף לאמור בסעיף 6, שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות עבודה' - בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה במבטחים כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת בדרגת השכר שהייתה לו ערב יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת (כולל שינויים בשכר האמור הנובעים מעדכוני שכר ותוספות לשכר לפי הסכם העבודה הקיבוצי) ויצא לפנסיית זקנה בתום תקופת הפנסיה המוקדמת" (הדגשה הוספה - י.ע.).
אין חולק כי הוותק הפנסיוני של העותר בדשנים זיכה אותו בפנסיה בשיעור 57.6% משכרו הקובע, וכי הפרשות החברה למבטחים עד לפרישתו לפנסיה מוקדמת נעשו על בסיס שכר של 2,981 ש"ח, אשר היוו כ-54.18% משכרו המלא באותה תקופה. אולם, תשלום ההפרשות מראש למבטחים עבור כל תקופת הפנסיה המוקדמת (7 שנים), נעשה לפי בסיס שכר של 2,240 ש"ח בלבד (מכתב דשנים למבטחים מיום 11.1.1988).
3. ביום 1.1.95 החל העותר לקבל פנסיית זקנה ממבטחים, וכשש שנים לאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי יש לחשב את גמלתו החודשית על פי שיטת "המשכיות עבודה", ובדרך של הצמדת השכר הקובע לשיעור עליית "דירוג השכר", להבדיל משיעור עליית המדד הפנסיוני. עוד נטען כי "השכר הקובע" לצורך חישוב הגמלה, הוא 2,981 ש"ח, שהוא השכר בגינו הופרשו תגמולים למבטחים ערב פרישתו לפנסיה מוקדמת.
4. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת העותר בפסק דינו מיום 2.1.2006 בקובעו כי על מבטחים לחשב את זכויותיו של העותר לפי שיטת "המשכיות עבודה", ואת שכרו הקובע לפי שיטת "ממוצע שלוש שנים אחרונות". עוד נקבע כי שכרו של העותר יוצמד לשכר מהנדסים בדרגה ובוותק המקסימלי, בהתאם להסכם העבודה האישי בינו לבין דשנים, וכי השינויים בשכר ייקבעו על פי שיעור העדכון בשכר המהנדסים בדרגת ובוותק המכסימלי עד הגיע העותר לגיל 65.
נוכח חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים לגבי אופן החישוב, ניתנה ביום 9.7.2007 החלטה משלימה של בית הדין האיזורי, בה נתקבלה עמדתו של העותר ונקבע כלהלן: השכר הקובע הינו 2,981 ש"ח; שכר המהנדסים בדרגה ובוותק המקסימאליים בחודש דצמבר 1987 עמד על 1,671.63 ש"ח (דרגה 13+ עם 30 שנות ותק) ובחודש ינואר 1995 עמד השכר בדרגה ובוותק המקסימאליים (דרגה 45+ עם 30 שנות ותק) על 6,759.34 ש"ח. מכאן, גזר בית הדין האזורי את המקדם של 4.043 (6,759.34 מחולק ב-1,671.63), הכפיל אותו בשכר של 2,981 ש"ח, והתקבל שכר קובע של 12,052 X 57.6% (שיעור הוותק הפנסיוני) = פנסיית זקנה בגובה 6,942 ש"ח.
5. מבטחים ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר בחן את שני הפרמטרים השנויים במחלוקת וקבע כלהלן:
השכר הקובע: על פי תקנון מבטחים שהיה בתוקף בעת פרישתו של העותר לפנסיית זקנה, יש לחשב את "השכר הקובע" לפנסיה, לפי שיטת "שלוש השנים האחרונות". דא עקא, שדשנים רכשה את זכויות הפנסיה של העותר במבטחים על בסיס הפרשה לתקופה של 7 שנים (עד גיל הפנסיה) על פי שכר של 2,240 ש"ח בלבד, וזאת בניגוד להסכם הפרישה, וכי העותר ידע על כך והבין את משמעות הדברים. משלא פעלה החברה על פי ההסכם, אזי השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה ייקבע לפי תקנון מבטחים, קרי, השכר אשר שימש בסיס לחישוב הזכויות מראש יהיה גם השכר אשר מהווה את השכר המבוטח של העותר - שכר של 2,240 ש"ח. בכך נדחתה טענת העותר כי השכר הקובע צ"ל 2,981 ש"ח.
שיטת חישוב קצבת הזקנה: בית הדין קיבל את עמדתה של מבטחים לפיה יש להצמיד את את השכר הקובע של 2,240 ש"ח למדד הפנסיוני, בהתאם לתקנון מבטחים הקובע מנגנון לעדכון פנסיית הזקנה לאחר פרישת העמית לפנסיית זקנה, על מנת לשמור על ערכה של הפנסיה. כן התקבלה טענת מבטחים כי שיטת החישוב המיטיבה מבין שתי שיטות החישוב שבסעיף 5 להסכם הפרישה המוקדמת, היא שיטת "המשכיות הפנסיה", ואילו חושבה הפנסיה לפי שיטת "המשכיות עבודה" כפי שנקבע על ידי בית הדין האיזורי, תוך הצמדתו לעליית השכר בדרגה 13+ - שהיא הדרגה בה פרש העותר לפנסיה תקציבית - הסכום היה נמוך יותר. מנגד, דחה בית הדין את עמדת העותר לפיה שיטת ההצמדה היא לדרגה הגבוהה בדירוג המהנדסים שהייתה קיימת במועד הפרישה לפנסיית זקנה, תוך השוואה בין השכר בדרגה 13+ לבין השכר בדרגת 45+.
בהתאם לכך חישב בית הדין את שיעור העליה במדד הפנסיה בין התאריך 15.1.1995 לתאריך 15.1.1988, כאשר התוצאה שנתקבלה מהווה את מקדם ההצמדה, שערכו כ-2.7158 X 2,240 ש"ח (השכר הקובע) = 6,083.53 ש"ח (שכר מבוטח) X 57.6% = פנסיה בסכום של 3,504 ש"ח.
6. בהמשך פסק הדין, עמד בית הדין על כך שהחישוב לפי שיטת "המשכיות העבודה" יכול, במקרים מסוימים, להביא לפנסיה חודשית גבוהה יותר מהקבוע בתקנון, וכי לשיטתו של העותר הוא היה אמור לקבל פנסיה חודשית הגבוהה כמעט פי שניים מזו של עמית אחר הפורש לפי הוראות תקנון הקרן. נקבע כי בהסכם הפרישה המוקדמת יש שתי הוראות המעניקות עדיפות לעובדי חברת דשנים כימיים והן: השיטה לפיה נלקחת התוצאה הגבוהה מבין שתי שיטות החישוב ("המשכיות העבודה" ו-"המשכיות הפנסיה"), ושיטת הצמדה לפי "דירוג שכר" במקום לפי המדד הפנסיוני הקבוע בתקנון. שתי הוראות אלה בהסכם לפרישה מוקדמת, מקנות זכות עודפת לעובדי דשנים על פני עמיתים אחרים שבקרן, ובהיותו הסכם לבר-תקנוני המיטיב עם עובדי דשנים לעומת כלל עמיתי הקרן, דינו להתבטל מכוח ההלכה שנפסקה בע"ע 600026/97 מבטחים נ' פיורסט, פד"ע לט 831 (להלן: הלכת פיורסט בארצי).
בסיפא לפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע כי בשים לב לנסיבות המקרה, אין להורות על השבת סכומים אשר שולמו ביתר על ידי מבטחים עד למועד מתן פסק הדין.
7. על פסק הדין נסבה העתירה שלפנינו.
בתמצית שבתמצית, העותר חזר על טענותיו בבית הדין האיזורי וטען כי יש לאמץ את פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה. דהיינו, לחשב את השכר הקובע לפי 2,981 ש"ח לחודש ולהצמיד את השכר לדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים ובוותק המרבי. לטענת העותר, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ניתן לפנישניתן פסק הדין בבג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט בע"מ (לא פורסם, 13.5.2012) (להלן: הלכת פיורסט), שם נקבע כי אינטרס ההסתמכות כוחו יפה הן לגבי מבטחים והן לגבי עמיתי הקרן.