השופט י' עמית:
הרקע לעתירות
1. בעיר הבירה עיה"ק ירושלים, בשכונת קרית משה, ניצבים מספר בנייני מגורים ובהם 239 דירות ושלושה מבני ציבור (להלן: המקרקעין), בבחינת שכונה-זוטא בתוך שכונה. הדיירים בבניינים מאוגדים באגודה שיתופית לשיכון, היא העותרת מס' 1 בבג"ץ 2010/11 (להלן: האגודה), שהיא גם החוכרת הראשית של הדירות והמבנים כאשר הדיירים הם חוכרי משנה של הדירות. אין חולק כי האגודה היא גוף ארכאי שאבד עליו הכלח, זכר לימים עברו בהם שכונות היו מתאגדות כאגודה שיתופית, ואין חולק כי חלק נכבד מהבעלים הרשומים של הדירות אינו מתגורר בפועל בשכונה והדירות מושכרות לצדדים שלישיים.
2. על גורלה של האגודה ניטשת מחלוקת עזה בין העותר 2 (להלן: העותר) המשמש - ולטענת אחרים מתיימר לשמש - כיו"ר ועד האגודה, לבין חברי אגודה אחרים. ברקע הדברים ניצבת מחלוקת לגבי גורל המקרקעין שייוותרו לאחר "הפרטת" האגודה, קרי, לאחר העברת החכירה הראשית מהאגודה לחברי האגודה ולאחר תיקון צו רישום הבית המשותף של הבניינים. בקליפת אגוז, בעוד העותר מוביל מהלך של הקמת חברה שתיכנס בנעלי האגודה ותנהל את המקרקעין, טוענים מתנגדיו כי מטרתו של העותר היא להשתלט על המקרקעין, וכי כבר כיום הוא עושה באגודה כבתוך שלו למרות שאינו מתגורר בשכונה (כפי שאכן ניתן להיווכח ממענו להמצאת כתבי בי-דין), תוך ניצול העובדה שדיירים רבים אינם מתגוררים בדירות.
3. הסכסוכים באגודה הגיעו לפתחו של המשיב 2, הוא רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), שהורה על עריכת חקירה באגודה, בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות. עו"ד אלקלעי, החוקר שהתמנה, הגיע למסקנות שאינן נוחות לעותר, ובין היתר, כי האגודה הגיעה לסוף דרכה. כל אלה הביאו להחלטת הרשם לפרק את האגודה בהתאם לסעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות. בהתאם לכך, פורסם ביום 6.6.2011 צו פירוק של האגודה.
4. הסכסוך בין העותר למתנגדיו בענייני האגודה הוליד עשרות הליכים שאת רובם יזם העותר. אין מדובר בזרזיף, אף לא בנחל, אלא בנהר שוצף, שטפון של הליכים בבחינת "כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט), ושופטים רבים בבית המשפט המחוזי בירושלים וגם בבית משפט זה כבר נדרשו ליתן דעתם לפן זה או אחר של הסכסוך. נוכח כמות ההליכים לא אתיימר לטעון להיכרות מעמיקה של פרטי הסכסוך באגודה, אך די בחומר שנגלה לעיני כדי להגיע למסקנה כי העותר - המייצג את עצמו ואת האגודה - מטריח את מתנגדיו ואת בתי המשפט לדון באותם עניינים תחת הליכים שונים ותחת מחלצות שונות.
5. הארכנו מעט באקדמות מילין אודות הרקע לסכסוך על מנת שנוכל לקצר בהמשך ולהתייחס לשתי העתירות שבפנינו. למרות שכל עתירה עוסקת בנושא אחר, מצאנו להורות על איחוד הדיון בעתירות, באשר הסכסוך באגודה הוא העומד ברקע שתי העתירות. למרות החומר הרב בו הטביעו אותנו הצדדים, נעשה כמיטב יכולתנו להתמקד בסעדים האופרטיבים בשתי העתירות, מבלי לסטות לנתיבים צדדים.
בג"ץ 2010/11
6. העותר והאגודה (באמצעות העותר) עתרו להורות למשיב 1, שר התמ"ת (להלן: השר), לבטל את מינויו של המשיב 4 (להלן: המשיב) לתפקיד עוזר הרשם ולמנוע את "קידומו המיועד" לתפקיד של מנהל יחידת הפיקוח ברשם האגודות השיתופיות. בד בבד עם הגשת העתירה, נתבקש בית משפט זה ליתן צו ביניים למנוע את קידומו של המשיב, בקשה שנדחתה בהחלטתי מיום 13.3.2011.
בעתירה נטען, בתמצית, כי המשיב הטריד מינית עובדת פלונית, כי נפתח כנגדו הליך משמעתי ולכן, בהיותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, יש להדיחו ממשרתו ולמנוע את קידומו. עוד נטען כי יש לפתוח בחקירה נגד רשם האגודות השיתופיות.
מהחומר שהוגש לנו על ידי הצדדים עולה כי הפרשיה מושא העתירה עניינה בתלונה שהוגשה על ידי עובדת במשרד הרשם בשנת 2006, שבעקבותיה התנהלה חקירה על ידי נציבות שירות המדינה. המתלוננת סירבה אמנם לחזור על התלונה ולשתף פעולה, אך בסופה של חקירה, ננקט הליך פנים-משרדי לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. בעקבות הליך זה, הוחלט ליתן למשיב התראה בגין התנהגות בלתי הולמת (להלן: ההתראה) בשל כך שקיים שיחות בעלות אופי אינטימי עם עובדת הכפופה לו. אציין כי המשיב העלה טענות רבות כנגד ההתראה, בין היתר, כי המתלוננת ביקשה לבטל את התלונה והתייעצה כיצד לבטלה; כי נמצאו ממצאים הקשורים באמינותה של המתלוננת; כי המתלוננת נאלצה לעזוב עבודתה לאחר שנתברר כי מסרה פרטים לא נכונים לגבי עברה התעסוקתי; כי לא התנהל כלל הליך משפטי שבאפשרותו לקבוע ממצא עובדתי לגבי נכונות התלונה; כי אפילו לא קיבל לידיו את העתק התלונה; כי לא רק שלא התנהלה חקירה נגדית אלא שהמתלוננת אפילו לא עומתה עם תלונתה; ועוד כהנה וכהנה טענות מטענות שונות. אין בדעתי להידרש לכל אלה, ולצורך העתירה אעמיד בפני את העובדה, עליה אין מחלוקת, כי בסוף שנת 2007 ניתנה התראה למשיב.
7. אקדים ואומר, כי דין העתירה להדחות.
כפי שעולה מתשובת משרד התמ"ת, המשיב נמצא בתפקידו הנוכחי כעוזר רשם כבר משנת 2008, לאחר 16 שנים בהן כיהן בתפקיד מרכז פיקוח ירושלים והדרום במשרד רשם האגודות השיתופיות. מאחר שתפקיד עוזר הרשם התבטא בתוספת סמכויות למשיב, שכאמור כבר עבד שנים רבות במשרדי רשם האגודות השיתופיות, הרי שלא נתקיים מכרז, המשיב אף לא נתבקש למלא שאלון בטרם מינויו כעוזר רשם, וממילא השר לא ידע בשעתו אודות ההתראה שקיבל המשיב.
בהתחשב בנסיבות ההתראה, בהתחשב בחלוף הזמן, בהתחשב בכך שמדובר במעשה עשוי ובהתחשב בשיהוי האובייקטיבי והסובייקטיבי בו הוגשה העתירה (יש הגורסים ארבע שנים לאחר שהמבקש "חשף" את הפרשה - ראו סעיף 13 להחלטת השופט מלצר בבר"ם 2012/11 מיום 4.4.2011 - ויש הגורסים "רק" כשנתיים לאחר מכן), הרי שאין מקום כיום להעביר את המשיב מתפקידו. ואילו באשר למכרז העומד להתפרסם, הרי שהמדובר בעתירה מוקדמת לגבי מכרז שטרם פורסם, ומכל מקום, בבוא העת והשעה הצריכה לכך, עניין ההתראה יעמוד בפני השר אשר ישקלל נתון זה בין יתר הנתונים הצריכים לעניין. בבוא היום וככל שהמשיב יזכה במכרז, הדרך לתקוף את תוצאות המכרז אינה בבית משפט זה ואינה במסגרת עתירה לבג"ץ.
8. יכול הייתי לסיים בנקודה זו ואידך זיל גמור, אך יש להניח כי הקורא מוטרד בשאלה מה לעותר - שאישר בדיון בפנינו כי אינו מתיימר להיות עותר ציבורי שטוהר המידות בשירות הציבורי נגד עיניו - ולהטרדה מינית במשרדי התמ"ת?
התשובה לשאלה נמצאת בסעיף 6 לעתירה, שם נכתב כי המשיב והרשם "מנצלים את מעמדם השיפוטי לרעה, הם משתמשים בו על מנת להתנכל לעותרים שוב ושוב, וזאת על רקע פרשיית ההטרדה המינית נשואת עתירה זו". ואם יתמה הקורא מה הקשר בין פרשיה זו לבין העותר והאגודה, הסביר לנו העותר את דרך הילוכו כלהלן: העובדת, שנטען כי הוטרדה מינית, נתמכה על ידי עובד במשרד התמ"ת בשם בן זקרי. בשל כך, נוצר סכסוך בין המשיב לבין בן זקרי; בשל כך, פסל המשיב דו"ח שערך בן זקרי ובו אישר את התנהלותה של האגודה; ובשל כך מינה המשיב את עו"ד אלקלעי כחוקר תחתיו על מנת שיחבר דו"ח לפיו האגודה אינה מתנהלת כהלכה. מאחר שהרשם מעוניין ביקרו של המשיב, מעלים הרשם עין מפרשת ההטרדה המינית ונותן יד לקידומו של המשיב. עד כאן "החד-גדיא" לשיטתו של העותר, ממנה נובעת המסקנה שביסוד העתירה ולפיה המשיב והרשם מתנכלים לעותר.
נוכח תסריט "החד-גדיא" הספקולטיבי שפורט לעיל, הרי שאפילו הייתה מתקבלת העתירה דנן, לא היה בכך כדי לפסול את ההחלטות שניתנו על ידי המשיב במהלך תפקידו, על אחת כמה וכמה שלא היה מקום לפסול החלטות שניתנו על ידי הרשם עצמו. מכאן, שהעותר והאגודה לא היו "מרוויחים" דבר מקבלת העתירה.
9. כפי שהקדמנו ואמרנו, העותר מנהל את מלחמותיו במספר חזיתות, במספר הליכים ובמספר בתי משפט, ועותר לסעדים דומים תחת מחלצות שונות, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. כך, פנה העותר בערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים כנגד מספר החלטות של הרשם הקשורות באגודה, לרבות החלטה המורה לעותר להפיץ בין חברי האגודה את דו"ח החוקר. במסגרת הערעור המינהלי ביקש העותר סעדים זמניים לעיכוב ביצוען של כל ההחלטות של הרשם, ובבקשה חזר ושטח את משנתו מדוע על הרשם לפסול את עצמו וכיצד הדברים קשורים ל"פרשיית ההטרדה המינית". בית המשפט דחה את הבקשה לסעדים זמניים (החלטת השופטת נ' בן אור מיום 10.3.2011 בעמ"ן 16703-03-11) ועל כך הגיש העותר בר"מ לבית משפט זה. הבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' השופט מלצר מיום 4.4.2011 (בר"ם 2012/11) מנימוקים שונים. בין היתר, נאמר בהחלטה :
"המהלך שיזם המבקש 2, לפסילתו של הרשם, אף הוא איננו מצדיק את עיכוב ביצוען של החלטות הרשם. המבקשים לקו בחוסר ניקיון כפיים, עת נמנעו מלצרף לבקשתם שבפניי את הבקשה לפסילה, ונמנעו מלציין כלל כי בקשה זו נדחתה כשבוע קודם להגשת הבקשה הנוכחית. בנוסף, עיתוי הגשת הבקשה - כארבע שנים (עד כמה שניתן להבין) לאחר שהמבקש 2 כבר "חשף", כך לטענתו, את הפרשה הנטענת ופעל לעיכוב קידומו של עוזר הרשם - מותיר חשש כבד כי כל תוחלתה של הבקשה הוא לייצר יש מאין עילה לעיכוב נוסף במיצוי החקירה בעניין התנהלות האגודה. יוער, כי במקביל להגשת הבקשה שבפניי הגיש המבקש 2 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שאף עניינה שלה הוא בקידומו של עוזר הרשם (בג"ץ 2010/11), והדבר רק מחזק את החשש שלא בלוחם לטוהר המידות עסקינן, כי אם במלחמת מנע של המבקש 2 נגד בירור התלונות של חברי האגודה נגדו".