פסק-דין בתיק ב"ל 5299-08

1.         השאלה שהובאה לפתחנו הינה האם יש להכיר בפגימה ממנה סובל התובע כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.         התשתית העובדתית הצריכה להכרעה בתיק זה הינה כדלקמן:

א.         התובע עבד כנהג משאית עצמאי וכמנהל עסק להובלות מיום 20.5.01 ועד ליום 3.12.07.

ב.         עבודת התובע כללה, בנוסף לנהיגה באופן שוטף וקבוע גם העמסת סחורות במשקלים מגוונים של עד 4 ק"ג על פני משטח המשאית ופריקת הסחורות מן המשאית ארצה.

ג.          גובה תא המטען של המשאית מעל פני הקרקע היה כ-1 על 2 מטר, התובע העמיס ופרק סחורה מהמשאית בידיו ולעתים אף העמיס ופרק מספר ארגזים יחדיו.

ד.         ההעמסה התבצעה באופן שבו התובע ריכז תחילה את הארגזים להעמסה בקרבת פתח המשאית, לאחר מכן עמד כשצידו מופנה לכיוון המשאית, הצמיד מספר ארגזים לחזה לאחר שהניף אותם מן הארץ ועשה תנועת חצי סיבוב לשם הנחת הסחורה על משטח המשאית.

ה.         לאחר מכן התובע עלה על המשאית לשם סידור הסחורה בתוכה, הרים מטען בתוך תא המטען וזאת לצורך הנחתו בנקודת הסידור בתוך המשאית. במסגרת עבודה זו ביצע התובע שוב תנועות של הנפה, הטיה, כיפוף, ישור וחצי סיבוב, תוך הרמת המשקל והפעלת מאמץ על הגב לשם סידור הסחורה.

פעולות אלה חזרו על עצמן בכל יום עבודה באופן קבוע.

ו.          בשלב הפריקה מהמשאית שוב הוצמד המטען לחזה והורד ארצה כשהתובע עומד בצידו לכיוון המשאית כשנקודת ההנחה על הארץ בדר"כ צמודה למשאית. בשלב זה התובע התכופף מעט כשגבו מקביל לקרקע ומוטה לפנים וכמעט ניצב על רגליו. לפעמים התובע צעד מספר צעדים עם המטען המוצמד לחזהו עד נקודת ההנחה בסמוך למשאית. התובע לא כופף את רגליו אף פעם, כשגבו ניצב, לשם הנחת המטען.

ז.          התובע עבד בממוצע 4, 5 ימים בשבוע. לפעמים עבד כארבע שעות ביום ולפעמים 12 שעות ביום (כולל נהיגה).

ח.         מעבר להעמסה ופריקה, נדרש התובע גם לעלות על ארגז המשאית שמשקלו היה כ-105 ק"ג. לא ניתן להעלות ישירות מהקרקע למשטח המשאית,  לצורך כך הניח התובע את רגליו על מדרגת פס ההגנה שמחוץ למשטח שגובהה כ-60-80 ס"מ, אחז בדפנות הארגז והניף את גופו לגובה משטח העבודה. פעולה זו חזרה על עצמה על בסיס יומי וקבוע ונעשתה מספר פעמים ביום משך מספר שנים.

3.         על בסיס תשתית עובדתית זו מינה בית הדין שני מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה (להלן: "המומחה הראשון ו- "המומחה הנוסף") על מנת שיחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה ממנה סובל התובע - כולל הגדרתה של מהות פגיעה - לבין תנאי עבודתו.

            להלן נפרט את השתלשלות העניינים שהובילה למינוי המומחה הנוסף וכן את תוכן חוות דעתם של שני המומחים.

4.         המומחה הראשון קבע כי הפגימה ממנה סובל התובע הינה פריצת דיסק משמעותית בגובה L3-L4 ופריצת דיסק קלה יותר בגובה L4-L5 וכן שינויים ניווניים בחוליות הגב. המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין הפגימה של פריצת הדיסק לבין אופי עבודתו מאחר ופריצת דיסק הינה ארוע חבלתי חריף הניתן להגדרה בזמן ובמקום ההתרחשות. זאת שעה שבתיקו הרפואי של התובע לא נמצא תיעוד ביחס לארוע חבלתי כאמור הקשור לעבודתו.

המומחה אף ציין כי נראה שמקור הכאבים בגבו של התובע היה נעוץ בגורם אחר שהינו "מפרצת של אב העורקים" ולא - בממצאים הדיסקלים שנמצאו בצלומי ה-MRI".

אשר לשינויים הניווניים כתב המומחה כי אלה אינם קשים בחומרתם מאלה הצפויים לבני גילו של התובע (יליד 1947).

בעקבות חוות דעת זו הופנו למומחה הראשון מספר שאלות הבהרה. להלן נפרט את השאלות שנשאל ואת התשובות שהשיב עליהן:

א.         המומחה נשאל האם נכון כי פריצת דיסק, גם בהעדר ארוע לבבי נלווה, יכולה לגרום לכאבים בגב, לליקויים בכושר ביצוע העבודה בכלל ובעבודה הכרוכה בהרמת משקל האופיינית לנהג סבל - בפרט. לשאלה זו השיב המומחה כי פריצת דיסק יכולה לגרום לכאבי גב כאשר אופי העבודה כרוך בהרמת משאות כבדים והטלת עומס על הגב וכי עבודתו של התובע כסבל יכולה לפגום בכושר עבודתו ולהפוך פריצת דיסק בלתי סמפטומטית לסמפטומית.

ב.         המומחה נשאל האם נכון שבבדיקות CT  ו-MRI  אובחנו שינויים ניווניים בנוסף לפריצת הדיסק וכן התבקש לפרט את מהות השינויים הללו. לשאלה זו השיב המומחה בחיוב תוך שהוא מציין כי בממצאי הדימות נמצאו, בנוסף לפריצת הדיסק, גם שינויים ניווניים במספר חוליות התואמים לדבריו את הצפוי על פי גילו של התובע.