פסק-דין בתיק ב"ל 4709-09

1.     תביעתו של התובע להכרה בצרידות כרונית ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ומכאן תביעתו בפני בית הדין.

2.      הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת, כמפורט בתצהירו של התובע.

התשתית העובדתית המוסכמת:

3.     התובע, יליד שנת 1945, מורה במקצועו, עבד בתחום ההוראה במהלך השנים 1976 - 2007.

4.     התובע הועסק כמורה לביולוגיה וחקלאות בכפר הנוער בן שמן החל משנת 1976 עד חודש נובמבר 2007 ובנוסף בישיבת "שעלבים" החל משת 1978 עד שנת 2002, כמפורט להלן: בין השנים 1976 עד 1978 הועסק התובע במשרה מלאה, כ-20 שעות שבועיות, מתוכן 18 שעות הוראה פרונטאליות; בין השנים 1978 עד 2000 התובע הועסק במשרה וחצי, כ-36 שעות שבועיות, מתוכן 34 שעות הוראה פרונטאליות; בין השנים 2002 עד חודש נובמבר 2007 התובע הועסק במשרה מלאה, כ-20 שעות שבועיות, מתוכן 18 שעות הוראה פרונטאליות.

חוות הדעת של המומחה הרפואי:

5.     בית הדין מינה כמומחה רפואי את ד"ר אנגלנדר משה, רופא אף אוזן גרון, אשר נשאל שאלות אלה:

5.1. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה דלעיל?

5.2. האם מחלת התובע היא תוצאה של תהליך תחלואי, או שהיא תוצאה של אירועים זעירים (מיקרוטראומה) פגיעות זעירות וחוזרות, שניתן לאתר בזמן ובמקום?

5.3. אם היו פגיעות זעירות - האם יש לראות במחלת התובע תוצאה של אותן פגיעות קטנות וחוזרות שבמצטבר גרמו להופעת המחלה ממנה סובל התובע? במילים אחרות, ההייתה כל פגיעה בעלת אופי בלתי הפיך (IRREVERSIBLE) כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?

5.4. אם התשובה לשאלה  הקודמת חיובית - האם תנאי עבודתו של התובע, כפי שתוארו בהחלטה, השפיעו על התפתחות המחלה הרבה יותר או הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (גורמי סיכון) של התובע, אם היו כאלה? פרט את גורמי הסיכון האחרים, אם היו כאלה?

6.     חוות דעתו של  דר' אנגלנדר מיום 27.12.2010:

מר אשכנזי יליד שנת 1945 עבד כמורה בכפר הנוער בן שמן בין השנים 1976 - 2007. במרבית הזמן עבד ביותר ממשרה שלמה עם עשרות שעות הוראה פרונטאלית בשבוע. לטענתו, כתוצאה ממאמץ קולי זה נגרמה לו פגיעה במיתרי הקול עם צרידות אשר איננה מאפשרת לו להמשיך בעבודתו כמורה.

עיון במסמכים הרפואיים של התובע מראה כי במהלך השנים סבל מאירועים חוזרים של צרידות אשר תוארו ע"י גורמים רפואיים שונים (רופא תעסוקתי, רופא א.א.ג,  קלינאי תקשורת) כמצב של   Functional Dysphonia .

צרידות נגרמת בשל שימוש מרובה או לא נכון במיתרי הקול. לא אחת הצרידות יכולה להתפתח גם לאיבוד קול זמני או קבוע. מיתרי הקול הם 2 שרירים/גידים הנמצאים בבית הדיבור (לרינקס). הפקת הקול נעשית ע"י רעידות של המיתרים באמצעות האויר המגיע אל או מתוך הריאות וע"י קירוב המיתרים או הרחקתם זה מזה. בהיות מיתרי הקול מחוברים לשרירים שונים יש כמובן גם אפשרות למתוח או להרפות אותם בדומה למיתרי כינור וגם כך להשפיע על הצליל המופק. חשוב להבין כי מיתרי הקול בלרינקס אינם מקבילים אלא יוצרים משולש (במנח אופקי) אשר קודקודו מופנה קדימה כך שהמרווח בין 2 המיתרים גדול יותר מאחורנית מאשר מלפנים. במצב מנוחה, המיתרים פתוחים על מנת לאפשר נשימה חופשית ומעבר אויר דרך חלל האף או הפה אל קנה הנשימה ומשם לריאות.

כל אחד ובכל גיל, המפעיל בצורה מוגזמת את מיתרי הקול יכול לסבול מצרידות,  ולכן באוכלוסיות מסויימות (עורכי דין, מורים, זמרים) מוגדרת הצרידות כמחלת מקצוע. דלקת של מיתרי הקול, יבלות על המיתרים והעדר סגירה של המיתרים הם הפגיעות השכיחות ביותר אצל המרבים בדיבור. אולם בעוד דלקת של המיתרים יכולה להיגרם גם ע"י חיידקים או וירוסים, ויבלות על המיתרים הינם כמעט תמיד תוצאה של דיבור מרובה ושימוש לא נכון במיתרים הרי העדר סגירה של המיתרים, המוכר
כ- Functional Dysphonia ( DF ), מקורו בעייפות נפשית מצד אחד ופיזית של השרירים הקשורים למערכת הדיבור מהצד השני.

במקרה הנדון, מדובר באדם אשר במשך עשרות בשנים עסק בהוראה שעות רבות בכל יום. על פי המסמכים הרפואיים שבידי התחיל כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת לסבול מצרידות. מר אשכנזי פנה לא אחת לרופאי משפחה, לרופאי א.א.ג ורופאים תעסוקתיים כשמדי פעם אובחנה דלקת של המיתרים, אך במרבית המקרים תואר מצבו  כ- FD הפרעה בתפקוד של מיתרי הקול ללא ממצא אורגאני על המיתרים והנובעת מעייפות של מיתרי הקול. מעניין כי עייפות של המיתרים בעצם איננה ניתנת לבדיקה אלא תלויה בתחושתו הסובייקטיבית של המתלונן כפי שמוגדר במאמר בעתון