ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
4053-09-11
24/05/2012
|
בפני השופט:
ד"ר אריאלה גילצר-כץ
|
| - נגד - |
התובע:
דבורה בן טוב
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
| פסק-דין |
זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה) מיום 14/06/11 אשר קבעה למערערת נכות רפואית זמנית בשיעור 25%.
1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המשיב, ביום 24/12/09.
2. המערערת התייצבה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לה נכות יציבה בשיעור 19% בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה ובגין טנטון.
3. על החלטה זו הגישה המערערת ערר לועדה, אשר ביום 14/06/11 קבעה למערערת נכות שאינה יציבה בשיעור 25% בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה, סחרחורות ובגין מצבה הפסיכיאטרי.
4. על החלטה זו של הועדה הוגש ערעור זה.
טענות המערערת
5. טענות המערערת נחלקות לתחומים הרפואיים לגביהם טענה כי נגרמה לה נכות.
6. בתחום האורתופדי, המערערת סבורה כי שגתה הועדה בכך שקבעה לה נכות בשיעור 0% בגין הפגיעה בכתפה, זאת למרות הכאבים מהם היא סובלת וחרף העובדה כי היא הייתה צפויה לעבור ניתוח בכתפה.
7. בתחום הא.א.ג., המערערת מלינה על ביטול החלטת הועדה מדרג ראשון לעניין הטנטון ועל כך שנקבעה לה נכות זמנית לעניין הסחרחורות. המערערת מציינת כי הועדה ביטלה את הנכות אשר קבעה לה הועדה מדרג ראשון בגין הטנטון ללא נימוק של ממש ותוך יישום שגוי של התקנות. המערערת סבורה כי שגתה הועדה בכך שקבעה לה נכות זמנית ולא צמיתה, בניגוד לעמדתו של המומחה בועדה מדרג ראשון.
8. המערערת מלינה אף על קביעות הועדה בתחום הנוירולוגי. לטענת המערערת שגתה הועדה באופן בו הסתמכה על מכתבו של ד"ר ליברמן וכן התעלמה מתוצאות בדיקות קודמות אשר העידו על בעיות נוירולוגיות מהן היא סובלת. לטענת המערערת, בהתבסס על בדיקת EMG שנערכה לאחר מועד כינוס הועדה, אין ספק כי נגרמה לה נכות כתוצאה מהתאונה. על כן סבורה היא כי יש להורות לועדה לקבוע לה נכות.
9. באשר לתחום הפסיכיאטרי, המערערת סבורה כי שגתה הועדה הן בשיעור הנכות שנקבעה לה, הן בניכוי נכות בגין מצב קודם והן בכך שהתעלמה מהאמור במסמכים רפואיים שהוגשו לועדה. המערערת טוענת כי לא סבלה מבעיות פסיכיאטריות קודם לפגיעה בעבודה, אלא נטלה כדורים נוגדי חרדה ודיכאון לפרק זמן קצר עקב משבר משפחתי חולף. המערערת מציינת עוד כי בדיקתה בידי המומחית מטעם הועדה הייתה קצרה באופן קיצוני.
טענות המשיב
10. המשיב סבור כי לא נפל פגם בעבודת הועדה אשר התכנסה בהרכב מלא ונכון, בדקה את המערערת וקבעה את נכותה בהתאם לממצאי הבדיקה ובהתבסס על מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
11. המשיב מציין כי כאבי המערערת בכתפה אין בהם כדי להביא לפסיקת נכות וכי משמעות הניתוח אשר צפויה הייתה המערערת לעבור, אינה משפיעה על נכותה בעת בדיקתה בועדה. באשר לטנטון, טוען המשיב כי קביעת הועדה נעשתה בהתאם למומחיות חבריה, אשר לא מצאו קשר בין התאונה לבין הטנטון ובקביעה זו לא נפל פגם. המשיב סבור כי אף באשר לנכות הפסיכיאטרית לא נפל פגם היות וניכוי הנכות בגין מצב קודם התבססה על ממצאים מוכחים.
הכרעה
12. לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן.
13. מעיון בדו"ח הועדה מדרג ראשון ובדו"ח הועדה מושא ערעור זה לא ניתן להתרשם בצורה ודאית האם הנכות אשר קבעה הועדה למערערת יציבה או זמנית. בסעיף 29 לדו"ח הועדה, נקבעה למערערת נכות זמנית, אך למעט עניין הסחרחורת, לא קיימת התייחסות בדו"ח הועדה לעניין הזמניות, אך נדמה כי למערערת נקבעה נכות זמנית בלבד. עיון בדו"ח הועדה מדרג ראשון מלמד כי ועדה זו קבעה למערערת נכות יציבה ועל כן עולה השאלה מדוע קבעה הועדה למערערת נכות זמנית. תשובות לשאלות אלו לא ניתן למצוא בדו"ח הועדה. למעלה מכך, בסיכום נכותה של המערערת, אין כל תיעוד לקביעת הנכות בתחום האורתופדי בסך 0% לפי סעיף ליקוי 41(4)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, נכות אשר על פי דו"ח הועדה מהווה נכות יציבה.
14. אי-בהירות זו לעניין שאלת הזמניות, כשלעצמה, יש בה כדי להביא לקבלת הערעור.
התחום האורתופדי