פסק-דין בתיק ב"ל 1031-10

האם אירע ויכוח בין נהג אוטובוס לנוסע בשל איחור הנהג להגיע בזמן להסעת הנוסעים - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות:

1.         התובע הנו נהג אגד אשר מסיע, בין השאר, קבוצות עובדים על פי דרישות החברות השונות ובכלל זה מסיע את עובדי חברת חשמל לעבודתם.

2.         לטענת התובע ביום  16/10/01 אירע לו אירוע אשר במהלכו התנפל עליו אחד העובדים בצעקות כיוון שהתובע איחר להסעה (להלן: " האירוע הנטען").  באותו יום לקה התובע באירוע לבבי.

3.         ביום 16/9/08 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע,  הסיבה שאיחר בהגשת התביעה הנה חוסר מודעותו לזכויותיו. עוד טוען התובע כי גרסתו לא נסתרה בבית הדין והתובע לא נחקר כלל על גרסתו העובדתית. לחיזוק גרסתו של התובע העיד חברו לעבודה כי התובע סיפר לו על האירוע הנטען.  התובע הרים את הנטל באמצעות עדיו כי אירע לו אירוע חריג ועל כן עמד ברמת ההוכחה הנדרשת.

לטענת הנתבע, התובע השתהה בתביעתו ובכך מנע בירור עובדות האירוע הנטען.  התובע לא הביא כל תמיכה אובייקטיבית לגרסתו ולא הרים את הנטל הנדרש להוכחת ויכוח חריג ביום האירוע.

עדויות:

מטעם התובע שמענו את עדותו של התובע וכן את עדויותיהם של מר שאול אדר,  מנהל מחלקת רישום ארצי באגד, ומר בידלובסקי שאול, אשר עובד כנהג אגד וחברו לעבודה של התובע.

הכרעה:

1.                  לאחר  ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

2.                  במשך  כ-7 שנים לא טען התובע בפני כל גורם רפואי או מקצועי כי אירע לו ויכוח חריג אשר גרם בסופו של יום לאירוע הלבבי. במסמכים הרפואיים (טופס שמולא על ידי הפראמדיק, דו"ח חדר המיון ואנמנזה סיעודית) לא צויינה כל מריבה או סערת רגשות ביום  האירוע. לו הגיש התובע תביעתו במועד ניתן היה לברר את העובדות לאשורן. 

3.                  זאת ועוד, עדיו של התובע לא היו עדים לאירוע הנטען אלא לכל היותר עדויותיהם הן עדויות שמועה.  התובע נמנע מלהעיד נוסעים באוטובוס ביום האירוע אשר היו יכולים להעיד עדות ישירה על קרות האירוע הנטען.  בנקל ניתן היה למצוא עדים אלה שהרי כולם עובדי חברת החשמל שנסעו מדי בוקר עם התובע.

4.                  בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות התובע למסור ראיות אלו לבית הדין מסיקים אנו כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לתובע.

5.                  לא זו אף זו, בבוא בית הדין להכריע אם אירוע מסוים הינו בבחינת תאונת עבודה, עליו לבחון האם מדובר באירוע חריג ופתאומי אשר גרם לנזק אצל הנפגע.

6.                  ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה הינה כי בכדי שנסיבותיו של מקרה מסוים יוכרו כאירוע חריג לעניין תאונת עבודה, עליהן להיות אירוע פתאומי ובלתי צפוי, כפי שנאמר בדב"ע לא/5-0 ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200, 204:

" ...המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה", הוא ה"פתאומיות" (בנוסף כמובן לבוא האירוע שלא מרצונו של הנפגע, Unintentional, כמסוייג בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי). קיומו של מבחן ה"פתאומיות" חיוני בכל המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים. המבחן של "פתאומיות", כשמדובר במחלה בא ללמד כי "את ראשיתה של המחלה יש לייחס לגורם מוגדר או בודד Determinate Or Single Act המזוהים בזמן ובמקום"..."

7.                  באשר לקביעת תאונת עבודה במקרה של אוטם שריר הלב, הלכה פסוקה היא, שבכדי שיכיר בית הדין באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. אירוע חריג יכול שיהא מעמסה נפשית או גופנית יוצאת דופן (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315).