1. התובעת, אוניברסיטת המברסייד, היא אוניברסיטה שמקום מושבה בבריטניה והמנהלת שלוחה בישראל. התובענה שבפניי החלה בהגשת בקשה לביצוע שלושה שיקים על סך כולל של 11,000 ש"ח שנמשכו על ידי הנתבע לזכות התובעת וחוללו, עקב ביטולם. הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן. בגין המחלוקת שתתואר להלן הוגשו תצהירים והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובעת נמסרה עדותו של מר רוני חסון (להלן - "חסון"). מטעם הנתבע נמסרה עדותו-שלו, וכן עדות של חברו ללימודים, מר עבדאללה מועין אבו-זייד.
2. אין חולקין, כמדומה, כי הנתבע למד לימודים שונים אצל מר נחום פבר (להלן - "פבר"), בקבוצת לימוד שהייתה בעכו. מן הנתונים שבפניי עולה כי פבר היה מנהלה של חברת M.R.F. ביום 11.8.97 הנפיקה האוניברסיטה העברית בירושלים אישור המצביע על כך שהנתבע לומד בתוכנית דו-שנתית, בהנחיית פבר, לקראת לימודי "מינהל עסקים וניהול כללי".
3. מתצהירו של חסון נלמד כי בשנת 1998 זכתה התובעת, באמצעות שלוחתה בישראל בדלית-אל-כרמל, בהכרה של המועצה להשכלה גבוהה. ועוד עולה כי ביום 13.12.98 נשלח לנתבע, כמוהו כחבריו, אישור על כך שהוא נרשם ללימודים אצל התובעת ועלות שכר הלימוד יהא 7,500 דולר כאשר משך הלימודים יהא כשנתיים.
4. הנתבע טוען כי הלימודים אצל התובעת, אף הם היו באמצעות פבר. פבר הנפיק לנתבע אישור ביום 14.11.00 ממנו עולה כי הנתבע
"סיים את לימודיו לתואר
B.A
במינהל עסקים בינלאומי מטעם אוניברסיטת המברסייד, אנגליה"וכי
"הנ"ל שילם את שכר הלימוד במלואו".
בהמשך הדרך, משביקש הנתבע לקבל תעודה על גמר לימודיו, הוא נדחה מכאן ומכאן. בסופו של דבר הוא הגיע למשרדו של חסון בדלית-אל-כרמל. שם הובהר לו, חרף מחאותיו, כי עליו לשלם יתרת שכר לימוד בסך 11,000 ש"ח, ואם לא ישלם סכום זה לא יזכה בתעודה. במצב דברים זה, כך טענת הנתבע, נאלץ למסור את השיקים האמורים. באותו מעמד הוא קיבל גם אישור לימודים וגם את התעודה הנכספת. לאחר הדברים הללו ביטל את השיקים תוך שהוא מתעד באמצעות פרקליטו כי השיקים נמשכו שלא כדין, ותוך מעשה מרמה ואילוץ.
שיטתה של התובעת שונה. לטעמה היא זו שנפלה קורבן למעשה "עוקץ" של הנתבע. הנתבע הונה את התובעת שהרי הוא לא התכוון, מלכתחילה, לכבד את השיקים שמשך. לאחר שזכה בטובת ההנאה, קרי קבלת תעודת הגמר, הוא ביטל את השיקים, כפי שהתכוון מלכתחילה.
5. המחלוקת הנוקבת, איפוא, בין ב"כ הצדדים היא באשר לזכאותה של התובעת לתשלום כלשהו, מעבר לתשלומים שהוכח שהנתבע שילם לפבר. במצב דברים זה, לכאורה, חיונית ביותר הייתה שמיעת עדותו של פבר. משום מה איש מבעלי הדין לא ראה להעיד את פבר. לטעמה של התובעת הנתונים האמורים שוקלים לחובת הנתבע, שהרי עליו היה להרים את הנטל כי התשלומים ששילם לפבר יועדו לתובעת. שיטתי שונה. מבלי להיכנס לשאלה על מי מוטל הנטל, נחה דעתי כי ככל שהנטל מוטל על הנתבע, הנטל הורם באופן שאני מעדיף את גרסת הנתבע ודין תביעת התובעת להידחות.
6. כאמור, התובע אוחז באישור של פבר, הן על זכאותו האקדמית לקבל תעודה, והן על כך שהוא
"שילם את שכר הלימוד במלואו". פשיטא, איפוא, ככל שאקבע שאישורו זה של פבר נעשה בשליחותה של התובעת, ולמצער בשליחותה הנחזית, מחייב אישור זה את התובעת לכל דבר ועניין. מכלול הנתונים העובדתיים שבפניי מבסס את ההנחה האמורה.
7. על הזיקה הברורה בין התובעת לבין פבר מעיד מכתב חריף מ- 19.2.01 (נספח ח' לתצהיר הנתבע נ/1) ששיגר מר חסון אכרם, המעיד על עצמו כמנהל שלוחת האוניברסיטה בארץ, ובה הוא מטיח בפבר האשמות לרוב. בגדר מכתב זה מואשם פבר בהונאת הסטודנטים שלמדו אצלו. נרשם כי
"מה לא עשינו כדי לעזור ולתמוך בך, אין לך שום הערכה לסיוע שלנו ליושר ולאמינות שהקרנו כלפיך וכלפי כל הסטודנטים, וכנראה שטעינו בגדול כאשר האמנו לאחד כמוך" (סעיף ב'). והעיקר:
"כל החומר הזה בנוי על שקר ורמאות, הרי עד עכשיו לא שילמת שקל לבריטים, אפילו לא עבור שכר לימוד של סטודנט אחד" (סעיף ג'), וכן
"חתמת אצלי על הסכם לשלם את הכסף ולא שילמת, מה עשית במאות אלפי השקלים שלקחת מהסטודנטים? על מי אתה עובד?" (סעיף ד').
מובן מאליו כי אין בדעתי לקבוע ממצאים לחובתו של פבר, לנוכח העובדה שדברו לא נשמע. ואולם ברי לי, מנוסח המכתב האמור, כי מכתב זה נכתב על ידי התובעת אל נציגה המוסמך, שעל פי הטענה מעל בכספיה. משמע, כלפי הסטודנטים, פבר שימש כנציגה המוסמך של התובעת. הוא היה זה שגבה עבורה כספים, פשיטא על מנת להעבירם
"לבריטים", אם ישירות ואם באמצעות הנציגות הישראלית. במצב דברים זה מובנת לחלוטין עדותו של הנתבע בפניי שהעיד כי
"אני שילמתי את כל הסכום שהייתי אמור לשלם למר פבר, אם הוא לא העביר לכם את הכסף זו בעיה שלכם לא שלי" (עמ' 9 לפרוטוקול).
8. גם התנסחותו של חסון, באשר לפועלו של פבר, מבססת את מסקנתי האמורה. כאשר חסון מבקש להתייחס לאישור מיום 14.11.00 הנ"ל עליו סומך הנתבע, נטען כי האישור ניתן
"ללא תיאום עם הנציגות" (סעיף 8 לתצהירו ת/1). משמע, שנית, מדובר בסכסוך פנימי בין נציגי האוניברסיטה, שמא לאחר שפיטרו את פבר ומינו את אנשי הנציגות בדלית-אל-כרמל במקומו, ומשום כך, כך הטענה, האישור נעשה לא בהעדר סמכות אלא רק, בלשון רפה,
"ללא תיאום".
9. זיקתו המוכחת של פבר באה לידי ביטוי מובהק ברישומיה של התובעת עצמה. והרי באישור הלימודים שניתן לתובע (נספח ב' לתצהיר הנתבע נ/2) מוגדר כי הנתבע למד בקבוצה שנקראת
"AKO FABER"
. חסון עצמו, בעדותו, מודה כי התובע למד בקבוצה הנקראת "
עכו פבר" (עמ' 4 לפרוטוקול). אין בפניי בדל-הוכחה על פעילות לימודית כלשהי, שלא באמצעותו של פבר ושלא בקבוצת לימוד בעכו דווקא. וכך, למשל, הגם שביום 29.2.00 משגרת התובעת לנתבע מכתב שבו היא מציינת, בין השאר, כי
"לא התקבל במשרד האוניברסיטה בדלית-אל-כרמל שום מבחן או עבודה מזה שעשית" (סעיף ב'), הרי אישור הלימודים שמונפק לנתבע לאחר שהוא מוסר את ההמחאות, מעיד על כך שתקופת לימודיו החלה בנובמבר 1997
והסתיימה בדצמבר 1999 דהיינו, לאחר קבלת כל
"מבחן או עבודה", בהם היה מחויב הנתבע. משמע, למעט סכסוך כספי באשר ליתרת שכר הלימוד לא הוכיחה התובעת כל פעילות לימודית שנעשתה על ידי הנתבע, שלא באמצעותו של פבר.
10. אכן, מקובלת עליי עדותו של הנתבע כי במסגרת לימודיו באמצעות פבר הוא השלים שתי מסגרות. תחילה, הוא קיבל תעודה מטעם האוניברסיטה העברית. במקביל, וללא כל קשר, הוא השלים לימודיו באמצעות התובעת. אף רצף הלימודים שהחל בשנת 1997 והסתיים בשנת 1999, מעיד על כך. והרי רק בשנת 1998 זכתה התובעת בהכרה. אין לי אלא להניח כי במשך כל השנים למד הנתבע אצל התובעת, באמצעות פבר, הן לפני ההכרה בה והן לאחריה.
11. לנוכח הנתונים האמורים טענתו של ב"כ התובעת על פיה
"לא הצליח הנתבע להציג קשר כלשהו של פבר עם האוניברסיטה" (סעיף 17 לסיכומיו), היא חסרת שחר. הנתבע השכיל-גם-השכיל להוכיח את הקשר המובהק של פבר עם התובעת. אכן הקשרים של פבר עם התובעת עלו על שרטון. ראוי היה, לטעמי, על מנת למנוע סכסוכים עתידיים כי תוגש הודעת צד ג' כנגד פבר על ידי הנתבע, או כי התובעת תראה להגיש תובענה רגילה, ולא שטרית, אף כנגד פבר. אילו כך היו מתגלגלים הדברים, יכול שפסק דיני היה מכריע אף בסכסוך הברור שבין פבר לבין התובעת. כשלעצמי, מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבע כי אף אילו הייתי דוחה הגנתו ומחייבו כלפי התובעת, בוודאי הייתה עומדת לו עילת תביעה כנגד פבר, בגין האישור אותו הוא אוחז. כאמור אין בדעתי לעשות כן. ברי לי כי פבר היה נציגה המוסמך של התובעת כלפי הנתבע. אם הוא כשל בכך, וכמבואר איני נוקט עמדה בעניין זה, לא ניתן להלקות את הנתבע בגין כך. הזירה הנאותה בה יבואו דברים על תיקונם, ככל שיש ממש בטענות התובעת, היא זו שבין התובעת לבין פבר.
12. לנוכח מסקנתי האמורה אין בדעתי להידרש לטענות נוספות של ב"כ הצדדים. ואולם, ולו מעבר לדרוש, הנני דוחה את טענת הנתבע על פיה יש לדחות את התביעה מפאת העדר יריבות וסיכון שייתבע בעתיד על ידי התובעת. אין לי ספק שהתובעת מיוצגת כדין כיום על ידי שלוחתה בדלית-אל-כרמל. והרי הדברים עולים כפורחים לנוכח העובדה שהנתבע קיבל את תעודת הגמר של התובעת, מידי השלוחה בדלית-אל-כרמל. לנוכח כל אלו התבקשה הכרעה לעיצומו של הסכסוך. בגדרה הכרעתי כאשר הכרעתי.
13. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבע. הנני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מס' 6-04-27946-02 בחיפה.
הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.
14.
המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום י"ב באייר, תשס"ז (30 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.