מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תובענה שטרית בסך 50,085 ש"ח, על 26 שיקים שמשכה הנתבעת, ואשר הוגשו לביצוע על ידי התובע, לאחר שהוסבו לו על ידי אחד נתי או נאדר רינאוי (להלן: 'רינאוי'), ששמו נרשם כנפרע בשיקים.
2. הנתבעת הצהירה במסגרת התנגדותה כי מסרה את השיקים למפעיליו של קזינו בבת-ים, שבו נהגה להמר, כביטחון לפירעונם של חובות שוטפים, שאותם פרעה במזומן ללא קבלות. לפיכך טוענת הנתבעת כי השיקים פגומים בפגם של אי-חוקיות, הנעוץ בעסקת-היסוד של ההימורים, ובפגם של אי-קיום תנאי במסירתם, נוכח היעדר חוב בעקבות פירעונו במזומן.
3. הנתבעת הוסיפה וטענה בהתנגדותה כי התובע, מר עופר מוסרי (להלן: 'עופר') קיבל לידיו את השיקים שלא בתום-לב. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עופר ואחיו, המצהיר מטעמו מר יגאל מוסרי (להלן: 'יגאל'), היו מעורבים בהפעלת הקזינו; והעלתה חשד כי בדו את מעורבותו של רינאוי לצורך יצירת מצג של 'אחיזה-כשורה', ולמעשה לא נתנו לרינאוי כל תמורה בעדם.
4. התובע טוען כי קיבל את השיקים מרינאוי בתום-לב וכנגד תמורה, ועל כן הוא 'אוחז-כשורה' בשיקים.
5. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה את הפגמים הנטענים בשיקים.
שאלת הפגם בזכות השטרית
6. עסקינן בתובענה שטרית, שלידתה בבקשה לביצוע השיקים בהוצל"פ. טופס הבקשה לביצוע נחשב ככתב תביעה. מטבעו, הוא אינו מכיל התייחסות לטענות הצד-שכנגד, המועלות רק לאחר מכן, במסגרת ההתנגדות. בענייננו, ההזדמנות הראשונה שבה פרש התובע את גרסתו, לאחר שהתוודע לגרסת ההגנה שנפרשה בהתנגדות, הייתה תצהיר העדות הראשית מטעמו. בתצהיר זה פירט התובע את טענתו לאחיזה-כשורה בשיקים, תוך שהוא מרחיק עצמו מכל זיקה לעסקת-היסוד. התובע לא התייחס לגרסת ההגנה בדבר הפגמים הנטענים ביחסים בין הנתבעת למפעילי הקזינו, ויצר בכך את המצג כי בתור 'צד רחוק', כגרסתו, אין לו כל ידיעה בעניין זה. בהתאם לכך הוגדרה המחלוקת בישיבת קדם-המשפט ביום 10.7.05 כמחלוקת בשאלת אחיזתו-כשורה של התובע, המתגברת על הפגמים הנטענים שלא נסתרו.
7. צודק ב"כ התובע בטענתו בסיכומים כי הנתבעת לא דייקה בהבחנה בין ידיעה לחשד בדבר מעורבות התובע בהפעלת הקזינו ובקבלת השיקים מידיה, וכי חרף הצהרותיה החוזרות לא הביאה ראיות בקשר עם פעולתו של הקזינו. אכן, יש טעם לפגם בכך.
8. אולם, נוכח האמור בפסקה 6, איני רואה לנכון לקבוע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את הפגמים הנטענים. לא פגמים אלו שבעסקת היסוד עמדו במוקד ההליך, אלא מעורבותו של התובע בהם בפרט, ושאלת תום-לבו בכלל. משהתובע לא ערער על עצם קיומם של הפגמים, אין להסיק מסקנות מרחיקות-לכת נגדה מן המחדל הראייתי האמור. חרף אי-דיוקים בעדויות הנתבעת, לא מצאתי יסוד לפקפק בגרעין הבסיסי של הגרסה בדבר עסקי ההימורים. עדותה בעניין זה הייתה משולבת בהקשר הכולל של הידרדרותה להימורים בעקבות פרישתה, וניכרו בה סימני אמת. גם השיקים עצמם, בשים לב למספרם הרב, לסכומיהם הנמוכים-יחסית והעקביים, ולמספריהם הסידוריים הסמוכים אך הלא-רצופים - משתלבים ותומכים בגרסה זו. אני מקבל, אפוא, את גרסת הנתבעת שלא נסתרה שלפיה השיקים ניתנו בעסקי הימורים, ולפיכך הזכות השטרית הגלומה בהם נגועה בפגם של עסקה בלתי חוקית ואשר נוגדת את תקנת הציבור.
9. לאור קביעתי האמורה אין לי צורך לקבוע ממצא בשאלת הפירעון המלא של חוב הנתבעת למפעילי הקזינו, שביסוד טענתה לאי-קיום התנאי במסירת השיקים. בשאלה זו לא הובאו כל ראיות, הן כתמיכה בגרסת הנתבעת והן בסתירה לה.
שאלת ההתגברות על הפגם
10. בעקבות קביעה כי נפל פגם בזכות השטרית, מוחלף נטל הראיה השטרי הרגיל, ועובר לתובע שעליו להוכיח אחת משתיים: או כי השיקים סוחרו לו לפני נפילת הפגם, כנגד מתן ערך, שאז הוא מתגבר על הפגם לפי הלכת
גויסקי; או כי השיקים סוחרו לו בתום-לב וכנגד תמורה, שאז הוא מתגבר על הפגם מכוח 'אחיזה-כשורה'.
11. בענייננו היו השיקים פגומים באי-חוקיות משחר ביאתם לעולם, וממילא - קודם סיחורם בכלל, וקודם סיחורם לתובע בפרט. לפיכך אין הלכת
גויסקי עשויה להועיל לתובע, ועליו להוכיח תום-לב ומתן תמורה.
12. בעניינים אלה, פירט ב"כ הנתבעת בסיכומיו מסכת של טיעונים התומכים במסקנה כי התובע לא הרים נטל זה. אזכיר את הדברים העיקריים לטעמי.
13. אי-מתן עדות על ידי התובע אישית אומר 'דרשני'. גם לאחר שהנתבעת הפנתה את תשומת הלב לעובדה זו, ולחשד שהיא מעוררת - לא ביקש התובע להזים את החשד, ולא הניח תשתית מתאימה כדי לספק הסבר חלופי למחדל הראייתי התמוה. משמעותו של מחדל זה בענייננו מובהקת במיוחד, שהרי שאלת תום-לבו של התובע היא העומדת במוקד ההליך. פקודת השטרות קובעת כי נדרש 'יושר-לב' סובייקטיבי, וקשה לראות כיצד ציפה התובע להוכיח את יושר-לבו בלא להעיד על כך בעצמו ולחשוף עצמו לחקירה נגדית בעניין זה. לפיכך עליי להניח כי עדותו של התובע הייתה מכרסמת בגרסתו בדבר תום-לבו ובדבר היעדר כל זיקה מצדו לעסקי ההימורים שתוארו על ידי הנתבעת, והייתה מאששת את חשדותיה של הנתבעת בעניינים אלו.
14. עדות התובע בהליך האחר [ת.א. (ת"א) 37508/03, 24267/03
מוסרי נ' א.ש. השינה החלומית בע"מ (להלן: 'ההליך האחר')], שמסמכים ממנו צורפו כראיות בהליך זה, אינה מתיישבת עם קיומו של תום-לב בנטילת השיקים הנדונים מרינאוי, שכבר נחשד קודם לכן על ידי התובע בגניבת שיקים.
15. גם גרסת התמורה שהעלה התובע מועמדת בספק, על ידי השינוי בגרסתו: התובע העיד תחילה כי השיקים נמסרו בעסקת ניכיון, ובעקבות חשיפת העבר של יחסיו עם רינאוי, הנפרע-לכאורה בשיקים, העיד כי נמסרו על חשבון חובות קודמים של רינאוי. לעניין תום-לבו של התובע בקבלת השיקים, אין נפקא-מינה כנגד איזו תמורה ניתנו. אולם חלופי גרסאות אלה מעמידות בספק את עצם מתן התמורה. חלופי הגרסאות גם מחזקות את חשדה של הנתבעת, הנתמך גם בשוני הניכר לעין בדפוס חתימתו של רינאוי בין השיקים שנדונו בהליך האחר לבין השיקים הנדונים כאן, שלפיו עצם מעורבותו של רינאוי בשיקים אלה היא בדיה, ולמעשה היה התובע מעורב ישירות בקבלת השיקים ובעסקת-היסוד גם יחד.
16. לאור המקובץ, וכפי שפורט בהרחבה בסיכומי הנתבעת, אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח מתן תמורה בתום לב כנגד השיקים הנדונים, ולפיכך אין הוא מתגבר על הפגם של אי-חוקיות שדבק בהם.
סיכום
17. לאור האמור, התובענה נדחית.
18. התובע ישלם לנתבעת 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה נתתי דעתי להצהרת ב"כ הנתבעת על שכה"ט ששולם בפועל, אך גם למחדלים הראייתיים של הנתבעת כאמור לעיל. אבקש להודות לב"כ הנתבעת, עו"ד אלברט בן-פורת, על מאמציו בהביאו ממרחק לחמו, ועל תרומתו, באמצעות המצאת המסמכים מן ההליך האחר ובאמצעות הניתוח היסודי שערך בסיכומיו, לקביעת הממצאים בהליך זה.
19. תיק הוצל"פ מס' 01-84457-04-5ייסגר, וכל ההליכים במסגרתו יבוטלו.