1. לפני תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה.
2. בין התובעים לבין הנתבעת נחתם הסכם מכר מיום 9.11.05 (להלן: "
ההסכם") ביחס לדירה ברחוב יצחק רבין, במודיעין (להלן: "
הדירה"). חזקה בדירה נמסרה לתובעים בתאריך 15.1.06.
3. יצויין כבר כאן, כי התובעים מכרו את הדירה בהסכם מיום 15.11.07, והשלכות עניין זה מועלות במסגרת טעוני הנתבעת.
4. בכתב התביעה, שהוגש ביום 17.6.07, מסתמכים התובעים על חוות דעת של מומחה מטעמם (מר בוריס גנדלר) מיום 7.5.06 וחוות דעת שמאית (מר עופר כהן) מיום 3.1.07. התובעים טוענים כי למרות פניות חוזרות אל הנתבעת, לא תוקנו הליקויים. כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן הליקויים ועליה לשלם עבור מלוא עלות תיקונם ע"י קבלן חיצוני, יחד עם ירידת הערך. סך התביעה בעת הגשתה: 149,000 ש"ח.
5. הנתבעת, אשר הגישה חוות דעת מומחה נגדית מטעמה (מר הנרי וולמן), טוענת כי פעלה כנדרש ועל פי ההסכם והדין, וכי אומנם נתגלו ליקויים בדירה, אולם חלק מאלו מקורם בעבודות שבוצעו על ידי התובעים, אשר אף התחייבו לשפות את הנתבעת ו/או דיירים נוספים בבניין במקרה של נזק או ליקוי הנובע מעבודתם. הנתבעת טוענת כי תיקנה את כל הליקויים אשר נתבקשה לתקן ע"י התובעים, כי התובעים ראו את הדירה עובר לקבלת החזקה בה ואף חתמו על אישור קבלת דירה עם הסתייגויות מינוריות בלבד, וכי בכל מקרה אין צורך בדיור חלופי ואין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש או הפסד ימי עבודה.
לשיטת הנתבעת, טרם מוצתה זכות התיקון על ידה ויש לאפשר לה לבצע את התיקונים הנדרשים, ככל שיש כאלו. הנתבעת מוסיפה ומעלה טענות ספציפיות בענין ירידת הערך הנטענת.
6. בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט (מר חיים גלצנר), אשר התבקש לבדוק את הדירה, הכל כמפורט בהחלטות כב' השופטת ניב מיום 18.9.07 ומיום 12.8.07.
7. לפי הסכמה דיונית מיום 18.06.08, ויתרו הצדדים על חקירת העדים ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומי טענות ובית המשפט יתן את פסק הדין על יסוד החומר בתיק.
8. בסיכומי התובעים נטען כי עלות תיקון הליקויים שנותרו, בהסתמך על חוות הדעת של מומחה בית המשפט, היא 31,750 ש"ח (עלות לדייר). לכך יש להוסיף, לפי הנטען, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ש"ח, וכן שכר טרחתם של המומחים (סך של 7,576 ש"ח). לפיכך, סך הפיצוי המתחייב לשיטת התובעים בסיכומיהם, הינו 49,326 ש"ח.
הליקויים - מומחה בית המשפט
9. משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ר' למשל - ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990); ע"א 3056/99
שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002); ת"א (מחוזי חי') 706/96
כוזהינוף נ' רכבת ישראל (1.9.08) והאסמכתאות שם).
10. במקרה שלפני לא הובאה סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מומחיותו אינה מוטלת בספק, והמומחה לא נחקר על ידי הצדדים. הצדדים בסיכומי טיעוניהם, אף אימצו למעשה את עיקר חוות דעת מומחה בית המשפט.
משכך, ככלל, יש מקום לקבל את האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. הדבר ייושם בהמשך פסק הדין.
שאלת מיצוי זכות התיקון
11. הצדדים חלוקים בשאלת מיצוי זכות התיקון. כידוע, זכות זו איננה מוחלטת אלא תלויה בנסיבות העניין. יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון כאשר זה מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. הזכות אינה נתונה למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש (ע"א 472/95
זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996): ע"א 8939/01
אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003)).
12. הנתבעת טוענת כי זכות התיקון לא מוצתה. התובעים טוענים כי הנתבעת הכחישה קיום ליקויים ולא הגיבה למכתבי התראה ומשכך מיצתה את זכותה לתיקון הליקויים.
13. עיינתי בחומר שהוגש מטעם הצדדים. חרף טענותיו המלומדות של ב"כ הנתבעת, והטיעון הנרחב בסיכומי הנתבעת בסוגיה זו, אין מדובר במקרה של אי מתן אפשרות לתיקון באופן המוביל למסקנות כגון שלילת הזכות לסעד כספי.
מהחומר המונח לפני ניתן ללמוד על מסכת לא קצרה של פניות מאת התובעים אל הנתבעת בעניני הליקויים, ודרישות לתיקון, כאשר ממכתב למכתב משתקפת החרפה בתקשורת בין הצדדים וחוסר אמון הולך גובר. ר' למשל מכתבי התובעים מיום 8.2.06, מיום 27.3.06 ומיום 13.5.06. מענה כתוב ראשון מצד הנתבעת נחזה במסמך לקוני מיום 12.9.06 במסגרתו הפנתה הנתבעת לחוו"ד מטעמה וציינה כי התיקונים הדרושים יבוצעו "בהקדם האפשרי". לאור מכתב זה, ביקשו התובעים (מכתב מיום 27.9.06) כי התיקונים המובטחים אכן יבוצעו. מכתב נוסף מאת התובעים, מיום 20.10.06, מעלה לכאורה כי ההבטחה האמורה לא הובילה בעקבותיה פעולת תיקון נמרצת ומקיפה. לא מצאתי מענה למכתב האמור או ראייה לכך שהתיקונים שהובטחו עוד בספטמבר 2006, בוצעו בסמוך למועד שהובטח. התובעים שבו ופנו, באמצעות פרקליט, בחודשים נובמבר ודצמבר 2006, ואין אינדיקציה כי פנייתם נענתה. התביעה הוגשה רק ביום 17.6.07.
עוד יוער כי הנתבעת מפנה בכתב הגנתה למכתב של התובעים מיום 19.3.07, המעלה נכונות של התובעים להתרכז בשלושה ליקויים, ומציינת כי השיבה למכתב זה בתוך זמן קצר. אולם הנספח אליו מפנה הנתבעת (נספח ו' לכתב ההגנה), לא אותר.