פסק-דין בתיק א 368/00

1.         בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה זו כנגד בני הזוג יעל ואברהם אביטל ובתם שרון (אביטל) תורג'מן.

            לתביעה 2 ראשים, האחד - חוב נטען של יעל ואברהם אביטל לבנק בגין הלוואות שנטלו, והשני - טענת הבנק בדבר זכויות ה"ה אביטל בדירה בנתניה, דירה שלטענת הבנק הועברה שלא כדין לבתם של ה"ה אביטל, הנתבעת השלישית, שרון אביטל תורג'מן.

2.         עובדות וטענות הצדדים

אברהם ויעל אביטל נטלו מהבנק שתי הלואות. האחת, ב- 15.9.97 (הלואה מספר 57-01-4018563-10) והשניה, ב- 8.5.98 (הלואה מספר 66-80-4020811-10).

חובם של ה"ה אביטל בגין שתי ההלוואות עמד על סכום כולל של 2,135,568.12 ש"ח ל- 1.12.99, ללא הוצאות משפטיות וללא ריבית מאותו מועד (ראה תצהיר משה ולך פקיד הבנק - ת/1).

ההלוואות ננטלו במסגרת "הסכם משכנתא מסגרת" שנערך ב- 26.12.95 בין ה"ה אביטל לבנק בו ביקשו להעמיד להם הלואה או אשראי. עותק הסכם זה צורף לתצהירו של מר ולך (להלן: הסכם המשכנתא).

עת נטלו את ההלוואות היו ה"ה אביטל בעלי זכויות בחלקה 115 גוש 10613 בקיסריה בשכונה 7 (להלן: הנכס). ה"ה אביטל התחייבו במסגרת הסכם המשכנתא למשכן את זכויותיהם אלה בנכס להבטחת סילוק מלא של ההלוואות. הסכם המשכנתא נערך לצורך מימון חלק מהוצאות הבניה בנכס.

על פי האמור בתצהיר אביטל נ/2, בוצעה הבניה במהלך שנות 7-1996 כאשר התקשרות אביטל עם החברה לפתוח קיסריה בהסכם פתוח נעשתה עוד ב- 24.12.93.

זכויות הנתבעים בנכס רשומות אצל החברה לפתוח קיסריה (תצהיר וולך ס' 5.1).

על זכויות ה"ה אביטל בנכס נרשם ב- 2.4.96 משכון, כעולה מדו"ח בדבר רישום משכון שמספרו 96055313 אצל רשם המשכונות שצורף לתצהירו של ולך. המשכון נרשם לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הוא הבנק התובע.

בתצהירו של ולך מצויין כי ב- 6.12.98 קיבל הבנק הודעה בדבר מינוי כונס נכסים מטעם החברה לפיתוח קיסריה על זכויות אביטל בנכס, הבנק הודיע לה"ה אביטל כי עליהם לפעול לביטול הליכי הכינוס שאם לא כן יהא הבנק רשאי להעמיד את כל יתרת ההלוואות הבלתי מסולקת לפרעון מידי, כפי שהוא זכאי לעשות על פי תנאי הסכם המסגרת ובין היתר סעיף 13.

3.         התביעה הנוכחית לתשלום יתרת ההלוואה הוגשה ב- 10.2.00. הבנק עותר לחיוב ה"ה אביטל ביחד ולחוד לשלם לו בגין חובם על פי ההלוואות סכום של 2,135,568.12 ש"ח ל- 1.12.99 בתוספת ריבית פיגורים ולצרכי אגרה העמיד את התביעה, לאחר תיקונה, על סך של 1,000,001 ש"ח.

בכתב התביעה מציין הבנק כי טרם נקט הליכים עצמאיים למימוש המשכון. מתברר כי ב- 8.8.00 (כחצי שנה לאחר הגשת התביעה) נפתח תיק הוצל"פ 7-00-22461-02 למימוש המשכון. עו"ד סלעית מונה במסגרת תיק זה ככונס נכסים על זכויות אביטל בנכס, מכח המשכון (ראה ס' 5 לתצהיר סלעית ת/2).

יצויין כי בעוד נוטלי ההלוואות מהבנק הם יעל ואברהם אביטל, הם גם החייבים על פי דו"ח רישום המשכון, הרי הצד בהתקשרות עם החברה לפתוח קיסריה הוא אברהם אביטל בלבד כעולה מהסכם הפתוח שצורף לתצהיר אביטל נ/2.

4.         לענין ראשה השני של התביעה - הדירה בנתניה, מתברר כי הדירה הידועה כחלקה 14 תת חלקה 3 בגוש 8230 הנמצאת ברח' עמק כפר 18 נתניה, היתה רשומה בלשכת רישום המקרקעין בנתניה מ- 15.2.90 על שמה של יעל אביטל (ראה נסח שצורף לתצהיר אביטל נ/2).

דירה זו נמכרה לשרון תורג'מן ב- 5.2.99 כעולה מחוזה מכר ממועד זה שצורף לנ/2.

            ב- 18.3.99 נרשמה על הדירה בנתניה הערת אזהרה לטובת שרון תורג'מן (ראה אישור בצוע פעולה ממועד זה, צורף לתצהיר יעל אביטל נ/3). הדירה הועברה על שם שרון תורג'מן בלשכת רישום המקרקעין ב- 25.7.99 (נ/4).

            בענין חלקה זה של התביעה, סבור הבנק כי העברת הזכויות לבת, הגב' שרון אביטל תורג'מן, נעשתה למראית עין בלבד ולצורך הברחת נכסיהם של נתבעים 1 ו- 2. ה"ה אביטל כופרים בכך וטוענים כי נהג ביניהם משטר של הפרדת נכסים וכי הדירה נרכשה על ידי יעל עוד ב- 1976.

הבנק מבקש כי יוצהר שנתבעים 1 ו- 2 או מי מהם הם הבעלים של מלוא הזכויות בדירה, זכויות הניתנות לעיקול על פי דין להבטחת פרעון חוב הנתבעים 1 ו- 2. עוד מבוקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מהם לבצע כל דיספוזיציה בנכס.