א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
3292-01
25/09/2005
|
בפני השופט:
משה דרורי
|
| - נגד - |
התובע:
שבתאי רמי
עו"ד פונדמינסקי או/ו עו"ד עדנה אוריון ואח'
|
הנתבע:
1. שמעון יעקב
2. נגה חברה לביטוח בע"מ
עו"ד אריה כרמלי ואו יוסף ארנון ואח'
|
| פסק-דין |
כללי
1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 27.11.00 (להלן:"התאונה").
הרקע העובדתי
2. התובע, יליד 22.1.65, היה כבן 35 שנים ביום התאונה. התובע הינו נשוי לאסתר (להלן: "רעיית התובע") ואב לשני בנים שגילם כיום הוא 10 ו-15.
3. בתאונה, אשר ארעה ביום 27.11.2000, במהלך עבודתו, נפגע התובע באורח קשה בראשו על ידי רכב בו נהג הנתבע 1, ואשר היה מבוטח בידי הנתבעת 2. מיד לאחר התאונה, הובהל התובע לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם אושפז במחלקה הנוירוכירורגית עד ליום 4.1.01, כשהוא מונשם ומחוסר הכרה.
4. ביום 4.1.01, הועבר התובע להמשך אשפוז ולשיקום לבית לוינשטיין ברעננה, שם שהה עד ליום 17.12.01 אז הועבר לבית החולים "הרצוג" בירושלים.
5. בבית החולים הרצוג שהה התובע במשך כארבעה חודשים, מיום 18.12.01 ועד ליום 10.3.02. תקופה זו נוצלה על ידי משפחתו של התובע לשם הערכות לקליטתו של התובע בביתו, בו הוא מצוי מאז שחרורו מבית החולים הרצוג (10.3.02) ועד היום.
6. ביום 14.6.01 הגיש התובע לבית משפט זה תביעה כנגד הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
7. ביום 24.12.01 מונתה - בהסכמת הצדדים - ד"ר א' פרבר, מומחית לשיקום מבית החולים הדסה הר הצופים, ירושלים. בחוות דעתה הראשונה מיום 25.2.2002 קבעה ד"ר פרבר כי התובע מצוי במצב וגטטיבי וכי - "
אפשר להגדיר את נכותו כצמיתה בשיעור 100%
לפי סעיף 29(3)ג'".
קביעתה של ד"ר פרבר מתיישבת עם קביעתה של ועדה רפואית מטעם המל"ל אשר העריכה כי התובע סובל מקוודרופלגיה קשה כאמור בסעיף 29(3)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, הקובעות כדלקמן:
"29. תסמונות מוחיות והפרעות בעצבים הקרניאליים:
Quadriplegia (3)
ג. בצורה קשה 100%"
ועל כן קבעה את נכותו בשיעור של 100% נכות לצמיתות.
8. בעקבות המלצתה בחוות הדעת מיום 24.12.01, שבה ד"ר פרבר ובדקה את התובע כעבור כשנתיים. בחוות דעתה המשלימה מיום 1.2.04, קבעה ד"ר פרבר כי התובע נשאר במצב וגטטיבי עם תגובה מינמלית לסביבתו. מטבע הדברים, נכותו של התובע נותרה בעינה.
9. הנתבעים לא חלקו על כך כי שיעור נכותו התפקודית של התובע הוא כשיעור נכותו הרפואית, דהיינו, 100%.
כמו כן יש לציין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").
10. עלי להקדים ולומר, כי על אף שהנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובע בגין נזקי התאונה הנדונה, לצערי הרב אין כמעט ראש נזק אחד בתיק זה - למעט "הנזק הלא ממוני" - אשר באי הכוח של הצדדים אינם חלוקים לגבי שיעורו או אופן חישובו. כן הם חלוקים ביניהם באשר לתוחלת החיים של התובע ובשאלת אופן הפיצוי - חד-פעמי או עיתי. מחלוקות אלו הביאו לכתיבתם של סיכומים רחבי היקף ביותר (סיכומי הנתבעים הינם בני כ-90 עמ' ונספחים) ולטורח רב לצדדים ולבית המשפט כאחד, אשר , לפחות חלקו, יכול היה, להשקפתי, להימנע.
על כל פנים, הצורך להתייחס לטענות הצדדים, הביא, בהכרח, לכך שפסק הדין התארך יתר על המידה, הן באשר למועד כתיבתו והן באשר להיקפו.