1. באוגוסט 2001 פרסם מינהל מקרקעי ישראל באמצעות חברת נכסי אריאל ח.נ. בע"מ (להלן: "
נכסי אריאל"), מכרז לרכישת נכסים, ביניהם נכס הנמצא בשדרות חב"ד 30 ביפו. הנכס, הידוע כחלקה 38 בגוש 7047 (להלן: "
הנכס") הוא חלקה ששטחה כ-802 מ"ר ועליה בנויים שני מבני מגורים ומבנה חזיתי אשר שימש כחנות מכולת. מחיר המינימום שנקבע לנכס במכרז הוא 902,000 ש"ח.
התובעים, בני הזוג חטאב אשר מתגוררים ברחוב הדרור 14 ביפו, השתתפו במכרז. הם העמידו את הצעתם על סכום של 1,055,989 ש"ח ובהתאם לתנאי המכרז, צרפו לה המחאה בנקאית בסכום של 90,000 ש"ח, כערבות מימוש הזכייה.
התובעים זכו במכרז אך זכייתם בוטלה וסכום ההמחאה הבנקאית חולט, לאחר שלא עלה בידם לשלם למינהל את הסכום שהוצע על ידם. התובעים סבורים שלתוצאות העגומות הללו אחראי הבנק שברגע האחרון נסוג מהסכמתו להעמיד לרשותם הלוואה בסכום של 700,000 ש"ח, כשטעמו הוא שבנכס מתגוררים דיירים מוגנים.
הם מבקשים לחייב את הבנק לפצותם בסכום הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם להם, ומעמידים את תביעתם על סכום של 208,897 ש"ח.
הבנק הנתבע (להלן: "
הבנק") טוען מצדו כי התובעים יכולים להלין רק על עצמם משום שהתנהלותם הרשלנית והימנעותם מלגלות את כל הידוע להם בקשר לנכס, הם שהביאו עליהם את הנזקים הנטענים.
2. המגעים בין התובעים לבנק בקשר להלוואה החלו ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת הצעות במסגרת המכרז, ונמשכו על פני תקופה של למעלה מחודשיים עד להחלטת הבנק שלא להעמיד ללווים את ההלוואה, ערב המועד האחרון לביצוע התשלום במסגרת המכרז. ואלה "נקודות הציון" העיקריות:
ב-12.9.2001 התייצב התובע 1 (להלן: "
התובע") בנציגות של הבנק בסניף 801 יפו, אצל הפקידה הגב' לאה שיינברג (להלן: "
לאה"), ודיווח לה שהוא מבקש לרכוש נכס במכרז וזקוק להלוואה. הוא קיבל "
תדריך ללווים בנושא קבלת הלוואה" וכן מפרט של "
המסמכים הנדרשים להגשת בקשה - לפי מטרת ההלוואה". לתובע הייתה, מסתבר, היכרות קודמת עם הבנק ועם לאה, כמי שטיפלה בהלוואות שהוא נטל מהבנק בשתי הזדמנויות קודמות: למימון רכישה מהמינהל של זכויות הבעלות בבית מגוריו הנוכחי, שם התגורר עם משפחתו כדייר בדמי מפתח; ביחד עם שותפו, לרכישת הזכויות בנכס המשמש את עסקם - מכון לגירים אוטומטיים לרכב.
ב-16.9.2001 התייצבו כנראה 2 התובעים אצל לאה, משום ששניהם חתומים על "
בקשה לקבלת אישור עקרוני להקצאת מסגרת אשראי מובטחת במשכנתא", ובאותו יום נערכה על ידי לאה "
בקשה ממוחשבת לאישור" הלוואה בסכום של 902,000 ש"ח לשם רכישת "
מגרש + בית כנגד מישכון 2 נכסים: הנכס העומד לרכישה ששוויו 902,000 ש"ח ונכס בבעלותם ששוויו 2,150,000 ש"ח. הנכס השני הוא בית המגורים של התובעים. ב"
הערות הפקיד" צוין שמדובר בלקוחות ותיקים ואמינים; כי המבקש הוא
"אחד מבעלים של מוסך שמוכר כאן ביפו. אין בעיית הכנסות", וכי הבקשה היא לרכישת "
מגרש + בית שמוצע במכרז על ידי חב נכסי אריאל" (נספח יט' (1) לתצהיר התובע).
ב-17.9.2001 אושרה לתובעים מסגרת אשראי בסך של 451,000 ש"ח לפי
"50% משווי רכישה במישכון שני הנכסים". בתאריך זה חל המועד האחרון להגשת ההצעות במסגרת המכרז. הבנק מציין בסיכומיו שאת ההצעות היה צריך להגיש באותו יום עד לשעה 12:00, ואילו השעה הנקובה ב"
אישור בקשה ממוחשבת" היא 12:30.
ב-30.9.2001 הונפק אישור חדש המכונה גם הוא "
אישור בקשה ממוחשבת", והפעם אושרה לתובעים הלוואה בסך 700,000 ש"ח. בשולי האישור צוין שמדובר באישור עקרוני בלבד ועם חתימת חוזה - הכוונה לפי הסברי הבנק לחוזה רכישה - יש לשלוח למחלקה מסחרית לאשור נוסף בצרוף חוזה מישכון ומסמכים נוספים, בכללם הערכת שמאי.
בין לבין, התבשרו התובעים שהצעתם זכתה במכרז. מכתבה של נכסי אריאל אל התובעים נושא את התאריך 24.9.2001 ומצוין בו בין היתר שאם התובעים לא יפנו להסדרת עניינם תוך 60 יום ממועד המכתב, הצעתם תיחשב למבוטלת וסכום הפיקדון יחולט.
ב-28.9.2001 פדה מינהל מקרקעי ישראל את השיק הבנקאי על סך של 90,000 ש"ח.
ב-6.11.2001 התבקש התובע לפנות לאחד השמאים המופיעים ברשימה של הבנק לצורך הערכת הנכסים המוצעים לבנק כבטוחה להלוואה.
השומה שנערכה נושאת את התאריך: 15.11.2001 והומצאה לבנק בפקס למחרת היום. את הנכס שהתובעים בקשו לרכוש במסגרת המכרז, העריך השמאי ב-1,121,745 ש"ח כשהוא מציין:
"אומדן שווי השוק של הנכס במצבו הנוכחי כנכס שקיימים בו דיירים מוגנים הינו בסך של 265,000$ שהם 1,121,745 ש"ח", וכן שהאומדן הזה הוא "
לכיוון ההחמרה הואיל ומדובר בבטוחה מאוד בעיתית". את דירת הדופלקס של התובעים ברחוב הדרור 14, העריך השמאי ב-260,000$ שהם 1,110,580 ש"ח.
ב-21.11.2001 הוציא הבנק
אישור עקרוני נוסף ביחס להלוואה בסכום של 700,000 ש"ח. גם באישור זה מופיעה הערה בנוסח זהה לזה שמופיע בטופס "
אישור בקשה ממוחשבת" היינו: מדובר באישור עקרוני בלבד, ועם חתימת חוזה יש לשלוח למחלקה מסחרית לאשור נוסף בצירוף חוזה מישכון ומסמכים נוספים ביניהם הערכת שמאי.
למחרת היום, ב-22.11.2001, ויום לפני המועד האחרון לביצוע התשלום למינהל בגין הנכס, הומצאו לבנק המסמכים שנדרשו על ידי הבנק להשלמת העסקה בכללם: אישור של המינהל בדבר הקצאת הנכס לתובעים כנגד תשלום הסכום של 1,055,989 ש"ח, והתחייבותו לרשום משכנתא על הנכסים שהוצעו כבטוחה.
בשעות הערב של אותו יום התבשרו התובעים שאין בדעת הבנק להעמיד לרשותם את ההלוואה לפי שבנכס מתגוררים דיירים מוגנים. מובן שהתשלום למינהל שהמועד האחרון לביצועו חל כאמור מיד למחרת היום, ב-23.11.2001- לא בוצע.
התובעים טוענים שהבנק ניהל את המשא ומתן עמם "
ברשלנות ובחוסר תום לב משווע" - הם אף סבורים שהבנק עשה כל שבידו כדי למנוע מהם את רכישת הנכס - וכן שהבנק הפר את החוזה עמם, הפרה המזכה אותם בפיצויים.
3. הבנק משיב על הטענות הללו: