רקע עובדתי
1. ענינה של התובענה: פיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הפרת חוזה לאספקת עדשות אופטיות למשקפיים, וכן בשל עוולות בנזיקין.
התובעת, חברה המאוגדת בארצות הברית, הוקמה בשנת 1995 על ידי אדם בשם אלכסנדר שץ, ועיקר עיסוקה היה במכירת ציוד רפואי למדינות חבר העמים. מנהלי התובעת ובעליה בחלקים שווים החל משנת 1999 הם מר שץ ואדם נוסף בשם מר דן סדובסקי, שביקש להגר לארה"ב ולעשות עסקים מעבר הים. לצורך כך, פנה מר סדובסקי בשנת 1998 למר שם טוב, הנתבע מס' 3, שהוא המנהל ובעל המניות של הנתבעת מס' 1 ושל הנתבעת מס' 2, חברות ישראליות שעיסוקן בעיבוד ושיווק עדשות אופטיות.
לדברי מר סדובסקי, הקשר עם מר שם טוב נוצר באמצעות אדם שלישי בשם מר יאיר קרני, רואה החשבון של מר שם טוב, שהעסיקו בעבר כמנהל של חברה ישראלית בקזחסטן.
מר סדובסקי בקש ממר שם טוב שנתבעת מס' 1 תספק לו עדשות אופטיות לצורך שיווקן בארה"ב. מר סדובסקי ערך ביקור בן שבוע ימים במפעל הנתבעת מס' 1 בקיץ 1998 ונפגש עם מר שם טוב ומר משה שלו.
במהלך ביקורו, ציוד מר סדובסקי בדוגמאות של עדשות שעל עטיפותיהן נרשם הסמל של הנתבעת מס' 1
"
S.T
" ועל צדן האחר צויין "
MATERIRIAL MADE IN JAPAN" (ראה
נספחים ד/1 וד/2 לתצהירו של מר סדובסקי).
בין הצדדים סוכם בחודש יולי 1998 על אספקת כ- 16,533 זוגות עדשות בסכום כולל של 89,175$, על פי הפירוט בחשבונית מס' 100104 (
PROFORMA INVOICE NO. 100104,
נספח ב' לתצהירו של מר סדובסקי).
במקביל, נוצר בארה"ב הקשר בין מר סדובסקי לבין מר שץ, והשניים נכנסו לשותפות בתובעת. הקשר בין מר סדובסקי לבין הנתבעת מס' 1 בקשר לאספקת העדשות המשיך באמצעות התובעת.
2. הנתבעת מס' 1 התחייבה לספק את העדשות לארה"ב עד ליום 30/9/98, ובתמורה קבלה מהתובעת בחודש אוגוסט 1998 מקדמה בסכום של 25,000 $, כ- 25% משווי העיסקה, כמפורט בחשבונית מס' 100104.
ברם, המשלוח לא הגיע לייעדו במועד המוסכם, ובין הצדדים החל דין ודברים במסגרתו נמסר לתובעת על ידי מנהלת המכירות של הנתבעת מס' 1, גב' ענת יחזקאל, כי קיימת בעיה לגבי סוג מסויים של עדשות שהספקתן מתעכבת עד אמצע חודש נובמבר. הנתבעת מס' 1 התחייבה למועד הספקה חדש, לא יאוחר מיום 17/11/98, כפי שצוין בחשבונית
INVOICE NO. 110004
(
נספח ה' לתצהירו של מר סדובסקי
)שנשלחה לתובעת. עוד צוין בחשבונית זו, כי המדובר בעדשות תוצרת ישראל (
"
ophthalmic lenses made in Israel
").
התובעת מצדה שלמה ביום 9/11/98 את התשלום השני על חשבון העסקה בסך 17,977 $.
3. בסופו של דבר, הגיע המשלוח לארה"ב ביום 21/11/98 (או ביום 17/11/98 לפי דברי מר סדובסקי בתצהירו) אולם, לא ניתן היה לשחררו מן הנמל בשל התערבות ה-
Food and Drug Administration (
FDA) ורשויות המכס בארה"ב.
ה-FDA דרש לצורך שחרור המטען אישור על חוזק העדשות לפי מבחן
Drop Ball Test, ורשויות המכס מצדן דרשו אישור על מקום ייצורן של העדשות (תעודת מקור).
האישורים סופקו על ידי הנתבעים במהלך התקופה שעד ינואר 1999.
התעודה על חוזק העדשה הוצאה על ידי יצרן המקורי של העדשות מפעל "
האן דוק" הקוריאני, אולם בתעודת המקור צוין, כי הנתבעת מס' 1 הייתה אחראית להליך עיבוד של העדשות המהווה 75% ממחיר העדשה (Y=75%) (ראה תעודת המקור וההערות למילוייה,
ת/2).
לאחר הספקת האישורים הנדרשים שוחרר המטען מהנמל ביום 23/1/99.
4. כעבור כארבעה חודשים, החלו להתגלע מחלוקות בין הצדדים, כעולה ממסכת המכתבים שהוחלפו ביניהם באמצעות הפקס בחודשים מאי- יולי 1999.
לצד עדכנו של מר שם טוב על התרשמותם של מר סדובסקי ומר שץ מניסיונותיהם למכור את העדשות בלוס אנג'לס (ראה, מכתב יום 19/5/99,
נספח ד' לתצהירו של מר שם טוב), הוצג במהלך הדיון מכתב תשובה מאת מר שם טוב לתלונות שהופיע, ככל נראה, בשני מכתבים קודמים של השניים, ואשר עניינן היה בכיתוב של הביטויים
"
Made in Korea
" ו-
"
Made in Thailand
" על גבי עטיפות העדשות שהגיעו במשלוח (ראה, מכתב מיום 17/5/99,
נ/2).
במכתבם מיום 19/5/99 לא חזרו מר סדובסקי ומר שץ על תלונתם באשר לארץ הייצור של העדשות, והשניים מסרו למר שם טוב, כי בשל מחירי שני סוגי עדשות לא ניתן למכור אותן ללא הפסד. לגבי סוג אחר נאמר, כי העדשות אינן פופולאריות, והלקוחות מעדיפים עדשות מסוג אחר. עוד נאמר, כי עדשות שהן באותה איכות כמו אלו שנשלחו לתובעת, נמכרים בלוס אנג'לס במחירים זולים יותר.