מבוא
1. התובעת, נואריאן מרים (להלן: "התובעת"), ילידת 1948, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 14.2.00 (להלן: "התאונה").
הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעת, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.
מהות הפגיעה והנכות
2. התובעת נפגעה בעת ירידה מאוטובוס וכתוצאה מסגירת דלת האוטובוס, על זרוע ידה השמאלית. התובעת אושפזה בבית חולים הדסה עין כרם, בירושלים, ואובחנה כסובלת מפגיעת מעיכה בזרוע שמאל עם חבלה קשה ברקמות הרכות ושבר מרוסק בגוף הסקפולה בכתף שמאל. לאחר ארבעה ימי אשפוז, שוחררה התובעת לביתה וביום 27/2/00, אושפזה שנית, עקב התפתחות נמק בזרוע שמאל. התובעת עברה ניתוח להסרת הנמק והשתלת עור שנלקח מהירך.
3. ד"ר אהרון צ'צ'יק, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי קיימת הגבלה בתנועות הכתף, צלקות נרחבות, בזרוע ובירך ימין ונפיחות יחסית של האמה השמאלית וכי אין פגיעות עצביות ביד. ד"ר צ'צ'יק, העריך את נכותה האורטופדית של התובעת, בשיעור של 7.5%, בגין הפגיעה בכתף השמאלית. לאחר שהוסמך, על ידי ב"כ הצדדים, לקבוע את הנכות בגין הצלקות, העריך, ד"ר צ'צ'יק את הנכות בגין הצלקות, בשיעור של 7.5%.
בפתח הדיון, הציגה התובעת את ידה הפגועה ובזרועה אכן צלקות נרחבות, חוסר ברקמות ונפיחות, הגורמים לעיוות מראה הזרוע.
המומחה לא נדרש לחקירה ולמעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר נכותה הרפואית של התובעת, המסתכמת בשיעור של 14.43% נכות, כאמור בחוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק.
הנכות התפקודית
4. המחלוקת מתמקדת בשאלת הערכת הנכות התפקודית והשפעתה על כושר עבודתה של התובעת, בעבודתה בחנות המכולת המשפחתית.
5. בתצהירה, ציינה התובעת:
"עובר לתאונה עבדתי במכולת המשפחתית מדי יום, שעות ליום (כך במקור- ב.ט)
וסייעתי לבעלי בכל הדרוש לרבות עריכת חשבונות בקופה הרושמת, הזמנת סחורה, סידור סחורה, סיוע ללקוחות באיתור מצרכים וכדו'. מאחר והעסק משפחתי והכנסות בית העסק מיועדות לאותו כיס, לא קיבלתי משכורת כעובדת שכירה ודווחתי לרשויות מס הכנסה כבעלת העסק במשותף עם בעלי" (סעיף 16 לתצהיר,
ת/1).
צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה כי מדוחות השומה שצורפו לתיק המוצגים ,
ת/5, עולה כי רק לאחר התאונה והחל משנת 2001, דווח על קיומו של
"בן זוג עוזר" וכי עדותה של התובעת, בעניין עבודתה בחנות המכולת המשפחתית, נתמכת בעדות בעלה, יהודה נואריאן (להלן:"הבעל"), בלבד. יחד עם זאת ולמרות שבעדותה של התובעת, התגלה חוסר אמינות, כפי שיפורט בהמשך, ראיתי לקבל את עדותה, באשר לעצם עבודתה במכולת המשפחתית שכן מעבר לכך שבעניין זה, לא התגלו סתירות בין עדותה לעדות בעלה, הרי שגרסתה של התובעת, בעניין זה, מוצאת תימוכין בכך שבעת ביקור חוקרים, מטעם הנתבעים, בחנות המכולת, בשלוש הזדמנויות שונות לאחר התאונה, התובעת היא זו שהיתה במכולת, בעוד שבעלה נעדר ממנה (כפי שעולה מחקירתו הנגדית של הבעל, עמ' 10 לפרוטוקול).
6. כשנתבקשה התובעת, בחקירתה הנגדית, לתאר את הפעולות שביצעה במכולת, העידה כי:
"הייתי עושה הזמנות, מקבלת סחורה. הייתי בודקת מה חסר ומה לא חסר, הייתי מסדרת את הסחורה. להזמין הזמנות זה בטלפון, או שסוכן בא יש כל מיני מקרים. לסדר דברים בחנות, זה לקחת לחם, גבינות ולסדר, נכון שלא הרמתי ארגזים אבל סידרתי סחורה" (עמוד 4 לפרוטוקול).
כשנשאלה התובעת, באשר לתפקודה ועבודתה בחנות, לאחר התאונה, השיבה:
"לפני התאונה הייתי יכולה להרים את היד ועכשיו אני לא יכולה להרים את היד. אחרי שעה בחנות אני הולכת הביתה, יושבת ובוכה, הידיים שלי כואבות." (עמ' 5 לפרוטוקול), ובהמשך:
"היום אני עובדת במכולת כמה שעות בגלל שאני לא אשתגע בבית, אני לא אשב בבית לבכות, בשביל להעביר את הזמן. היום אני עובדת פחות, עובדת שעה שעתיים, הולכת הביתה, בוכה" (עמ' 6 לפרוטוקול). עדותה של התובעת כי אינה יכולה להרים את היד, אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקתה על ידי ד"ר צ'צ'יק אשר ציין בחוות דעתו, כי בבדיקת תנועת הכתף, נמצאה הרמה פסיבית מלאה ואקטיבית עד 100 מעלות. נוכח שיעור הנכות האורטופדית שנקבעה, תאור זה של הדברים, מעורר רושם של הגזמה והפרזה, מה גם שהתובעת עצמה, הודתה למעשה כי יש ביכולתה לבצע את אותן פעולות שביצעה עובר לתאונה, אם כי עם כאב, וכדבריה
: "אני יכולה לשבת ולרשום בקופה. אני יכולה לרשום הזמנות. אני יכולה לסדר מוצרים כמו גבינה ולחם אבל הכל עם כאב" (עמ' 5 לפרוטוקול).
7. בנקודה זו, ראיתי להוסיף ולציין כי עדותה של התובעת, נמצאה בכללה, מגמתית ובלתי אמינה ולשם הדוגמה די להפנות לתשובותיה של התובעת, באשר לעובד שעל פי הנטען, הועסק במכולת, לאחר ובגין פגיעתה בתאונה, כדלקמן:
"העובד זה אלון רונן. אני לא יודעת איך היכרנו. אני לא יודעת איך הוא הגיע לעבודה. אני חודשים הייתי בלי הכרה".כשעומתה התובעת עם העובדה שמדובר בקרוב משפחה, השיבה: "
אם את אומרת לי שהוא קרוב משפחה, זה נכון שהוא קרוב משפחה אבל אני לא יודעת איך אמרו לו ומה אמרו לו. הוא רצה לעבוד נתנו לו לעבוד. מה זה משנה אם זה קרוב או לא קרוב?" (עמ' 5 לפרוטוקול).
8. כאמור, הצדדים אינם חלוקים בדבר גובה הנכות הרפואית ובנסיבות העניין, סבורה אני כי הנכות בגין הצלקות, בזרוע ובירך, הינה נכות אסתטית שאינה גורמת להפרעה תפקודית וזאת במיוחד בהתחשב בגילה ובעיסוקה של התובעת ובכך שמדובר בצלקות המצויות באזורי גוף שאינם חשופים לעין כל.
אשר לנכות האורטופדית, האמור בחוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק:
"אי יכולת לבצע עבודות ביד זו" הינו בגדר רישום תלונות מפי התובעת, ולא בגדר מסקנה או קביעה רפואית, כטענת התובעת. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי גם עובר לתאונה, לא ביצעה עבודות פיסיות קשות כגון; הרמת משאות וארגזים שכן עבודות אלה, בוצעו על ידי בעלה ובנה שעבדו במכולת (עמ' 5 לפרוטוקול) ואילו היא עסקה, בביצוע הזמנות, עזרה ללקוחות, עריכת חשבונות, סידור מוצרים וכו' וגם כיום, הינה מבצעת עבודות אלה. בנסיבות העניין, כשמדובר בפגיעה ביד שמאל שאינה ידה הדומיננטית של התובעת, איני סבורה כי הנכות התפקודית, עולה בשיעורה על הנכות האורטופדית שהוערכה בשיעור של 7.5% .
הפיצוי בגין הפסדי השתכרות והפסדי כושר השתכרות
9. בפתח הדברים יאמר כי התובעת, לא הניחה תשתית ראייתית מספקת, לצורך הערכת השתכרותה והוכחת ההפסדים הנטענים, עקב התאונה.
המסמכים היחידים שצורפו על ידי התובעת, לתיק המוצגים,
ת/5, הינם ארבעה תלושי שכר, ע"ש אלון רונן (להלן: "רונן") ושומות מס הכנסה לשנים 2002-1999.
10. בשומת המס לשנת 1999, לא מצויין קיומו של "בן זוג עוזר". ההכנסה מעסק לאותה שנה, הסתכמה בסך של 191,025 ש"ח.
בשנת 2000, הסתכמה ההכנסה מעסק, בסך של 179,397 ש"ח.