פסק-דין בתיק א 24033/04

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת עבודה. התובע, יליד 1968, נגר במקצועו, נפגע באצבעות כף ידו הימנית ביום 24.2.98, עת עבד אצל הנתבעים 1-3 (להלן גם: " הנתבעים") בניסור פלטת עץ לבוד (דיקט) באמצעות מסור מסוג "קרייזיק"  כאשר חלק מהפלטה עף לכוון ידו ופגע בה. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נוסף על כך, לנתבעת 4, אשר ביטחה את הנתבעים בביטוח חבות מעבידים במועד הרלוונטי, טענות בדבר הכיסוי הביטוחי בו היא מחויבת בקשר לאירוע. לאור כך שוגרה אליה הודעה לצד שלישי. בתיק נשמעו ראיות. נדון בשאלות המתעוררות כסדרן. 

נסיבות הארוע

2. המחלוקת הראשונה בין הצדדים מתמקדת בנסיבות האירוע. להכרעה בדבר נסיבות הארוע השלכות גם לעניין  הקשר הסיבתי בין העדרו של המגן על להב המסור בעת הארוע ובין הפגיעה וכן לענין אשמו התורם של התובע. גרסתו הראשונית של התובע לגבי נסיבות האירוע הייתה בהודעתו למוסד לביטוח לאומי מיום 1.3.98, כשבוע לאחר הארוע. בהודעה זו ציין התובע כך: " בזמן עבודתי על המסור נוצר לחץ על המסור כשחתכתי עץ ואז מהלחץ, העץ חזר אלי בעדף (צ"ל, כפי הנראה, "בהדף", א.ל.) ופגע בי ביד ימין". גרסה נוספת של התובע ניתנה בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי. בטופס, אשר נחתם על ידי התובע ביום 1.11.98, נרשם כך: " בעת שניגשתי לעבוד על המסור חתכתי פלטת דיקט ונוצר לי לחץ על המסור ואז הפלתה (צ"ל: "הפלטה", א.ל.) עפה אלי בעצמה חזקה מאד חתך לי את האצבעות ושבר לי את אצבע 3".  בתצהירו ציין התובע כך: " בעת שבמסגרת עבודתי עסקתי בניסור פלטת עץ לבוד ("דיקט") העיף המסור את הפלטה אל עבר כף ידי החשופה...המיגון אשר היה אמור להיות מורכב על המסור הוסר! ע"י הנתבעים 1-3 או מי מטעמם".

3. הנתבעים 2 ו - 3 בתצהירם הסבירו כי כדי לחתוך דיקט באמצעות המסור יש להיעזר בלדה (מעין סרגל מעצור) אשר נמצאת מימין למסור על מנת למדוד את גודל החיתוך הרצוי, לאחר מכן למשוך ולקבע את אותה לדה הימנית לאחור ורק לאחר מכן להפעיל את המסור באמצעות העגלה (כפי שנראה בתמונות נ/13 ב', נ/13 ד'). הם ציינו כי פלטת עץ אינה יכולה לקפוץ אם הלדה משוכה לאחור. היא עלולה לקפוץ רק אם הפלטה נמצאת בלחץ בין הלדה הימנית שלא נמשכה לאחור ובין המסור. במקרה כזה לא נותר לדיקט שנחתך חופש יציאה והוא עלול להיזרק לכוון העובד (תמונות נ/13 א', נ/13 ג').

4. מר משה קלו, נגר העובד אצל הנתבעים כ- 12 שנים בעת חתימת תצהירו, ציין אף הוא בתצהירו כי יש למשוך את הלדה הימנית לאחור טרם תחילת הניסור על מנת לאפשר לדיקט שנחתך מרווח יציאה. מר קלו היה נוכח בעת הארוע. הוא ציין בתצהירו כי ניגש לתובע לאחר שנפגע וראה כי הלדה לא הייתה משוכה לאחור, מה שגרם לקפיצת הדיקט לעבר התובע. הוא הוסיף וציין בתצהירו כי שאל את התובע מדוע לא משך את הלדה לאחור אך התובע לא ידע להשיב לו.

5. התובע, בחקירתו, התייחס לגרסת הנתבעים. הוא ציין כי ניתן להשתמש במסור גם בדרך אחרת, שלא באמצעות העגלה אלא רק עם הלדה הימנית: " אני חתכתי מידות לא גדולות, אני לא צריך לקחת את הלדה אחורה אחרת זה יעוף לי בפנים...בפלטה קטנה אני חותך בצד ימין עם הלדה בלי עגלה" (עמ' 24 שורות 1- 9). הוא הסביר את האירוע כך: " נשארה לי שארית קטנה והיא  נגעה במסור, שיש לו הדף, וברגע שנגעה בו היא העיפה אותו" (עמ' 24 שורות 12-13).

6. הנתבע 3 חזר והסביר בחקירתו כי התובע היה צריך למשוך את הלדה אחורנית ורק כך לעבוד (עמ' 38 שורות 8-16). הנתבע 2 אישר כי קיימות שתי אפשרויות לעבוד עם המסור, האחת עם העגלה והשניה עם הלדה הימנית  אך הסביר כי " כאשר חותכים דברים קטנים חייבים להוציא את הלדה הקטנה ולמשוך אותה לאחור" (עמ' 45 שורות 22-24). הוא ציין כי לא יכול להיות מצב בו חתיכת עץ תעוף אם עובדים עם הלדה הימנית בלבד (עמ' 21  שורות 6-7). הוא הוסיף: " ברגע שהלדה משוכה לאחור - אין לחץ על הפלטה...החתיכה הנחתכת משוחררת ואין מצב שהיא תעוף" (עמ' 21 שורות 23-24). אם הלדה לא משוחררת לאחור  " נוצר שם לחץ בין הלדה למסור. למסור יש כח אדיר והוא מעיף לאחור את הפלטה. בצורה כזו אסור לעבוד" (שם, שורות 25-27). וכן: " כשצריכים לחתוך חתיכה קטנה - שמים את המידה, מזיזים את הלדה לאחור וחותכים" (עמ' 22 שורות 16-17).

7. מר קלו ציין בחקירתו כי היה מטרים ספורים מהתובע בעת הארוע. הוא לא ראה במדויק כיצד ארעה התאונה אך מיד לאחר הפגיעה בא אל התובע, שאמר לו שהדיקט עף עליו. " הסתכלתי על המכונה וראיתי שהלדה היא לא כפי שצריכה להיות. היא הייתה צריכה להיות משוכה לאחור, כמו בתמונה א', והיא הייתה כמו בתמונה ג'. כשהוא חתך, הדיקט נשאר בין המסור ללדה, במקום שיהיה לו מעבר. הלדה הייתה משוכה כרגיל, עד הסוף פנימה. היא  נשארה באמצע כשהמסור עבד. במצב כזה, הדיקט עף וזה מסוכן ואסור" (עמ' 26 שורות 1-7). לגבי עבודה רק עם לדה ימנית הסביר: " בצד ימין עובדים רק עם חתיכה גדולה והיא לא יכולה לעוף... כשזה לא סגור - זה לא יכול להיות" (שם, עמ' 15-16). " תיכף אחרי שהוא תפס את האצבע ראיתי את המצב של המכונה. ראיתי את המכונה עובדת ומיד נגשתי אליו, לאחר שהוא תפס את האצבע. שאלתי אותו למה הוא עבד ככה והוא שתק. רק הוא ואני היינו בנגריה. אף אחד לא הזיז את זה בכוונה קדימה או אחורה. היה ברור שהוא עבד לא נכון...ראיתי את מה שהוא חתך. הוא לא יכול היה לעבוד עם זה בלדה ימנית. הוא לא יכול לחתוך פס צר של 30 ס"מ אלא עם הלדה" ( שם, שורות 18-25).

8. לאחר חקירת עדי הנתבעים התרתי לב"כ התובע להציג לתובע שאלה בהתייחס לתמונות נ/13, אשר הוגשו רק לאחר חקירתו. התובע השיב כי בעת הארוע עבד כפי שנראה בתמונה נ/13 ג', שם הלדה הימנית אינה משוכה לאחור: " חתכתי חתיכה בלדה הימנית וזה חוקי ואפשרי" (עמ' 40 שורות 20-21). 

9. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי התובע עבד בלדה הימנית ולא באמצעות העגלה. ב"כ הנתבעים טענה בסיכומיה כי עדותו של התובע בבית המשפט כי עבד בלדה הימנית בלבד היא עדות כבושה, אשר לא נטענה במהלך כ-  10 שנים מאז התאונה, עד שראה התובע את תצהירי הנתבעים. נטען כי יש לדחות גרסה זו ולקבוע כי התובע עבד עם העגלה ולא משך את הלדה  הימנית לאחור, כפי שצריך היה להיות.

10. לאחר שבחנתי עדויות הצדדים והראיות אני קובעת כי גרסת הנתבעים לעניין אופן עבודתו של התובע עם המסור בעת הארוע היא המקובלת עלי והיא המתיישבת עם כלל הראיות ועם ההגיון. אין  מחלוקת כי התובע עבד כאשר הלדה הימנית אינה משוכה לאחור והמצב היה כפי שנראה תמונה נ/13 ג'. עם זאת, התובע טוען כי הלדה לא הייתה משוכה לאחור כיון שעבד רק עם הלדה הימנית ולא עם העגלה וכי כך נהוג לחתוך חתיכות קטנות של פלטות. גרסת התובע כי עבד רק עם הלדה הימנית היא אכן גרסה כבושה והיא נטענה רק בשלב חקירתו הנגדית של התובע, לאחר שהוא ראה את תצהירי הנתבעים, כפי הנראה על מנת לבסס טענתו כי קיים קשר סיבתי בין העדר מגן על להב המסור ובין פגיעתו, טענה בה עוד נדון בהמשך. התובע טען בדיווחיו הראשוניים למוסד לביטוח לאומי, בסמוך לארוע, כי " נוצר לחץ על המסור". גרסה זו, של לחץ בין הלדה, שאינה משוכה לאחור, ובין המסור, היא גרסה המתיישבת עם גרסת הנתבעים כי הדיקט היה לחוץ בין הלדה והמסור כאשר התובע עבד באמצעות העגלה. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובע בחקירתו הנגדית, על פיה הארוע לא נגרם עקב לחץ כלשהו על המסור  אלא כיון ש" שארית קטנה" של פלטה נגעה במסור והועפה ממנו. גרסת ה"שארית הקטנה" לא נטענה בכל הזדמנות קודמת. מר קלו העיד והסביר כי עבודה עם לדה ימנית משוכה קדימה אפשרית רק לצורך חיתוך חתיכות  גדולות ולא קטנות, כפי שהיה בעת האירוע. הוא הסביר כי מיד לאחר הארוע שאל את התובע מדוע עבד בשיטה לא נכונה וכי היה ברור גם לתובע כי פעל לא בשיטה נכונה בכך שלא הסיט את הלדה הימנית לאחור. עדות זו מקובלת עלי. מר קלו העיד באופן מקצועי ואמין. אני ערה לכך שמדובר בעד אשר  עדיין עובד אצל הנתבעים אך לאחר שמיעת עדותו איני סבורה כי יש בכך כדי לגרוע ממשקל ואמינות עדותו ואיני סבורה כי חטא  באי אמירת אמת. עדותו והסבריו מתיישבים גם עם ההיגיון והשכל הישר, כפי שנראה גם בתמונות המסור נ/13: חיתוך פלטה קטנה באמצעות הלדה הימנית ללא העגלה נראה לא סביר ומסוכן על פניו, באשר היד מתקרבת מאד למסור. חיתוך רק בעזרת הלדה הימנית מתאים לחתיכות גדולות וסביר בעני כי התובע היה מודע לכך, בהיותו נגר מנוסה ומיומן. איני מקבלת עדותו כי זוהי שיטה רגילה ומקובלת לעבוד עם פלטה קטנה וכי כך נהג לעבוד. לא השתכנעתי כי זוהי שיטה נהוגה לחיתוך חתיכות קטנות. התובע גם לא הביא כל עד בעל מומחיות או ניסיון מקצועי כדי שיתמוך בגרסתו כי זו שיטה מקובלת, לעומת שלושת עדי ההגנה, נגרים בעלי ניסיון וותק, שהעידו ההפך. אני מקבלת את הגרסה כי חיתוך פלטה קטנה נעשה באמצעות העגלה לאחר שהלדה הימנית נמשכת לאחור. התובע, בענייננו, מסיבה כלשהי, לא הסיט את הלדה הימנית לאחור והחל להשתמש במסור בעזרת העגלה כאשר הלדה הימנית נמצאת מקדימה. בהעדר חופש תנועה לפלטה שנחתכה, בגלל הלדה הימנית שלא הוסטה לאחור, הפלטה נלחצה בין הלדה הימנית למסור ועפה לכוון ידו של התובע.

חבות הנתבעים 1-3

טענות וראיות הצדדים

11. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי  הנתבעים אחראים לפגיעת התובע וזאת בשל רשלנות והפר חובה חקוקה. נטען כי יש להחיל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר היפוך נטל הראיה.  בהתייחס להפרת חובות חקוקות נטען כי על המסור לא היה מותקן מגן כנדרש בסעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970 (להלן: " פקודת הבטיחות בעבודה"), כי הופרו תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999 (להלן: " תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים)") והופרו תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז - 1997 (להלן:           " תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי)" ). בהתייחס לעוולת הרשלנות נטען כי הנתבעים הנהיגו שיטת עבודה לקויה, כי לא היה פיקוח על עבודת התובע, כי לא הייתה הדרכה ראויה וכי לא היו נהלי בטיחות.  

12. ב"כ הנתבעים בסיכומיה טוענת כי התובע היה נגר מיומן, מנוסה וותיק, אשר ידע כיצד לתפעל המסור וידע כי תפעול בלתי תקין של המסור עלול לגרום לתאונה. נטען כי הנתבעים ספקו לתובע סביבת עבודה מוגנת הכוללת ציוד מגן, מכשירים תקינים, שלטי אזהרה וערכת עזרה ראשונה. נטען כי עם קבלתו לעבודה ערכו לו הנתבעים תדרוך מקיף לעניין נהלי העבודה במקום, שימוש במכונות ושימוש באמצעי מיגון. נטען כי הנתבעים קיימו פיקוח מתמיד וקפדני על עבודת התובע ובהעדר הנתבעים פיקח על עבודתו מר קלו. נטען כי אין כל קשר סיבתי בין העדר המיגון ובין התאונה, שהרי המגן מגן מפני פגיעה ישירה של להב המסור בידי העובד ומפני נגישות של ידי העובד ללהב. הוא אינו יכול להגן מפני פלטת עץ שעפה מהצד ומכוון הלדה אל העובד. הגורם שהיה מונע מהפלטה לעוף הוא משיכת הלדה לאחור על ידי התובע ושחרור הלחץ שעל הפלטה, לא מגן. לעניין הפרת חובה שבחוק טוענת ב"כ הנתבעים כי המסור מגודר וקיים מגן, אלא שהתובע החליט משיקוליו הוא להסירם. לעניין תקנות הבטיחות בעבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) נטען כי אלו לא היו בתוקף בעת הארוע ובכל מקרה פעלו הנתבעים כנדרש לעניין מתן הדרכות. לעניין תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) נטען כי הועמד לרשות העובדים כל ציוד המגן הנדרש. ב"כ  הנתבעים טוענת כי התובע פעל בניגוד גמור להנחיות מפורשות שקיבל, כי הוא נגר מיומן אשר הכיר היטב את המסור, כי הארוע נגרם רק בשל אשמו הבלעדי והמכריע ויש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 100%. נטען כי לא התקיימו התנאים להעברת נטל השכנוע על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ב"כ הנתבעת 4 הוסיף בסיכומיו כי התובע לא פרט במסגרת כתב התביעה את החובות החקוקות לגביהן הוא טוען כעת הפרה ולכן הוא מנוע מלטעון טענות בדבר הפרת חובות חקוקות בהתאם לתקנה 74א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

13. בחקירתו אישר התובע כי הוא עובד כנגר משנת 1986, כ- 12 שנים לפני הארוע. הוא אישר כי עבד במספר נגריות לפני שהחל עבודתו אצל הנתבעים וכי המסור ממנו נפגע הוא מסור סטנדרטי אשר נמצא בכל נגריה, כאשר כל נגר צריך לדעת לעבוד עם מסור כזה. הוא מכיר היטב את המסור. אצל הנתבעים החל לעבוד בנובמבר 1997, כשלושה חודשים לפני התאונה. בתצהירו טען כי " המיגון אשר היה אמור להיות מורכב על המסור הוסר". בחקירתו טען כי אם היה מיגון ניתן היה למנוע פגיעתו כיון שאז אותה חתיכת עץ הייתה נוגעת במיגון. הוא ציין כי " המיגון הוא דבר שעולה.. הוא עולה בזמן הניסור... הוא עולה, הוא חייב לזוז הוא עולה ויורד כל הזמן". הוא השיב כי אינו זוכר שהיה מיגון ליד המסור כל הזמן. עוד ציין כי " כמו שזכור לי פעם אמרתי שצריך לשים מגן למרות שזה מפריע ולא נוח", למרות שלא רשם זאת בתצהירו. הוא לא ידע להסביר מדוע לא ציין בגרסאות קודמות לגבי התאונה, עד תצהירו, את נושא העדר המיגון כקשור לתאונה.  הוא אישר בחקירתו כי קרו לו מקרים בהם " קופצים עצים בעבודה" אך לא תבע בגינם " המשכתי הלאה. אני עובד כנגר".

14. הנתבעים 2 ו - 3 ציינו בתצהיריהם כי עם קבלתו לעבודה ערך הנתבע 3 לתובע סיור בנגריה. במהלך סיור זה הוצגו לתובע כל המכונות המצויות בנגריה, לרבות המסור נשוא הדיון, והנתבע 3 וידא כי התובע בקיא בעבודה עם כל אחת מהמכונות. הנתבעים ציינו בתצהיריהם כי כל העובדים בנגריה, לרבות התובע, צוידו במשקפי מגן, מגן אזנים וכפפות. בנגריה שלטי אזהרה וציוד עזרה ראשונה. עם תחילת עבודת התובע עמד הנתבע 3 לצד התובע ובדק את עבודתו השוטפת עם המכשירים השונים בנגריה ובנוסף, רשמו הנתבעים, הם קיימו " פיקוח מתמיד וקפדני אחר עבודתו, תוך שאנו מסבים את תשומת ליבו לנהלי העבודה ולהוראות העבודה". הנתבע 3, כנטען בתצהירים, הסביר לתובע מהי שיטת העבודה במסור, דהיינו, משיכת הלדה הימנית לאחור טרם הניסור. נטען כי התובע עשה שימוש במסור לשם חיתוך פלטות עץ מידי יום במהלך עבודתו בנגריה ואף קודם לכן והיה מודע היטב לדרכי העבודה עם המסור. לעניין המיגון, טוענים הנתבעים בתצהיריהם, הרי שאין לו קשר לפגיעה. המיגון על המסור נועד למנוע פציעה מהמסור עצמו ולא מפלטת עץ שעפה, לה אין כל קשר למיגון. מעבר לכך, טוענים הנתבעים, המסור צויד במגן אלא שהתובע מבחירתו הוא בחר לא לעשות שימוש במגן. הנתבע 3 ציין בחקירתו כי הוא נוהג לתת הדרכה לכל עובד חדש שמגיע. לגבי התובע הוא בדק וראה כיצד הוא עובד עם המסור: " הוא היה עובד מצויין. דבר יחיד שהיה לו זה שהיה פזיז וזה אמרתי לו...הוא רצה להיות הכי בסדר בעולם" (עמ' 36) וכן: " בן אדם שבא אחרי 10 שנות עבודה, רואים שהוא יודע לעבוד עם המסור" (עמ' 38). הוא ציין כי הוא התריע על כך שאסור לעבוד עם הלדה אם אינה משוכה לאחור (עמ' 38). הוא הציג תמונה של שלט אזהרה בנגריה, אשר  היה קיים גם במועד הארוע, כנטען על ידו, שם נרשם: " עובד, נא שמור על כללי הבטיחות. אוזניות. משקפיים!!! לרשותך" (נ/10). הוא ציין כי לא ניתן לעבוד עם כפפות על המסור. לענין פיקוח על התובע השיב: " אני לקחתי עובד מקצועי כמו התובע כדי שלא ישגיחו עליו כל הזמן" (עמ' 38), " אחרי חודשיים וחצי אני לא צריך עדיין להסתכל לו על החיתוך כי אני גם צריך להתפרנס... אני לא גננת, כשאני נמצא לידו הוא עובד נכון ואם לא, אני אעיר לו. כשאני לא בנגריה אני לא אחראי על איך הוא עובד" (עמ' 39). לעניין המגן, ציין, כי אמנם הייתה הנחיה להשתמש במגן אך המיגון הוא קשת מעל המסור, כפי שנראה המגן הכתום בתמונות נ/13: " זה מיגון סטטי לא דבר שעולה ויורד....הדבר היחיד שזה מונע את הנחת היד על המסור. במקרה הזה המיגון לא היה מונע את הפגיעה" (עמ' 39).  הנתבע 2 נשאל מדוע לדעתו עבד התובע בשיטה לא נכונה והשיב: " תאונות נגרמות בגלל פזיזות, במקום ללכת ולהתאמץ לעבור את המסור ולהזיז את הלדה והוא לא עשה זאת" (עמ' 42). הוא אישר כי ראה אחרים שעבדו בצורה כזו והעיר להם מיד (עמ' 42). הנתבע 2  גם כן ציין בחקירתו כי  המגן הוא סטטי ורק מונע נגישות עם הידיים למסור, כך שלא ניתן יהיה לגעת בלהב המסור, אך לא מונע מחתיכה לעוף (עמ' 22). הוא הוסיף וציין כי ראה את התובע עובד כחודשיים וחצי " והיה לשביעות רצוני. אחרת הוא לא היה נשאר חודשיים וחצי" ( עמ' 22).

15. מר קלו ציין בתצהירו כי הנתבעים 2- 3 בדקו ובודקים אם העובדים מבצעים עבודתם כנדרש ואם עובד עושה שימוש לא נכון במכונות, הם מתקנים ומדריכים אותו באופן שוטף. הוא הוסיף וציין כי המסור תמיד היה מצויד במגן. לעניין המגן ציין כי העובדה שלא היה מורכב באותה עת על המסור אינה רלוונטית לפגיעה. בחקירתו אישר כי אכן לא היה מגן על המסור כאשר בא אל התובע מיד לאחר הפגיעה. הוא ציין כי העובדים מורידים לעיתים את המגן לצורך ניקיון או כדי לשים מסור יותר גדול. המגן מוברג בעזרת בורג. (עמ' 27).

הפרת חובה חקוקה