פסק-דין בתיק א 211565/02

א.         עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         תביעה ותביעה שכנגד שבמוקדן חנות ברח' ירושלים בבני ברק (להלן: "החנות"), אשר הזכויות בה רשומות כדלקמן:

לכל אחד מן התובעים 10% מן המנויות בחנות ועולה ששני הנתבעים הינם יחדיו בעלי 60% מן הזכויות.

בכתב התביעה שבפני (לו קדמו התדיינויות קדומות בין בעלי הדין ו/או חליפיהם) טוענים התובעים כי הנתבעים השתלטו על החנות ונוהגים בה מנהג בעלים בלעדיים, השכירו אותה ללא שיידעו את התובעים ולא שיתפו אותם בהכנסות מדמי השכירות.

2.         תביעתה הנוכחית של התובעת מס' 1 (להלן: "מרים") מתייחסת לתקופה שהחל מחודש יולי 1999 ואילך, בעוד שתביעתם של התובעים 3, 2 (בהתאמה: זבולון ואהרון) מתייחסת לתקופה שמחודש אוקטובר 1995 ואילך.

3.         התובעים טוענים כי במהלך חודש ספטמבר 1995 שלח הנתבע 1 ומורישה  של נתבעת 2 לזבולון, מכתב הנושא תאריך 30/7/99, לפיו הודע למכותב כי החנות עומדת סגורה החל מיום 1/7/99 וכי לא עלה בידיהם להשכירה והם מבקשים את עזרת המכותבים במציאת דייר חלופי.

4.         במענה למכתב זה שלח ב"כ התובעים ביום 1/10/99 מכתב לפיו מציע אהרון לשכור את החנות בדמי שכירות חודשיים בסך 450 דולר, על מכתב זה לא באה כל תגובה.

בינתיים וביום 8/3/00 ניתן בת.א.45608/99 בבית משפט זה, פסק דין בהסכמה בדבר פרוק השיתוף בחנות וחלוקתה בעין (להלן: "פירוק השיתוף").  ב"כ בעלי הדין מונו כונסי נכסים לצורך פרוק השיתוף.

5.         לטענת התובעים נמנעו הנתבעים משיתוף פעולה עם הכונסים והמשיכו להשכיר את החנות ללא שיתוף התובעים, וכי רק ביום 13/5/02 הופקדו מפתחות החנות בידי ב"כ התובעים.

התובעים טוענים כי דמ"ש הראויים, שניתן היה לקבל עבור החנות במהלך התקופה, הינו לא פחות מ-600 דולר לחודש וכי התובעים זכאים לקבל מן הנתבעת את חלקם בדמי השכירות הראויים.

6.         מרים תובעת, איפוא, בעבור חלקה לתקופה שבין 1/7/99 ועד יום 12/5/02 סך 2,064 דולר, בתוספת ריבית שנתית של 11% מחושבת מאמצע התקופה, בסכום של 434 דולר.

7.         זבולון ואהרון יחדיו תובעים יחד את חלקם לתקופה החל מיום 1/10/95 ועד ליום 12/5/02 בסך 9528 דולר בתוספת ריבית כנ"ל בסך של 3,965.48 דולר.

סכום התביעה הועמד ע"ס של 76,050.33 ש"ח.

8.         הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וכפרו בזכותם לגבות מהם סכום כלשהוא: לגרסת הנתבעים, בהיותם בעלי 60% בחנות הם זכאים להשכירה "ככל שהדבר עולה בידם". הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים לא שילמו את חלקם באחזקת החנות וכי לא עשו דבר כדי להביא לפרוק השיתוף וחלוקת החנות, בעוד שהנתבעים פעלו למצוא שוכר על מנת להקטין נזקים.

9.         הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הפקידו את מפתחות החנות בידי ב"כ התובעים לאחר שזה גרם לפינויה של חברת ציוד לתעשיה (רלמת) בע"מ שהחזיקה כשוכרת בחנות (להלן: "ציוד").

10.       בסעיפים 3.4 - 3.7 לכתב ההגנה הודו הנתבעים כי השכירו את החנות החל מיום 1/9/95 ועד ליום 1/9/99 ובמהלך תקופה זו גבו דמ"ש בסך 19,600 דולר.

הנתבעים כפרו בבסיס החישוב של תביעת התובעים, דהיינו, בסכום דמי השכירות הראויים והריבית בגינם.

11.       במסגרת מסמכי כתב ההגנה הגישו הנתבעים גם תביעה שכנגד בגדרה פורט חובם של התובעים לנתבעים בגין חלקם בהוצאות האחזקה של החנות, אובדן דמי השכירות ותשלומי הארנונה, אשר היו אמורים להיות משולמים ע"י חברת ציוד, וכן דמי ניהול.

כמו כן, טענו הנתבעים כי הם רשאים לקזז כנגד כל חוב שהם חייבים לתובעים סכום של 17,700 ש"ח (צמוד) שנפסק לזכותם ב-ע.א. 1981/99.