א. התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת עבודה שאונתה לו ביום 3.4.00, במהלך עבודתו אצל מעבידתו, הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") העוסקת בשיווק והפצה של פירות וירקות למלונות באילת. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת במרץ 1999 והועסק כמחסנאי וכנהג חלוקה.
ב. נסיבות התאונה: לטענת התובע, ביום 3.4.00 בשעות הצהריים, שעה שפרק ארגזי סחורה ממשאית במחסניה של הנתבעת, וסידר אותם במחסנים, התמוטטה ערימת ארגזים, במשקל של כ-20 ק"ג כל אחת שהיתה מונחת במחסן, וערימה זו נפלה ופגעה בידו הימנית של התובע אשר נמחצה בין הארגזים (סעיף 9 לתצהיר התובע, ת/2).
בלילה גברו כאביו של התובע ולמחרת בבוקר הוא פנה לבית החולים באילת, שם נבדק ואובחן שבר בעצם המסרק של האצבע החמישית בידו הימנית אשר גובסה.
בהמשך, חזר התובע לצפון, אושפז בבית החולים "כרמל", עבר ניתוח לקיבוע השבר בידו הימנית, ושוחרר מן האשפוז ביום 18.4.00. לתובע ניתנו תעודות רפואיות לנפגע בעבודה בגין התקופה שמיום התאונה ועד 31.8.00.
ג. לטענת התובע, כפי שהובאה בסעיף 9 של תצהירו, הוא הניח וסידר את ארגזי הסחורה במחסן הנתבעת וערימת ארגזים אשר היתה מונחת קודם לכן התמוטטה, נפלה ומחצה את ידו הימנית.
גירסתו זו של התובע, כך טוען ב"כ התובע בסיכומיו, מגובה בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה, ובטופס בל/250, החתומים על ידי המעבידה-הנתבעת. התובע חזר על גירסה זו בעדותו בבית-המשפט.
הנתבעות טוענות, לעומת זאת, שהתאונה ארעה כאשר ארגז שהיה בידיו של התובע נשמט, נפל ופגע בידו.
ד. טוען ב"כ התובע בסיכומיו שהעד היחיד מטעם הנתבעות שהתייחס לשאלה זו (מנהל הנתבעת העד גולדווסר) לא היה נוכח בזמן התאונה, ולא ראה אותה. כל שזכר מר גולדווסר הינו שהוא נתן את תצהיר העדות הראשית שלו (נ/9) בהסתמך על עדות כתובה שניתנה בסמוך לתאונה, ואולם מסתבר שאותה הודעה כתובה לחוקר שמטעם הנתבעות ניתנה על ידי מר גולדווסר ביום 9.1.02, כ-21 חודשים לאחר התאונה (עמ' 29 לפרוט').
מוסיף וטוען ב"כ התובע שעדותו של מר גולדווסר גם נסתרת במסמכים של הנתבעת עצמה, שהרי מר גולדווסר העיד שהתאונה ארעה בבוקר ואילו לפי טופס דמי הפגיעה וטופס בל/250, ארעה התאונה בשעה 15.30 אחה"צ.
ב"כ התובע כותב בעמ' 2 של סיכומיו, סעיף 11, שמר גולדווסר אישר בעדותו (עמ' 29 לפרוט') שעקב המבנה של הארגז לא ניתן להוציאו מתוך ערימת הארגזים מבלי שיהיה צורך להרימו תחילה, זאת בשל ארבע מגרעות הקיימות בתחתית הארגז וננעלות בארגז שמתחתיו. לכן, תיאורו זה של מר גולדווסר שולל את הטענה לפיה עם משיכת הארגז, הוא החליק על ידו הימנית של התובע.
ה. ב"כ הנתבעות טוענת בסיכומיה שהעדות היחידה שהובאה בפני בית-המשפט אודות ארוע התאונה נמסרה מפי התובע למרות שלפי טופס דמי הפגיעה, היו לתאונה זו שני עדי ראייה (מר ברוך לוי ומר סמי חלאילה), אך עדים אלה לא הובאו על ידי התובע לבית-המשפט, ובפני בית-המשפט טען התובע שהם בעצם לא היו עדים לתאונה עצמה.
ב"כ הנתבעות מצביעה על כך שהן לפי מסמך חדר המיון של בית החולים, למחרת התאונה, והן לפי התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה שניתנה על ידי קופת-החולים באילת (המסמכים צורפו לתצהיר התובע ת/2), טען התובע שנפל עליו ארגז אחד. כך גם סיפר התובע לאחיו (עמ' 5 סיפא לפרוט').
טוענת ב"כ הנתבעות שגם בטופס בל/250 מסר התובע שבזמן סידור ארגזים במחסן נפל עליו ארגז. גם בטופס דמי הפגיעה צויין ארגז אחד בלבד, הוא הדין בכתב התביעה ובתצהיר התשובות לשאלון (נ/2).
ב"כ הנתבעות מוסיפה וטוענת בסיכומיה, שלעומת כל האמור לעיל, הרי בתצהיר העדות הראשית, ובעדותו בבית-המשפט, טען התובע לפתע כי ידו נמחצה בין ארגזים מערימה שהתמוטטה עליו.
למעשה, התובע לא הצליח להסביר את הפער המשמעותי בין שתי גירסאותיו לארוע התאונה.
ב"כ הנתבעות מוסיפה וטוענת בסיכומיה שהתובע לא הצטייר כמהימן במיוחד, והיא מפרטת את המעקבים המוסרטים שבוצעו אחר התובע, המלמדים על פעולות שונות שהתובע טען בעדותו שהוא איננו מסוגל לבצען מחמת מצב ידו, בעוד שבמעקבים המוסרטים הובהר שהוא מסוגל לבצען.
לטענת ב"כ הנתבעות חוסר אמינות זה משליך גם על גירסת התובע לאירוע התאונה, וכן על נושא הנכות והקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה.
ו. מעיון בחומר הראיות מסקנתי היא שאכן טענת התובע בתצהירו ת/2, סעיף 9, דהיינו:
"ותוך כדי כך ערימת ארגזים שהיתה מונחת במחסן, התמוטטה, נפלה ופגעה בידי הימנית אשר נמחצה בין הארגזים..... ",
אין
בה כדי לשקף את שאירע בפועל.
לענין זה אינני מקבל את תיאור אירוע התאונה כפי שהוא מופיע בסעיף 9 לתצהיר התובע ת/2, ובסיכום טענותיו של ב"כ התובע, סעיף 5.