פסק-דין בתיק א 13038/08

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 29,364 ש"ח. 

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח מורשה כדין בישראל. בהתאם להסכם (צורף כנספח א' לכתב התביעה), אשר נחתם בין התובעת ובין ישועה שאול (להלן: "הנתבע") אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כסוכן ביטוח מטעם התובעת, שולמו לנתבע מקדמות עתידיות בגין מענק שימור.

מענק זה הותנה על ידי התובעת במספר תנאים בהם עמידה ביעדי שימור אשר לא יפחתו מ- 80% וכן עמידה ביעדי מכירות של 300,000 ש"ח פרמיה שנתית נטו בשנת 2004 לחודשים אפריל - דצמבר.

כמו-כן, סוכם כי במידה והנתבע לא יעמוד ביעדים או לחילופין יחדל מלעבוד אל מול התובעת יהיה עליו להשיב את מלוא התגמולים ששולמו בגין השימור. סכום זה עומד בסך 31,500 ש"ח כעולה מנספח ב' לכתב התביעה.

בתום שנת 2004 ובתחילת שנת 2005 ערכה התובעת תחשיב גמר חשבון בו נבדקה עמידתו של הנתבע בכל התנאים האמורים וכן זכאותו לקבלת העמלות. הבדיקה אשר בוצעה העלתה כי הנתבע אינו זכאי לעמלות האמורות ולפנים משורת הדין הסכימה התובעת לזכות את הנתבע בסך של 12,088 ש"ח + מע"מ מכאן שלגישתה היה על הנתבע להשיב לה סך של 19,412 ש"ח + מע"מ. יתרה מכך, בשל ביטול פוליסות נמצא כי היה על הנתבע להשיב כספי עמלות ששולמו ביתר. לגישת התובעת נותר הנתבע חייב סכומים בגובה התביעה.

הנתבע, מודה כי פעל כסוכן ביטוח מטעם התובעת, וקיבל עמלות בגין מכירת פוליסות. לגישתו לא ביקש לקבל תשלומים עתידיים מאת התובעת והדבר נעשה על דעתה בלבד.

הנתבע מלין על כך כי לא הומצאה לידיו כל דרישה להחזר כספי עד ליום 20/06/07 יתרה מכך טוען כי כרטיס העמלות האמור הינו בשימושה הבלעדי של התובעת ומשכך יכולה היא להכניס לתוכו ככל העולה על רוחה ללא עדכונו. כמו-כן, לגישת הנתבע במידה והייתה התובעת מיידעת אותו על ביטול הפוליסות היה ניתן למנוע את ביטולן. 

בכתב תשובתה דחתה התובעת את טענות הנתבע. לגישתה העמלות אשר שולמו הינם בהתאם להסכם אשר נחתם בין הצדדים. יתרה מכך מציינת התובעת כי בהתאם לבקשת הנתבע אושר תשלום חריג בסך 6,780 ש"ח ששולם ביום 24/05/04 שהיה עתיד להיות משולם רק ביום 15/06/04.

באשר לתחשיב גמר חשבון טוענת התובעת כי תחשיב זה נערך בהתאם להסכמים אשר נחתמו בין הצדדים. לגישתה דוחות הפיגורים נשלחו למנהל הסוכנות מר עזרא בן משה ומכאן טענתו של הנתבע כי לא קיבל את הדוחות אינה נכונה.

התובעת טוענת כי על הנתבע היה לפעול כסוכן סביר ובמידה ולא קיבל את הדוחות האמורים היה עליו לסור למשרדי החברה ולדרוש אותם. כמו-כן, טוענת התובעת כי בעת ביטול פוליסה נשלח מכתב התראה למבוטח עם העתק לסוכן הביטוח.

בתאריך ה -03/09/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה ( מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

בדיון מיום 03/09/08 חזרו הצדדים על טענותיהם. לאחר עיון בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון, אינני יכול לקבל את טענות הנתבע כי קיבל את הכספים למרות שלא ביקש אותם. לאור נספח להסכם ההתקשרות מיום 01/04/04 שנחתם בין הצדדים וכן נספח הסכם - מקדמות מיום 01/04/04 עולה כי הנתבע היה מודע לתנאי ההתקשרות וכן ליעדי המכירה אשר הוקצו על ידי התובעת.