א
בית משפט השלום חיפה
|
11660-96
25/07/2005
|
בפני השופט:
יעל וילנר
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוח רון תומר ז"ל
2. רון יורם
3. רון חנה
עו"ד אפק יוסף
|
הנתבע:
1. דוידסקו יונתן
2. קיבוץ נחשולים
עו"ד גלזר חיים
עו"ד קרינסקי עופר
|
| פסק-דין |
רקע
1. רון תומר ז"ל (להלן -
"המנוח"), יליד 11.92, נהרג ביום 28.4.90 בתאונה בה היו מעורבים שני אופנועי שטח (להלן -
"התאונה"), האחד נהוג בידי המנוח והשני - בידי הנתבע מס' 1 (להלן -
"הנתבע").
2. נגד הנתבע הוגש כתב אישום באשם גרימת מוות ברשלנות. בפסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. רזי) מיום 24.6.94, הורשע הנתבע ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רישיון של 18 חדשים (להלן - "
פסק הדין").
הן הנתבע והן הפרקליטות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובפסק הדין מיום 2.2.95 החמיר בית המשפט בעונשו של הנתבע וגזר עליו ששה חודשי מאסר בפועל והאריך את תקופת פסילת הרישיון מ-18 חודשים ל-7 שנים (להלן -
"הערעור").
3. התביעה דנן הוגשה על ידי התובעים נגד הנתבע ונגד הנתבע מס' 2 (להלן-
"הקיבוץ"), אשר בשטחו אירעה התאונה.
הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי נגד מר דני אוחנה (להלן -
"אוחנה") בטענה כי הנתבע הגיע למקום לאחר הזמנה של אוחנה כפי שיפורט בהמשך.
4. הצדדים הסכימו כי סכום הפיצויים לתובעים יועמד על סך 100,000 ש"ח (לאחר ניכוי 50% בגין רשלנות תורמת של המנוח), בצירוף שכ"ט עורך-דין על פי שיקול דעת בית המשפט.
נוכח הסכמת הצדדים, הדיון להלן יעסוק בחלוקת האחריות בין הנתבעים וצד ג' בלבד.
העובדות
5. מאחר ולגבי הנתבע חלות בנסיבות העניין הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, אביא להלן את עיקרי העובדות כפי שנקבע בפסק הדין.
בשעות הבוקר של יום 28.4.90 רכב הנתבע על אופנוע מסוג "סוזוקי" בשטח עפר הסמוך לקיבוץ נחשולים. זמן מה לאחר מכן, הצטרף למקום המנוח.
הנתבע והמנוח, שלא הכירו זה את זה, הגיעו למקום כדי להתאמן בספורט הידוע בשם "מוטוקרוס". זוהי פעילות רכיבה על אופנוע שדה הכרוכה, בין היתר, בקפיצות, ריחופים מעל תלוליות עפר המכונות "רמפות" ומעבר מכשולים שונים.
הנתבע והמנוח החלו לבצע בשטח נסיעות אימונים בלתי משולבות או מתואמות. בתוך כך הם הגיעו לתלולית עפר שפסגתה בגובה 1.6 מ' על מנת לבצע ריחוף, וזאת מבלי שהאחד מבחין ברעהו. הנתבע נסע לעבר פסגת התלולית מכיוון צפון בשביל חוצה שרוחבו 1 מטר ואילו המנוח עשה את דרכו אל פסגת התלולית על אותו שביל מכיוון דרום. בהגיע שני הרוכבים לפסגת התלולית הם התנגשו חזיתית בעודם באוויר במהלך חווית הריחוף.
כתוצאה מהתנגשות זו המנוח נהרג והנתבע נפצע באופן קל.
טענות הצדדים
טענות הנתבע
6. לטענת הנתבע, יש להטיל את מלוא האחריות (לאחר ניכוי רשלנות התורמת של המנוח כמוסכם), על הקיבוץ ועל אוחנה.
אשר לקיבוץ - לטענת הנתבע חלה על הקיבוץ חובת זהירות מושגית וקונקרטית,שכן הקיבוץ הוא השולט ו/או המחזיק בשטח בו אירעה התאונה (להלן -
"השטח").
עוד טוען הנתבע כי השטח לא היה שטח סגור או אסור לכניסה, לא היה מגודר, ולא היו כל סימני שילוט האוסרים כניסה לשטח וכן כי השטח הוכשר ויועד לשמש כשטח אימונים לאופנועי שדה, לגרסתו הקיבוץ הציג בפניו מצג שווא לפיו הנהיגה בשטח מותרת לאופנועים ולפיכך יש להטיל על הקיבוץ אחריות לתאונה.
אשר לאוחנה - טוען הנתבע כי הלה היה במועדים הרלוונטיים יו"ר ו/או רכז ההתאחדות לאופנועי השדה בישראל ו/או עסק בריכוז וארגון הפעילות בענף זה בארץ ובמסגרת זו עודד את הנתבע להגיע אל השטח בו אירעה התאונה ולהתאמן בו.