נתבע 1 בעל זכויות בחלקת משנה 10 ונתבע 5 בעל זכויות בחלקת משנה 11 בבית, הדירות שתיהן מצויות בקומה השניה בבית.
התובענה הינה למתן צו עשה לאישור הסכם על פי תוכנית מתאר ארצית 38 (להלן: "תמ"א 38") על אף סירובם של הנתבעים לחתום עליה.
לחילופין, מבוקש למנות את באי כח התובעים כממונים על פי הוראות החוק לחתום על כל המסמכים הנדרשים בשמם של הנתבעים.
2. בראשיתה הוגשה התביעה כנגד בעלי הזכויות בשש מדירות הבית. טרם הגשת הסכומים הודיע ב"כ התובעים כי פרט לנתבע 1 שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון ונתבע 5 נמחקו יתר הנתבעים מן התובענה מחמת שנתנו הסכמתם לבניה האמורה.
3. כבר בשלב זה יוטעם, כי הגם שכתב התביעה מתייחס לאישור ההסכם, באופן תמוה זה לא צורף במלואו, לא לכתב התביעה ולא לתצהירים שהוגשו.
לכתב התביעה צורף היתר הבניה שניתן "עפ"י תמ"א 38".
לכתב ההגנה מטעם נתבע 4 צורף הסכם הנחזה כהסכם מושא תובענה זו.
4. עם זאת, טענותיו של נתבע 5 לא מתייחסות להעדרו של ההסכם כי אם נטען טענות שונות המכוונות לשתי דירות בבית, בעוד התובענה מכוונת אך לכפיית הסכמה על הנתבע בגין הדירה הרשומה בנסח הרישום על שמו, היינו חלקת משנה 11 היא הדירה בקומה השנייה דווקא. בהקשר זה מתייתר הצורך בדיון בטענות בדבר הפגיעה לכאורה בדירת הגג, תת חלקה 29, מה גם, כפי שיוטעם להלן, שספק רב אם ראוי שתשמענה טענות שכאלה בדבר פגיעה מהותית לכאורה אגב דיון בתביעה שהוגשה בהתאם לסעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) התשס"ח-2008 (להלן:
"חוק החיזוק").
5. התובעים טענו בתמצית, כי בבית המשותף 32 דירות ונוצר מצב בלתי סביר, לפיו מיעוט זניח של 2 בעלי דירות מעכב את ביצוע הפרויקט במשך חודשים ארוכים ללא כל טענה ממשית. אופן התנהלותם של הנתבעים הוא, לטענתם, דוגמא מובהקת לדרך הפסולה שבה בעלי דירות בבתים משותפים עושים שימוש לרעה בהוראות חוק החיזוק. לטענתם, בהחלטה מיום 4.5.11 (עמוד 8 לפרוטוקול) ערכה המפקחת אבחנה ברורה בין סעיף 5 לבין סעיף 6 לחוק החיזוק. לו סבר מי מהנתבעים כי הוא עומד בדרישות סעיף 6, היה עליו לפעול על פי לשונו הברורה של החוק והעובדה כי אף לא אחד מהנתבעים טרח להגיש תביעה מלמדת על היסודות הרעועים עליהם נשענת אם בכלל התנגדותם לפרויקט. לדבריהם ביום 6/12/2007 נחתם בין התובעים לבין חברת נאות חן הגורן בע"מ (להלן:"היזם" או "הקבלן"), הסכם לביצוע עבודות חיזוק ושיפוץ בהתאם להוראות תמ"א 38 (להלן: "ההסכם"). התוכניות לביצוע העבודות ברכוש המשותף, עברו כבר את כל שלבי התכנון הנדרשים על פי הדין ובסופו של יום נמצאו תואמות את הוראות תמ"א 38. על בסיס החלטות וועדות התכנון ניתן היתר בניה כדין וכל האגרות וההיטלים בגינו ע"ס כ- 1,000,000 ש"ח שולמו. לטענתם, הנתבעים מציגים עצמם כ"קוזאק נגזל", ואולם התנגדותם לביצוע העבודות הינה ללא כל סיבה מוצדקת, תוך שהם מעמידים את האינטרס האישי הצר שלהם על פני האינטרס הציבורי של יתר בעלי הדירות בבית המשותף. נתבע 1, צוין, לא טרח להגיש כתב הגנה, למרות שחלף המועד לכך עפ"י אישורי המסירה. הוא אף לא התייצב לדיונים ולפיכך זכאים התובעים למתן פסק דין.
נתבע 5 בחר שלא להופיע מיוצג בהליך זה ואף לא הגיש תצהיר הגנה ראשית מטעמו
. גרסתו היתה לדבריהם מבולבלת ורצופה סתירות ומאחוריה מסתתר אינטרס אישי צר של תאוות בצע. עוד נטען, כי
נתבע 5 מחזיק בדירה נוספת בבנין (תת חלקה 29) שאיננה נשוא תביעה זו שכן, דירה זו רשומה על שם אשתו ובתו, והן חתמו על ההסכם והתוכנית. ולכן לדבריהם טענתו של נתבע 5 לפיה הוא מתנגד לפרויקט כיוון ש "יבנו לו קומות נוספות על הראש", משוללת בסיס עובדתי.
כן נטען כי נתבע 5 רכש את הדירה נושא התביעה (תת חלקה 11 בבית) מאלי ועינת כהן,לאחר שאלה חתמו על ההסכם. קודמיו אף התחייבו מפורשות כי כל קונה של הדירה, אשר יבואו ב"נעליהם" יעמוד בהתחייבותם לביצוע העבודות בבנין. נתבע 5 עצמו נטען השתתף בכנס בעלי הדירות שאורגן על ידי נציגות הדיירים וקיבל לידיו העתק של ההסכם והתוכניות וכן הסברים מפורטים לגבי הפרויקט. בסופו של דבר אף דאג שאשתו ובתו יחתמו על ההסכם והתוכנית לגבי דירתן היא תת חלקה 29.
6. טעמיו של נתבע 1 לסירובו לא נשמעו בפני כאמור שכן לא הוגש על ידו כתב הגנה אף שבוצעה ביום 4.1.11 המצאה כדין של מסמכי בי דין.
נתבע 1 אף לא טרח להתייצב לדיונים וממילא מבוקש בהקשרו פסק דין בהעדר הגנה והתייצבות.