פסגות פנסיה (ה.ע.ל) בע"מ ואח' נ' מיכאל צולר ואח'

פסק דין

בפנינו תביעותיהם ההדדיות של הצדדים זה כנגד האחר.

תביעתה של התובעת (להלן – "פסגות") מבוססת על נזקים כספיים, שלטענתה, נגרמו לה כתוצאה מהעובדה שהנתבע שכגד (להלן – "צולר") המשיך להחזיק ברשותו את הרכב שניתן לו על ידה במשך שנתיים, וזאת לאחר שהודיעה לו בכתב כי עליו להשיבו אליה כתוצאה מסיום העסקתו; ואילו תביעתו הנגדית של צולר מתבססת על כך שפסגות הפרה עמו, לטענתו, הסכם לתקופה קצובה ופיטרה אותו, ללא עריכת שימוע כדין, תוך שלילת כל זכויותיו כעובד מכוח חוזה העבודה עמו ומכוח דיני העבודה.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין

פסגות הנה החברה המנהלת של קרן פנסיה וביטוח בשם "קרן ביטוח לעובדים קופת תגמולים וקרן פנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" (להלן – "הקרן").

בחודש אוקטובר 2006 נחתם הסכם בין צולר לבין חברת ה.ע.ל – תשורה אחזקות (2006) בע"מ (להלן – "ה.ע.ל תשורה"), לפיו ישמש צולר כיו"ר פעיל של החברה (להלן – "הסכם העבודה").

בהתאם לסעיף 4 להסכם העבודה, מדובר בהסכם לתקופה קצובה, שתחילתה ביום 01.10.2006 וסיומה ביום 30.09.2010 (להלן – "התקופה הקצובה"). סעיף 6 לאותו הסכם מפרט את תנאי שכרו של צולר וכן כולל הוראה, לפיה צולר יהיה זכאי לתשלום שכרו החודשי וכל התנאים הנלווים עד לתום התקופה הקצובה, גם אם עבודתו בקרן תופסק.

חודשים מספר לאחר מכן, באפריל 2007, אימצה הקרן את ההסכם הנ"ל וסוכם, כי כל הוראותיו תמשכנה לחול, בכפוף לשני שינויים: האחד - צולר ישמש כס/יו"ר ולא כיו"ר; והשני - שכרו החודשי יפחת ב- 50%, באופן שיועמד על סכום של 30,000 ₪ ולא 60,000 ₪, כפי שנקבע בהסכם העבודה (להלן – "ההסכם החדש").

להשלמת התמונה, פסגות נטלה על עצמה את מחויבויותיה החוזיות של הקרן כלפי צולר, ומכאן התביעות ההדדיות של הצדדים.

אין חולק, כי ביום 17.08.08 מונתה לקרן מנהלת מורשה מטעם המפקח על שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן – "המנהלת המורשה"), אשר נכנסה בנעליו של דירקטוריון החברה, ובכלל זה בנעליו של צולר. זהו היום בו, לטענת התובעת, נותקו יחסי העבודה בין הצדדים, ובעקבותיו, דרשה היא מצולר כי ישיב את הרכב שהיה ברשותו מתוקף ההסכם עמו.

עוד אין חולק, כי צולר השיב את הרכב רק ביום 19.09.10, כלומר, כשנתיים לאחר שקיבל את מכתב הדרישה מב"כ פסגות. על טעמיו של צולר לכך, נעמוד בהמשך.

לפיכך, תביעתה של פסגות מתבססת על הנזקים הכספיים, שנגרמו לה, לטענתה, בגין העובדה שצולר לא השיב את הרכב מיד כשנדרש לכך. בפיה של פסגות טענות נוספות הנוגעות לעצם חוקיותו של הסכם העבודה שנחתם עמו והיותו נוגד את תקנת הציבור וכן לנזקים כספיים גדולים שצולר הסב לה במהלך מילוי תפקידו, תקופה אותה הגדירה כ"שלטון יחיד".

צולר מצדו, הגיש תביעה שכנגד, המתבססת על כל התשלומים המגיעים לו מתוקף הסכם העבודה לתקופה קצובה שנחתם עמו, וזאת ממועד פיטוריו ועד לתום התקופה הקצובה. טענתו המרכזית הנה, כי מינוייה של המנהלת המורשה לא שלל את זכויותיו כעובד, וכי פסגות היא זו שהפרה עמו את הסכם העבודה, באופן חד צדדי, ללא צידוק ומבלי שנערך לו שימוע כמתחייב.

נעמוד להלן על טענות הצדדים בהרחבה

טענותיה של פסגות

כאמור לעיל, תביעתה של פסגות כנגד צולר נשענת על מספר אדנים: האחד - כי חובתו של צולר להשיב את הרכב שקיבל במועד תום העסקתו, נובעת, בראש ובראשונה, מהוראה מפורשת בחוזה העבודה עמו (מוצג ת/2), שם נקבע, כי הרכב יושב לפסגות "עם דרישה ראשונה". דרישה כאמור נשלחה אליו כבר ביום 22.09.08 (מוצג ת/6).

לחילופין, טענה פסגות, כי העסקתו של צולר כדירקטור בטלה מעיקרא, בהיותה מנוגדת לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דירקטוריון וועדותיו) תשס"ז-2007 (להלן – "תקנות הפיקוח"), ומשום כך, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים, מדובר בחוזה פסול ובטל.

טענה נוספת נוגעת לכך, שהעסקתו של צולר בדירקטוריון מנוגדת לתקנון הקרן, וכי ההחלטה לקלוט אותו לפסגות, ביחד עם עובדים נוספים, תוך נטילת כל ההתחייבויות הסוציאליות והאחרות כלפיהם, "התקבלה כלאחר יד" ומבלי שניתן לחברי הדירקטוריון הסבר בנוגע להשלכות הכלכליות של ההחלטה.

עוד טענה פסגות, כי תנאי העסקתו של צולר כדירקטור מנוגדים לתקנת הציבור, באשר נחתם אתו הסכם עבודה לתקופה קצובה של ארבע שנים, ולאור העובדה, כי מדובר בגוף דו מהותי, שחלים עליו כללי המשפט הציבורי והמנהלי, הרי שהתנאים שניתנו לו הנם מפליגים: שכר בסך 60,000 ₪, אשר הופחת מאורח יותר ל- 30,000 ₪); רכב מקבוצה 7, ללא הגבלה על הנסיעות; כיסוי כל הוצאות הרכב והסבה מלאה של קופות פיצויי הפיטורים בכל מקרה של העסקה, לרבות התפטרות, וכל זאת, כאשר הוא לא נדרש להקדיש לקרן יותר משלושים שעות שבועיות ואינו מנוע מלעסוק בעבודות נוספות.

לבסוף, טענה פסגות, כי צולר הפר אמונים כלפי הקרן, והתנהלותו היא זו שהביאה אותה אל עברי פי פחת, דבר שהוביל למינוי מנהלת מורשה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בממצאים החמורים של דו"ח הביקורת שערך רו"ח סווירי (להלן – "דו"ח סווירי").