פס"ד עזבונות

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' גורודצקי),שניתנו  במסגרת ת"ע 31394-08-15: החלטה מיום 28.12.17 והחלטה מיום 2.1.18, וזאת בהסתמך על החלטה שניתנה ביום 22.11.17.

רקע עובדתי

ביום 11.06.2008 נערכה צוואת גב' ג' (להלן: המנוחה), במסגרתה הורישה המנוחה את כל רכושה למבקשת – חברתה של המנוחה.

המנוחה נפטרה ביום 4.1.15 כשהיא גרושה והותירה בן יחיד (המשיב  1; להלן – המשיב), אשר מונה לו אפוטרופוס ביום 21.8.13.

המבקשת הגישה ביום 18.1.15 בקשה לרשם לענייני ירושה לקיום צוואתה של המנוחה. בעקבות תגובת בא כח היועהמ"ש והתנגדות שהוגשה על ידי המשיב, הועברה הבקשה לדיון  בפני בית משפט קמא (להלן: ההליך). המשיב  הגיש את ההתנגדות לקיום הצוואה משני נימוקים-כשרות המנוחה והשפעה בלתי הוגנת.

במסגרת ההליך הורה בית משפט קמא בדיון שהתקיים בפני מותב אחר (כבוד סגן הנשיא דאז השופט מנחם הכהן) ביום   13.11.16  על הגשת   חוות דעת רפואיות מטעמו של המשיב, הנוגעות לכשירות המנוחה לצוות, וחוות דעת כזו הוגשה ביום 28.11.16.

מנגד הגישה המבקשת חוות דעת רפואית מטעמה ביום 9.4.17.

בדיון מיום 20.4.17 ניסה בית משפט קמא להביא הצדדים להסכמה אולם הדבר לא עלה יפה.

במסגרת דיון זה קבע בית משפט קמא כי באם הצדדים לא יודיעו על הסכמה יועבר המשך הדיון בתיק למותב אחר.

משלא השכילו הצדדים להגיע להסכמה הועבר התיק להמשך בפני מותב אחר ודיון קד"מ נקבע ליום 22.11.17.

בדיון זה הורה בית משפט קמא על מינוי  מומחה רפואי מטעמו, הגם קיומן של של חוות דעת מטעם כ"א מהצדדים, כאשר כ"א מהצדדים נתבקש להגיש טיעונים בכתב בדבר המסמכים שיש להעביר למומחה.

המבקשת במסגרת טיעוניה הביע התנגדותה  למינוי מומחה מטעם בית המשפט בשלב זה, וטענה כנגד פסילת חוות הדעת המומחה מטעמה. לשיטתה, על ההליך חל סעיף 8(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), הקובע כי: "הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה". לשיטת המבקשת, עילת הסכסוך בענייננו אינה נכנסת להגדרה של "סכסוך בתוך המשפחה", ועל ההליך להתנהל מבחינה דיונית כמו כל הליך אזרחי.

לפיכך טענה המבקשת כי יש להחיל על ההליך את תקנות סדר הדין האזרחי כבכל תיק אזרחי ולא את התקנות החלות במסגרת בית המשפט לענייני משפחה וזאת כאמור בסעיף 8(ה)  לחוק, וכי יש להשהות מינוי המומחה מטעם בית המשפט עד לסיום מסכת הראוית כולל חקירות המומחים מטעם הצדדים.

מנגד טען המשיב כי הטיעונים חרגו מהחלטת בית המשפט, ולגופו של עניין טען כי אין להחיל את סעיף 8(ה) לחוק מאחר ומדובר בהליך שעילתו "סכסוך בתוך המשפחה"

בהחלטה מיום 28.12.17 קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיב וקבע, כי מעצם הדרת בן משפחה מהירושה באמצעות צוואה לטובת מי שאינו בן משפחה יש משום "סכסוך בתוך המשפחה" ועל כן סעיף 8(ה)  לחוק אינו חל וממילא ההחלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בית משפט שרירה וקיימת.

בהתייחס לשאלת כשירות המנוחה, ובהתאם לתקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין), הורה בית משפט קמא על מינוי  מומחה מטעם בית המשפט, תוך מתן הוראה על הוצאת  חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם בעלי הדין בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק, הקובע כי: "מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט".

בהתאם לכך נקבע גם  כי חוות הדעת מטעם הצדדים לא יוגשו לעיון המומחה שמונה מטעם בית המשפט.