האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של כעשרה מיליון ₪ בהתאם להתחייבות בלתי חוזרת לתשלום שהתובע טוען שהנתבע העניק לו?
א.רקע עובדתי
1.בשנים 1996-1997 הועסק התובע ע"י הגב' אלמונית (להלן: אלמונית), שהייתה בת זוג ואם בנו של המנוח אלמוני ז"ל (להלן: המנוח) מחוץ לנישואיו, בתפקיד נהג ועוזר כללי. התובע הפסיק את עבודתו אצל אלמונית בשנת 1997 וחזר לעבוד אצלה בשנת 2004 למשך כחצי שנה עד שפוטר על ידה.
2.המנוח היה איש אמיד ביותר, בעל השכלה משפטית וכלכלית, שניהל חברות גדולות.
3.כשלוש שנים לאחר פיטורי התובע, ביום 6.8.09, הגיש התובע תביעה נזיקית בבית משפט זה כנגד המנוח ואלמונית, בטענה שבתקופות העסקתו אצל אלמונית הוא חווה חוויות שליליות ופוגעניות ונגרמו לו נזקי נפשיים, מאחר שאלמונית התעללה בו קשות, העליבה אותו, צעקה עליו וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות נפשית בשיעור של 50% (להלן: ההליך הנזיקי).
4.המנוח ואלמונית הכחישו את טענות התובע והגישו חוות דעת נגדית מטעמם, לפיה לא נגרמה לתובע כל נכות נפשית בגין העסקתו.
5.לאחר הגשת תצהירי הצדדים, הופנו הצדדים ע"י ביהמ"ש להליך גישור וכעבור כחצי שנה הצדדים הגיעו להסכם לפיו מבלי להודות באף טענה של התובע ובכפוף לכך שהתובע יחתום על כתב וויתור וסילוק (להלן: כתב הוויתור) ביחס לכל טענותיו כנגד אלמונית והמנוח, המנוח ישלם לו תשלום בסך של 800,000 ₪. בכתב הוויתור, שנחתם ע"י התובע ביום 5.6.11, התחייב התובע לשמור על כל פרטי כתב הוויתור בסודיות מוחלטת ואף ב"כ הצדדים חתמו על התחייבות לשמירת סודיות.
6.למחרת, ביום 6.6.11, התייצבו ב"כ הצדדים בבית המשפט לאחר שהגישו בקשה מוסכמת לדחיית התביעה ללא צו להוצאות ובקשו שביהמ"ש ייתן תוקף של פסק דין להסכמה זו. בו ביום אישר ביהמ"ש את הסדר הגישור הנ"ל, נתן לו תוקף של פסק דין והורה על איסור פרסום. כתב הוויתור לא הוגש לבית המשפט ואף בהודעה שהוגשה ע"י ב"כ הצדדים לביהמ"ש, לא נאמר שהמנוח התחייב לשלם לתובע תשלום כלשהו.
7.התובע טוען בתביעתו, שבמקביל להליך הגישור ולקראת התייצבותו של המנוח לעדות, המנוח יצר עמו מיוזמתו קשר טלפוני והציע להעניק לו כתב התחייבות לתשלום של 8.8 מיליון ₪, בתנאי שהתובע לא יגלה אודות דבר קיומו של כתב ההתחייבות אף לעורכי דינו. לדבריו, המנוח הסביר לו שהוא מעוניין לשלם לו בתשלומים את הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות כפיצוי על הנזק שנגרם לו מהתנהלות אלמונית ובתנאי שהתובע יסכים לחתום על מסמכי סיום ההליך המשפטי מבלי שהוא יגלה דבר אודות כתב ההתחייבות. התובע טוען שנתן אמון במנוח והסכים לכך ולכן חתם על כתב הוויתור שבו מוזכר רק התשלום הראשון בסך של 800,000 ₪ שהמנוח התחייב להעביר לו.
8.התובע טוען שלמחרת היום שבו אישר בית המשפט את הסכם הגישור לפיו התביעה נדחתה, ביום 7.6.11, הזמין המנוח את התובע למקום מגוריו ב----. לדבריו, המנוח יצא מהבניין והעניק לו מעטפה ובה כתב ההתחייבות הבלתי חוזר שהמנוח חתם עליו (להלן: כתב ההתחייבות).
9.בכתב ההתחייבות שהודפס על נייר מכתבים של המנוח, התחייב המנוח לשלם לתובע 8,800,000 ₪ כשסכום זה כולל את הסך של 800,000 ₪ שכבר שולם בעקבות הליך הגישור וכתב הוויתור. בכתב ההתחייבות נאמר גם כי:
"יתרת הסכום מעבר לתשלום ע"פ פס"ד (800,000 ₪) ישולם לך על ידי באופן אישי ו/או ע"י אחד מילדי, מר א' ת.ז... או הגב' ב' ת.ז... או מר ג' ת.ז...
הסך ישולם לך בתשלומים שווים של 800,000 ₪ החל מיום 01.01.17 ולאחר מכן בכל שנה בראשון לינואר עד לפירעון מלא של ההתחייבות, דהיינו 10 שנים.
הסך הנ"ל יצבור הפרשי הצמדה החל מחודש 06.2011 ובגין כל תשלום בנפרד.
הסך הנ"ל יועבר אליך בתנאי שתשמור על פרטיותי ופרטיות אלמונית... וכי לא תפרסם את התביעה ואת ההליכים בהקשרה, אלא במקרה של אי תשלום.
עם סיום התשלומים תעביר לידי את כל המסמכים והתצלומים שיש בידך".
10.ב"כ הצדדים בהליך הנזיקי לא ידעו דבר אודות קיומו של כתב ההתחייבות.
11.ביום 00.00.16 המנוח נפטר וביום 26.1.17 שלח התובע למשרדי חברת ---- שבה היה משרדו של המנוח (להלן: החברה) ושבה עבד גם בנו של המנוח, א', מעטפה ובה עותק של פסק הדין בהליך הנזיקי וכתב ההתחייבות. לאחר מכן, התקשר התובע לחברה לוודא שהמעטפה התקבלה וביקש שישיבו לו על פנייתו.
12.ביום 7.2.17 שלח עו"ד ז'ק חן מכתב תשובה לתובע שבו נאמר בין היתר, שהמסמכים ששלח "אינם מוכרים לנו כלל וכלל" וכי עליו לפנות לעו"ד זיו אלון שאמור להתמנות למנהל עיזבון המנוח (להלן: מנהל העיזבון). במכתב נאמר גם, שהם כופרים בתקפות כתב ההתחייבות ובחבות כלשהי ושומרים על זכויותיהם וטענותיהם.
13.לאחר שהתקבלה המעטפה הנ"ל ששלח התובע בחברה, הוזמנו על ידי קצין הביטחון של החברה מעקבים אחר התובע, מאחר שקצין הביטחון חשש שהתובע עלול לפגוע בבנו של המנוח. לאחר שהתובע גילה את המעקבים, הוא הגיש בחודש פברואר 2017 תלונה במשטרה וכמה חוקרים פרטיים נחקרו במשטרה בחודש זה בנושא המעקבים.
14.ביום 14.2.17 נשלח ע"י ב"כ הקודם של התובע עו"ד שרון קינן מכתב למנהל העיזבון. במכתב נאמר שהמנוח התחייב לשלם לתובע 8.8 מיליון ₪ כמפורט בכתב ההתחייבות ועו"ד קינן בקש לקבל את צו מינוי מנהל עיזבון לצורך העברת המסמכים.
15.ביום 5.4.17 מונה מנהל העיזבון וזאת בהתאם להוראת המנוח בצוואתו וביום 1.5.17 פרסם מנהל העיזבון הזמנה לנושי העיזבון להגיש את תביעותיהם עד ליום 1.8.17.
16.ביום 11.6.17 שלחה ב"כ אחרת של התובע, עו"ד יואלה אבניאל, מכתב למנהל העיזבון וביקשה לקבל את עמדתו ביחס לכתב ההתחייבות ותשלומו לתובע. בתגובה למכתב זה שלח מנהל העיזבון מכתב לעו"ד אבניאל ביום 27.6.17 שבו הוא מציין שנפגש עם ב"כ קודם של התובע עו"ד קינן ביום 8.5.17 ואולם לטענתו "בהעדר שיתוף פעולה מצדך וללא הצגת המסמכים המבוקשים, אין באפשרותי להמשיך ולבחון את טענות מרשך".
17.התובע או באי כוחו, לא העבירו לעיונו של מנהל העיזבון את כתב ההתחייבות המקורי ולא הגישו תביעת חוב במועד.
18.ביום 29.10.17 הגיש התובע תלונה במשטרה, כשלטענתו ביום 26.10.17 אירעה פריצה לדירתו ונגנבו ממנה מסמכים משפטיים שונים, לרבות כתב ההתחייבות המקורי.
19.ביום 25.2.18 הגיש התובע באמצעות ב"כ תביעת חוב למנהל העיזבון ע"ס של 8,358,509 ₪ בהתאם לכתב ההתחייבות.
20.מנהל העיזבון זימן את התובע לחקירה בעקבות תביעת החוב וביום 20.12.18 התובע נחקר במשרדי מנהל העיזבון בנוכחות ב"כ. ביום 24.7.19 החליט מנהל העיזבון לדחות את תביעת החוב בהחלטה מפורטת (להלן: ההחלטה). בין היתר נדחתה תביעת החוב בשל העדר מסמך מקורי של כתב ההתחייבות, העדר ראייה חיצונית לקיומו של כתב התחייבות מקורי, חוסר סבירות בדבר קיומה של התחייבות שניתנה יומיים לאחר שנחתם כתב הוויתור בסכום העולה על פי עשרה על סכום הפשרה ויום לאחר אישורה בבית המשפט, אי מהימנות גרסת התובע ובכלל זה העובדה שקיומו של כתב ההתחייבות "צץ" רק לאחר פטירת המנוח והעדר הסבר למתן התחייבות בסכום העולה על פי עשרה מהפשרה שהושגה יום קודם לכן. בהחלטה נקבע גם, שעו"ד רוטשילד שהתובע טען שהוא הראה לו את כתב ההתחייבות המקורי עוד בשנת 2014, מסר למנהל העיזבון שאינו יודע אם הוצג בפניו המסמך המקורי של כתב ההתחייבות ובדיקת הפוליגרף הפרטית שהתובע הגיש אינה קבילה ויש להתעלם ממנה.
21.התובע הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט הורה בהחלטתו מיום 13.2.20 שעל התובע להגיש תובענה חדשה. כחצי שנה לאחר מכן, ביום 28.7.20, הגיש התובע תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה וביום 24.11.20 החליט בית המשפט שיש למחוק את התביעה מחוסר סמכות עניינית.
22.כשנה לאחר מכן, ביום 7.10.21, הגיש התובע את התביעה דנן, לתשלום הסכום על פי כתב ההתחייבות בסך של 10,456,317 ₪.
ב.תמצית טענות התובע
1.במקביל להליך הגישור ולקראת התייצבותו של המנוח לעדות בהליך הנזיקי, יצר המנוח מיוזמתו קשר טלפוני עם התובע ושוחח עמו בעניין כתב ההתחייבות. המנוח ביקש מהתובע להסכים ולסיים את ההליך המשפטי בגישור מבלי לגלות לאיש על כתב ההתחייבות, אפילו לא לב"כ. המנוח הסביר לתובע שהוא מעוניין לשלם לו בתשלומים את הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות, כפיצוי על הסבל והנזק שנגרמו לו בתקופה שעבד אצל אלמונית שהייתה בת זוגו או ידועתו בציבור ולכל הפחות אם בנו ג'. המנוח ביקש שהתובע יחתום על מסמכים לצורך סיום ההליך הנזיקי מבלי שיגלה לאף אחד אודות קיומו של כתב ההתחייבות והתובע הסכים לכך.
2.ביום 7.6.11, יום לאחר שהסתיים ההליך הנזיקי, המנוח הזמין את התובע למקום מגוריו ב----. המנוח יצא מהבניין והעניק לתובע את כתב ההתחייבות שהוא ערך וחתם עליו, במעטפה. הסודיות הייתה מאוד חשובה למנוח, אשר לבקשתו הוטל חיסיון על ההליך הנזיקי ואף סכום הפיצוי שנקבע בכתב הוויתור לא גולה לבית המשפט. המנוח הוא זה שהכתיב את אופן פריסת התשלומים שנקבע בכתב ההתחייבות.
3.התובע לא היה מסכים לסיים את ההליך הנזיקי "לו היה מעלה על דעתו כי מלבד תשלום המהווה כעשירית מגובה תביעתו, לא יתקבל הפיצוי המלא לו התחייב המנוח בחייו בכתב ההתחייבות".
4.לאחר פטירת המנוח, פנה התובע למשרדי החברה ומסר את כתב ההתחייבות ואולם דרישותיו נדחו והחברה אף שכרה חוקרים פרטיים על מנת לעקוב אחריו.
5."זמן מה" לאחר משלוח חוקרים פרטיים לעקוב אחר התובע, בלילה שבין יום חמישי לשישי - 27.10.17 - אירעה פריצה בביתו של התובע ונגנבו ממנו פריטים שונים לרבות כתב ההתחייבות המקורי. ניידת משטרה שהגיעה לדירתו הנחתה את התובע להגיש תלונה ביום ראשון בבוקר (29.10.17) וכך פעל התובע. התובע ציין בתלונה שהגיש למשטרה, שנגנבו מביתו בין היתר "מסמכים משפטיים" והוא לא הזכיר את כתב ההתחייבות למרות שהוא נגנב, וזאת "בהתאם לתנאי הסודיות להם כפוף כתב ההתחייבות וייעוץ משפטי שקיבל בעניין זה".
6.התובע הגיש תביעת חוב למנהל העיזבון והוא דחה אותה. התובע הגיש ערעור על ההחלטה בתביעת החוב ואף תובענה חדשה ואולם לאור החלטת בית המשפט לענייני משפחה שהוא נעדר סמכות עניינית, נאלץ התובע להגיש את תביעתו לבית משפט זה, על אף שהוא סבור שהערכאה הנכונה לברר את הערעור על ההחלטה של מנהל העיזבון, היא בית המשפט לענייני משפחה.
7.הפסיקה הכירה בקבילות של העתק מסמך כראייה כשהוכח שהמסמך המקורי נגנב והוא אינו בנמצא. גניבת כתב ההתחייבות אירעה לאחר שהתובע שלח העתק ממנו לחברה ולאחר מעקב החוקרים הפרטיים לידי ביתו. עו"ד רוטשילד אף הצהיר שהתובע הראה לו את כתב ההתחייבות עוד בשנת 2014 והנתבע וויתר על חקירתו. עדותו של עו"ד רוטשילד מהווה סיוע משמעותי לטענה שכתב ההתחייבות הוא אמיתי ואינו זיוף כפי שטוען הנתבע.
8.המנוח נהג לתת התחייבויות כספיות בתשלומים עתידיים והוא עשה כן בנוגע להתחייבויות כספיות שהוא נתן לאלמונית. הנתבע אף הסתיר את העובדה שהוא הגיע סמוך לאחר סיום ההוכחות בהליך זה, להסכם פשרה עם אלמונית שבמסגרתו ישולמו לה מיליוני ₪, שעה שלה אין אפילו התחייבות כתובה מהמנוח אלא רק התחייבות בעל פה לתשלומים עתידיים, בעוד התובע מחזיק בהתחייבות כתובה וחתומה. ההגעה להסדר עם אלמונית הבטיחה את שתיקתה בהליך דנן ואת סירובה להעיד. בנוסף, העובדה שהתשלום הראשון על פי כתב ההתחייבות (מעבר ל – 800,000 ₪) חל כמה חודשים לאחר שהמנוח נפטר, אינה הוכחה לזיוף. שהרי עו"ד רוטשילד – שהוא עד ניטראלי נטול אינטרס בהליך - ראה את כתב ההתחייבות עוד בשנת 2014, שנתיים לפני פטירת המנוח.
9.גם טענת הנתבע לפיה כתב ההתחייבות מזויף מאחר שהוא לא הודפס באופן שבו הודפסו מכתבי המנוח (אופן ציון התאריך, העדר סימוכין, השמטת ספרת הביקורת של מס' ת.ז.) התבררה כטענה חסרת בסיס מאחר שלמנוח היו משרדים בכמה מקומות, כגון בביתו הפרטי ובחברת ---- אחזקות, והוכח שבמסמכים אחרים שאין מחלוקת שהמנוח חתם עליהם, לא קיימים דפוסי ההדפסה והניסוח שהנתבע טען לקיומם. מזכירת המנוח שהוזמנה לעדות אף נמנעה מלגלות בתצהירה שהיא עדיין עובדת בחברה ופרנסתה תלויה במשפחת המנוח. העובדה שהנתבע עצמו לא קבע בהחלטה שמדובר במסמך מזויף והוא אף לא הגיש תלונה במשטרה, מלמדת שאף הוא סבר שלא מדובר במסמך מזויף. כמו כן, הסכום שהמנוח התחייב לתת לתובע תואם את סכום התביעה בהליך הנזיקי. ב"כ התובע דרש בגישור לקבל סכום נמוך מהסכום הנתבע ועתר ל- 7 מיליון ₪ וזאת לצורכי פשרה בלבד.
10.הנתבע לא ביקש לקבל את המסמך המקורי של כתב ההתחייבות. הדרישה עלתה לראשונה רק לאחר שנודע לו שכתב ההתחייבות המקורי נגנב. הנתבע עשה הכול כדי להימנע מבירור האמת ואף סירב לשלוח את התובע לבדיקת פוליגרף. הנתבע הפך ל"כלי שרת" בשירותה של משפחת ---- שיש להניח שמפרנסת גם את משרדו (סעיפים 3-4 לסיכומי התשובה).
11.הנטל להוכחה שהמסמך מזויף מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו. הנתבע גם לא הוכיח את טענתו השנייה לפיה המנוח נסחט ע"י התובע. כל העדים העידו שהמנוח מעולם לא אמר להם שהוא נסחט אי פעם. גם קצין הביטחון של החברה העיד שכשאמר למנוח שהוא חושב שהתובע רוצה לסחוט אותו, המנוח דחה זאת ואמר שהוא לא סחיט (עמ' 10 שורות 16-29).
12.לאור האמור, יש להורות לנתבע לשלם את מלוא הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות שטרם שולם דהיינו סך של 10,456,317 ₪ שמהווה את יתרת החוב בסך של שמונה מיליון ₪ כשהוא משוערך בתוספת ריבית והצמדה כחוק.
ג.תמצית טענות הנתבע
1.כתב ההתחייבות הוא מסמך מזויף. הנטל על התובע להוכיח שהמסמך אמיתי ואולם התובע כשל להוכיח זאת ולא הביא ולו עד אחד שטען כי ראה את המסמך המקורי. מדובר בתביעה "מפוברקת הנסמכת על זיוף". בנוסף, כתב ההתחייבות משקף מעשה סחיטה באיומים שביצע התובע, אשר בתמורה לכך שלא יפרסם מסמכים פרטיים שגנב מהמנוח, הוא סחט מהמנוח תשלום עתק של מיליוני ש"ח. כתב ההתחייבות בטל גם בהיותו בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור מאחר שהוא "תולדה של עבירה פלילית חמורה של התובע של סחיטה באיומים".
2.יומיים לפני התאריך שמתנוסס על כתב ההתחייבות המזויף, חתם התובע על כתב הוויתור שבמסגרתו התחייב לשמור על סודיות בכפוף לתשלום של 800,000 ₪ ששולם לו. לכן, לא הייתה כל סיבה שיומיים לאחר החתימה על כתב הוויתור, המנוח יחתום על כתב התחייבות לשלם לתובע סכום של יותר מפי עשרה ממה ששולם לו במסגרת כתב הוויתור.
3."שליפת" כתב ההתחייבות כשש שנים לאחר עריכתו ומספר חודשים לאחר פטירת המנוח מהווה "צירוף מקרים מופלא" אשר מעלה חשד כבד "כי המועד הותאם לכך שיחול לאחר פטירת המנוח (כשהמנוח אינו יכול להגיד את דברו בעניין) ולהסביר את שתיקת התובע באשר למסמך מזויף זה בימי חייו של המנוח". בנוסף, מדובר בתביעה כנגד עיזבון המצריכה רף ראייתי מוגבר שהתובע לא עמד בו. כמו כן, התביעה מתבססת למעשה רק על עדות התובע ומדובר בעדות יחידה נעדרת סיוע שאין להסתמך עליה.
4.לתובע הייתה הזדמנות להציג למנהל העיזבון את המסמך המקורי של כתב ההתחייבות בטרם הגניבה הנטענת ואולם הוא התחמק מלעשות זאת במשך חודשים רבים. התובע אף לא הוכיח שהיה אדם אחד מלבדו שראה את המסמך המקורי. בנוסף, צורת המסמך וסוג נייר המכתבים שעליו הודפס ונחתם כתב ההתחייבות, לא מתאימים לנייר המכתבים שהיה בשימוש המנוח במועד שהוא נחתם כביכול.
5.התובע התחייב בכתב הוויתור שלא תהיה לו כל תביעה או טענה כנגד המנוח בכל נושא שהוא ולפיכך הוא לא יכול לתבוע יותר דבר מהמנוח או מעיזבונו לאחר שהסך של 800,000 ₪ שולם לו עם החתימה על כתב הוויתור. לא סביר כלל שהמנוח, שהתכחש לחלוטין לכל חבות בהליך הנזיקי, ישלם לתובע עוד שמונה מיליון ₪ מעבר לסך של 800,000 ₪ ששולם כבר במסגרת ההליך הנזיקי בהתאם לכתב הוויתור. אילו היו הצדדים אכן מסכימים על תשלום משמעותי נוסף בתקופת הגישור "הדעת נותנת כי הסדר זה היה מוצא מקומו בתוך כתב הוויתור, שנעשה באופן מסודר באמצעות ב"כ הצדדים". בנוסף, לא סביר כלל שהמנוח, שהיה איש אמיד ביותר, היה מבקש לפרוס את התשלום בתשלומים רק בעוד כמה שנים ועוד בתוספת ריבית.
6.התובע טוען שלא היה נותן את הסכמתו לסיום ההליך הנזיקי לו לא היה מקבל את כתב ההתחייבות ואולם, כתב ההתחייבות ניתן רק לאחר סיום ההליך הנזיקי ומתן פסק הדין. הסכום בכתב ההתחייבות אף עולה על גובה סך כל הנזקים שנתבעו בהליך הנזיקי.
7.אם המנוח ממילא היה מוכן לשלם לתובע את מלוא דרישתו בהליך הנזיקי ואף יותר ממנה, מדוע היה צורך בהליך גישור שארך כחצי שנה? אין גם כל סיבה לתת את מירב הפיצוי לאחר שש שנים בפריסת תשלומים, שעה שלמנוח לא הייתה כל מצוקה כספית. אין זה סביר שהמנוח היה לוקח על עצמו לשלם את הסכום בתשלומים, בצירוף הצמדה בסכומים כה גבוהים, ולא לשלם את מלוא הסכום סמוך לאחר מכן.
8.אזכור ילדי המנוח בכתב ההתחייבות תמוה, שהרי באותו מועד המנוח היה אדם פעיל וברור שהוא לא יכול היה לחייב את ילדיו בתשלום לתובע, כשהם כלל לא היו צד להתחייבות ולא ידעו עליה. אזכור הילדים מלמד אף הוא שהמסמך זויף ו"יוצר" לצורך הצגתו לאחר פטירת המנוח.
9.גם בתלונה שהגיש התובע למשטרה לאחר הפריצה הנטענת לביתו, הוא לא הזכיר כלל את כתב ההתחייבות והזכיר רק פריטים זניחים כגון משקפי שמש. בנוסף, בתלונה שהגיש התובע נאמר שהפריצה הנטענת הייתה "לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה... רחוב ----- בחנויות אחרות" והדבר סותר את גרסתו בתביעה, שהפריצה הייתה לדירתו. בנוסף, התובע לא זימן לעדות את עו"ד קינן שלטענתו ייעץ לו שלא לגלות אודות כתב ההתחייבות במשטרה והדבר פועל כמובן לחובתו.
10.המנוח לא הדפיס מסמכים בעצמו ובמשרדו אין זכר למסמך זה, לא במערכות המחשב ולא בחומרים הפיזיים. בנוסף, בציון מספר ת.ז. של המנוח חסרה ספרה ונייר המכתבים עליו הודפס המסמך המזויף, אינו נייר המכתבים שאתו עבד המנוח בתקופה זו ואשר היה בשימושו. בראש המסמך מופיע מספר טלפון שכבר הוחלף בסוף שנת 1993, כעשרים שנה לפני עריכת המסמך המזויף ואופן רישום התאריך כתוב שונה מהדרך שבה נהג המנוח לרשום את התאריך הלועזי והעברי. בנוסף, בתחתית המסמך לא מוזכר מספר סימוכין, כפי שהיה נהוג במכתבים שיצאו מטעם המנוח. התובע צירף לכתב התביעה מסמכים של המנוח משנות ה – 80 של המאה הקודמת שהודפסו על נייר מכתבים מסוג הנייר שעליו הודפס כתב ההתחייבות ונראה כי "חומרי גלם" אלו שימשו אותו ליצירת המסמך המזויף.
11.בדיון ההוכחות צצו לראשונה "עובדות חדשות" מפי התובע באופן המעיד על "גרסת בדים כבושה המהווה הרחבת חזית אסורה ממילא". כמו כן, מאחר שהתובע ידע שבני משפחת המנוח כופרים בכתב ההתחייבות, היה עליו להעביר את כתב ההתחייבות המקורי לידי מנהל העיזבון מיד כשפנה אליו ולא להמתין עד ל"גניבת" המסמך. גם בתצהירו של עו"ד רוטשילד שהתובע הציג, לא נאמר כלל שהוא ראה את כתב ההתחייבות המקורי והוא לא מפרט כלל איזה מסמך הראה לו התובע בשנת 2014 ומדוע היה צורך להתייעץ במועד זה ביחס לכתב ההתחייבות. מכל הנימוקים הנ"ל, יש לדחות את התביעה.
ד.דיון והכרעה
1.ראשית יש להבהיר כי בניגוד לטענת התובע, לא נפלה כל שגגה בהחלטת ביהמ"ש לענייני משפחה שקבע שאין לו סמכות לדון בערעור על הכרעת החוב של מנהל העיזבון והוא הפנה את התובע להגיש את תביעתו בבית משפט זה. לכן, יש לדחות גם את טענת הנתבע כי הכרעת החוב היא "חלוטה" (סעיף 38 לסיכומיו). כפי שנקבע בעמ"ש 52593-03-23 פלוני נ' אלמוני ואח' (3.5.23):
"המחוקק לא הקנה בידי בית המשפט קמא, או ערכאה אחרת, סמכות לדון כערכאת ערעור על הכרעת מנהל עיזבון בתביעת חוב של נושה. נושה אינו נזקק לכל הליך ערעור על הכרעה שאינה לרוחו שניתנה ע"י מנהל עיזבון בתביעת חוב שהגיש לפי הזמנתו - משום שהכרעת מנהל העיזבון בתביעת החוב, תהא אשר תהא, אינה חוסמת את דרכו של הנושה לפנות בתביעה רגילה ובערכאה המתאימה, בגין החוב הנטען של העיזבון כלפיו, בדיוק כפי שהיה עושה מקום בו המנוח היה בחיים והיה מסרב לדרישתו לתשלום החוב הנטען. ראו לעניין זה ש. שוחט, נ. פינברג, י. פלומין, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שביעית, התשע"ד-2014, בעמ' 233:
"במסגרת תפקידו לסלק את החובות, מנהל העיזבון מחויב לוודא באמצעות בדיקה ראויה כי אכן החוב הנו חוב אמיתי שיש לפרעו, משום שאם פרע מנהל העיזבון חוב שלא היה צריך לפרעו, עשויים היורשים (או הזוכים) לתבעו. במקרה של ספק, מומלץ למנהל העיזבון לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות כיצד לנהוג בחוב זה או אחר. כל היכן שיש ספק ממשי, מן הראוי כי מנהל העיזבון ידחה את החוב. או אז יפנה בעל החוב בתביעה כנגד העיזבון. נטל השכנוע בתביעה כזו הנו חמור יותר מהנהוג בתביעה רגילה, וזאת בשל היעדרותו של החייב (המוריש)."
ראו לעניין זה גם ש. שוחט וד. שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הוצאת מחשבות, תש"ע-2009, בעמ' 50:
"צד שלישי שאינו יורש ואינו בן משפחה, תביעתו נגד העיזבון או תביעת העיזבון נגדו בגין חוב או בשאלת היקף העיזבון תוגש לבית משפט רגיל לפי מבחן שווי התביעה ונושא התביעה..."."
2.תביעת התובע היא תביעה כנגד עיזבון. כידוע, הנטל להוכחת תביעה כנגד עיזבון גבוה יותר. כפי שנקבע בע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד 2327 בעמ' 2330:
"התביעה היא נגד עזבונו של נפטר ואחד מיורשיו וכלל גדול בדין כי בכגון זה מדקדקין עם התובע יתר על המידה הרגילה – הטעם גלוי וידוע: כי בהיעדר הבעל דבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים היה– להזים או לסתור את ראיות יריבו... יש קודם כל לעקור מן הלב את הספק, פן ואולי היתה באמתחתו של הנתבע החי טענה כל שהיא העשויה לסכל – אם על ידי כפירה ואם על ידי עדות סותרת – את תביעת יריבו. לא נעקר הספק – הפסיד התובע, כי המוציא מחברו עליו הראייה, הראייה וודאית".
הלכה זו לא נס לחה כפי שנקבע למשל בע"א 2556/05 זלוטי נ' אינדיבי (8.2.09) שדן בתביעה כנגד עיזבון שביחס אליה נקבע ש"רובץ על התובע נטל הוכחה גבוה מזה המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל... אין לדעת אם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה".
3.ב"כ הנתבע הודיע בישיבת ק.מ. מיום 8.11.22 (עמ' 2 שורות 13-14) כי: "ההגנה שלנו כוללת שתי טענות בלבד: אחת המסמך מזויף והשנייה גם אם הוא לא מזויף הוא נחתם תחת כפייה ודינו בטלות לפי חוק החוזים". בכל הנוגע לטענת ההגנה לפיה כתב ההתחייבות נחתם תחת כפייה, טענה זו לא הוכחה כלל. אדרבא, ילדי המנוח ואף ב"כ בהליך הנזיקי עו"ד זליכוב העידו שהמנוח היה איש עסקים קר ודעתן מאוד ולא הובאה כל ראייה שהמנוח נסחט או אוים ע"י התובע. אין גם כל בסיס לטענה שכתב ההתחייבות הוא "בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור" (סעיף 3 לסיכומיו).
4. ברם, התובע לא עמד ולו במקצת הנטל המוטל עליו להוכיח את אמיתותו של כתב ההתחייבות. כאשר נתבע טוען טענת זיוף, הנטל על התובע להוכיח את אמיתות המסמך. כפי שנקבע בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, 261:
"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" ... לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/ 4היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית".
בע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' ארבאהים סאלם אלאטרש (31.7.17) בפסקה 20, חזרה כב' השופטת ברק-ארז על ההלכה וציינה כי:
"כלל יסוד בדיני הראיות הוא כי בעל דין במשפט אזרחי נושא בנטל להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו. כלל זה נכון גם להוכחת האותנטיות של חוזה שטענת הזכות של התובע מבוססת עליו... אכן, העמותה הפנתה בהקשר זה לע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847 (2003), שם נקבע כי הנטל להוכחתו של זיוף רובץ על הטוען לכך. אולם, באותו עניין התובע היה מי שטען לזיוף, וזאת בניגוד למקרה הנוכחי שבו האחים אלאטרש, שהיו הנתבעים, טענו לכך, כך שחל הכלל הרגיל הגורס כי על התובע רובץ הנטל להוכיח את יסודות עילת תביעתו... לפיכך, הייתה זו חובתה של העמותה להוכיח כי הסכם המכר הנטען הוא אותנטי, ובכלל זה כי המשיב 1 אכן חתם עליו."
בנוסף, עדות התובע היא בגדר עדות יחידה הנעדרת סיוע במשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971 וכפי שיפורט להלן, גרסת התובע לא מסתברת כלל וכלל מנימוקים אלו:
5.(א) לא הוצג עותק מקורי של כתב ההתחייבות – למרות פניות של מנהל העיזבון לב"כ התובע עו"ד אבניאל עוד ביום 27.6.17, בבקשה להעביר לעיונו את כל המסמכים המבוקשים, לא העבירה עו"ד אבניאל במהלך החודשים עד לאירוע הפריצה הנטען בסוף חודש אוקטובר 2017 את המסמך המקורי. אדרבא, באופן תמוה, כתבה ב"כ של התובע עו"ד אבניאל במכתבה למנהל העיזבון מיום 11.6.17 כי התובע "דוחה מכל וכל את דרישתכם להצגת המסמכים ו/או המסכת העובדתית עליה מושתת התחייבות המנוח מיום 7.6.11". התובע לא נתן כל הסבר בחקירתו מדוע הוא סירב להציג את המסמכים, נתלה ביעוץ משפטי שקיבל (עמ' 33 שורות 11-22) והשיב: "אין תשובה" (עמ' 35 שורות 21-22). משהובהר לתובע שהנתבע כופר באותנטיות של כתב ההתחייבות, היה מצופה ממנו להראות לו את המסמך המקורי.
6.התובע אף לא זימן לעדות את באי כוחו הקודמים, עו"ד שרון קינן ועו"ד אבניאל, על מנת שיעידו שהם ראו עותק מקורי של כתב ההתחייבות. משנשאל התובע מדוע לא זימן את עו"ד קינן לעדות הוא השיב "יש לי עורכי דין שמייצגים אותי ומה שראו לנכון עשו" (עמ' 36 שורה 6) ואין להכביר מילים על תשובה זו. התובע טען בחקירתו אצל מנהל העיזבון שייתכן שאף לעורכי דינו דאז הוא לא הציג את כתב ההתחייבות המקורי ואולם בחקירתו בהליך זה הוא טען ביחס לעו"ד קינן כי: "אני משוכנע וכמעט במאה אחוז" (עמ' 29 שורה 28), "אני משוכנע מאוד שעו"ד קינן כן ראה את המקור" (שם שורה 32 ועמ' 30 שורה 1) והדבר אומר דרשני ופוגע באמינותו. אי זימונם לעדות, מלמד שאף הם לא ראו מעולם מסמך מקורי של כתב ההתחייבות. בחקירתו טען התובע ש"יכול להיות שיואלה עצמה לא ראתה את המקור" (עמ' 30 שורה 10).
7.התובע הגיש את תצהירו של עו"ד רון רוטשילד שהצהיר שבשנת 2014 פנה אליו התובע לייעוץ ולמיטב זכרונו במהלך הפגישה עמו, התובע "הראה לי מסמך לגביו אמר לי כי הוא נמסר לו על ידי אלמוני כשהוא חתום על ידו". אף בתצהיר זה לא הצהיר עו"ד רוטשילד שהוצג בפניו כתב ההתחייבות המקורי, למרות שהתובע טען כי באותה פגישה הוא משוכנע שהראה לו את המסמך המקורי (עמ' 29 שורה 34 עד עמ' 30 שורה 1). אי אזכור פרט מהותי וחשוב זה בתצהירו של עו"ד רוטשילד, מלמד שאף עו"ד רוטשילד לא זכה לראות את כתב ההתחייבות המקורי בניגוד לגרסת התובע. מנהל העיזבון העיד שעו"ד רוטשילד אמר לו בטלפון שהוא לא יודע אם הוא ראה את המסמך המקורי ולאחר מכן, הוא לא הצליח לתאם עם עו"ד רוטשילד פגישה (עמ' 74 שורות 4-8). לאור העובדה שעו"ד רוטשילד לא הצהיר שהוא ראה את כתב ההתחייבות המקורי ובתצהירו אף לא נמסרו פרטים אודות אותו "מסמך" בחתימת המנוח ולא ברור כלל האם מדובר בכתב ההתחייבות או במסמך אחר, שהרי עו"ד רוטשילד לא פירט מה כלל אותו מסמך ומה נאמר בו, אין לזקוף לחובתו של הנתבע את העובדה שהוא בחר לשחרר את עו"ד רוטשילד שהגיע לחקירה על תצהירו בבית המשפט והודיע שהוא מוותר על חקירתו. בנוסף, התובע לא נתן כל הסבר מדוע לפתע בשנת 2014 הוא נזקק להתייעצות עם עו"ד ביחס לכתב ההתחייבות ומדוע נזקק להראות לו את העותק המקורי ותירוצו שהדבר נעשה בעקבות מעקבים, סותרת את גרסתו שהמעקבים החלו רק לאחר פטירת המנוח בשנת 2017, לאחר שהוא שלח את כתב ההתחייבות לחברה.
8.אין אף אדם מלבד התובע שהעיד שעיניו שזפו את כתב ההתחייבות המקורי והדבר כמובן מעורר ספקות רבים ביחס לאמיתות גרסת התובע. היה מצופה שאם באמת היה בידי התובע כתב התחייבות מקורי בעותק אחד ומסמך זה שווה לפחות שמונה מיליון ₪, התובע היה דואג להכין ממנו עותקים נוטריונים או מפקיד אותו במקום שמור כגון בכספת או במשרד עורכי דין. יש להדגיש שבכתב ההתחייבות לא נאמר שאסור לתובע להראות אותו לאף אדם. נאמר רק שהתובע מתחייב לשמור על פרטיותם של המנוח ואלמונית ולא לפרסם "את התביעה ואת ההליכים בהקשרה". הא ותו לא.
9.יתר על כן: בחקירתו טען התובע לראשונה שעוד בשנת 2014 כשהוא נפגש עם עו"ד רוטשילד, הוא יעץ לו "לעשות 2-3 העתקים כי הייתי אצלו במשרד ב – 2014 עם המקור" (עמ' 28 שורות 33-34). מעבר לכך שעובדה זו כלל לא נזכרה בתצהירו והדבר פוגם באמינותו, הדבר מגביר את התמיהה, מדוע התובע לא שעה לעצתו של עורך דינו ולא דאג להכנת העתקים נוטריונים?. תירוצו של התובע לפיו לא הזכיר עצה זו בתצהירו מחמת "חיסיון עו"ד לקוח" (עמ' 29 שורות 7-15) אינה סבירה כמו גם העובדה שפרט זה לא נאמר בחקירתו של התובע אצל מנהל העיזבון.
10.משנשאל התובע ע"י מנהל העיזבון בחקירתו, מדוע לא נענה לפנייתו בפגישה שהתקיימה עם ב"כ דאז עו"ד קינן, להעביר אליו את המסמך המקורי, לא הייתה בפיו כל תשובה עניינית והוא טען בין היתר "אני לא יודע בדיוק מה הייתה הסיבה... אתה יכול גם לשאול את קינן שרון" (עמ' 15 שורות 5-27). מנהל העיזבון העיד שהוא ביקש לקבל את כתב ההתחייבות המקורי מב"כ התובע ולא נענה (עמ' 81 שורות 28-33).
11.(ב) אי סבירות טענת גניבת כתב ההתחייבות – התובע טען שהייתה פריצה לביתו וממנה נגנב כתב ההתחייבות. ראשית, טענת התובע שהגניבה בוצעה "זמן מה" לאחר המעקב שבוצע נגדו (סעיף 79 לתביעה) ע"י החברה או "ימים ספורים בלבד לאחר שליחת כתב ההתחייבות" לחברה (סעיף 16 לסיכומיו), אינם נכונים. המעקבים נערכו בחודש פברואר 2017 למשך מספר ימים בלבד ולא נערכו מעקבים נוספים (עדות קצין הביטחון בעמ' 17 שורות 23-24 ועמ' 20 שורות 1-2) ואילו הפריצה הנטענת הייתה כחצי שנה לאחר מכן, בסוף חודש אוקטובר 2017. לכן, הטענה שהפריצה הייתה המשך של ניסיונות החברה לפגוע בו ולמנוע את מימוש ההתחייבות, אינה סבירה לאור פער הזמנים המשמעותי.
12.בנוסף, בתלונה שהגיש התובע בגין הפריצה הנטענת, אמר התובע שהיא נערכה "בבניין שאינו דירה" ולא בדירתו. כמו כן, לא נאמר בתלונה שכתב ההתחייבות נגנב ונאמר רק שנגנבו "מסמכים רפואיים ומשפטיים, פנקס חשבונות, דיסק און קי ומשקפיי שמש של ריי באן". וכי יעלה על הדעת שהתובע לא יזכיר את כתב ההתחייבות ששוויו מעל שמונה מיליון ₪ ויזכיר רק פרטים זניחים?
13.הסברו של התובע שהוא התייעץ עם עורך דין קינן שהורה לו כי ללא אישור מהיועץ המשפטי למשטרה אסור לו להזכיר את כתב ההתחייבות, אינו סביר כלל. שהרי, התובע יכול היה לציין את גניבת כתב ההתחייבות בסכום זה מבלי להזכיר כלל את פרטיו של המנוח ואם היה נוהג כך, לא היה כל חשש מהפרה של חובת הסודיות שהוא התחייב לגביה. מה גם שכאמור, אין בכתב ההתחייבות כל דרישה לשמור על עצם קיומו בסודיות. לא היה שום צורך לפרט במשטרה את הרקע ליצירת כתב ההתחייבות והעובדה שהתובע לא הזכיר פרט מהותי ויקר ערך זה בתלונה במשטרה, פוגמת קשות באמינות טענתו שכתב ההתחייבות נגנב בפריצה. בנוסף, התובע אף לא זימן לעדות את אותו יועץ משפטי "מכובד" (עמ' 14 שורות 22-23 לחקירה אצל מנהל העיזבון) שייעץ לו להסתיר את דבר קיומו של כתב ההתחייבות ובחקירתו בבית המשפט התברר שמדובר בעו"ד קינן (עמ' 35 שורות 26-28) והדבר אף הוא פוגם קשות בגרסתו. יצוין גם, שהעובדה שהתובע לא הגיש את ההודעה שמסר במשטרה למרות שהגיש את ההודעות שמסרו החוקרים הפרטיים שנחקרו במשטרה, פועלת אף היא לחובתו (עמ' 36 שורות 27-29). שהרי, לכאורה היה צריך להיות כתוב בה, שעל פי ייעוץ משפטי אסור לו לפרט אודות מסמך חשוב שנגנב ואי הגשת ההודעה שמסר במשטרה, מעלה אף היא ספק גדול בדבר אמיתות גרסתו.
14.לא סביר גם, שהתובע לא שמר את כתב ההתחייבות בכספת. איזה אדם סביר לא שומר שטר חוב בסך של 8 מיליון ₪ בכספת? טענתו בחקירה אצל מנהל העיזבון שהמסמך נשמר "באופן מבוקר עם מנעולים ודלתות והכל" לא הוכחה כלל ואפילו תמונה אחת מאותו "מתחם מבוקר ושמור" שנטען על ידי התובע, לא הוצגה. הדבר תמוה במיוחד לאור טענת התובע שמז"פ הגיע לדירה לאחר הפריצה והתובע לא הציג שום תמונה או ממצא מחקירת מז"פ שמלמדים על פריצת מנעול או דלת.
15.(ג) אי סבירותו של כתב ההתחייבות – לא סביר כלל שהמנוח, יומיים בלבד לאחר שהסכים לשלם לתובע סכום של 800,000 ₪ בלבד לצורך "סגירת" ההליך הנזיקי ובתמורה לשמירה על סודיות אותו הליך וויתור על כל תביעה עתידית, ויום אחד לאחר שהתביעה נדחתה בהתאם להסדר שהושג בגישור, יעניק לתובע סכום עתק בגובה של פי עשרה מהסכום שעליו סוכם בגישור. מדוע שהמנוח יסכים לשלם סכום עתק כזה כשבידו כבר כתב ויתור ופסק דין שהתביעה הנזיקית נדחתה? מדוע שהמנוח יסכים לשלם לתובע אף יותר מסכום התביעה שלטענת התובע הוערכה על ידו בשמונה מיליון ₪? יצוין שסכום הפשרה בגובה של 800,000 ₪ הוצע בגישור ע"י המגשר, למרות שהתובע תבע מיליוני ₪ (עדות עו"ד זליכוב בעמ' 59 שורות 30-31 ועמ' 62 שורה 2).
16.טענת התובע בתביעתו, לפיה הוא הסכים לחתום על כתב הוויתור ועל דחיית התביעה רק לאור התחייבותו של המנוח להעניק לו סכום של שמונה מיליון ₪ נוספים, היא גרסה "מתפתחת" שנוצרה רק במהלך חקירתו של התובע אצל מנהל העיזבון ולא הוזכרה כלל בתביעת החוב.
17.בתחילת חקירתו אצל מנהל העיזבון אישר התובע שבגישור הוא הסכים לקבל 800,000 ₪ (עמ' 8 שורות 17-18). לאחר מכן (עמ' 16 שורות 15-16) טען התובע כי "נכון שחתמתי על 800,000 שקל בתנאי שאני יודע שיש לי כתב התחייבות של 8,000,000 שקל". גרסה זו תמוהה. אם לשיטתו של התובע, המנוח הסכים להעניק לו עוד שמונה מיליון ₪, מדוע הסכים התובע לחתום על ויתור תביעות ודחיית התביעה לפני שהמנוח העביר לו את כתב ההתחייבות? איך יכול היה התובע להבטיח שיקבל את הסכום העיקרי לאחר שהתביעה כבר נדחתה כשאין לו שום בטוחה ביד? אם גרסתו של התובע הייתה נכונה, היה מצופה שהתובע ידרוש לקבל את כתב ההתחייבות בד בבד עם חתימתו על כתב הוויתור וטרם שהתביעה נדחתה בהסכמתו.
18.גם סכום ההתחייבות אינו הגיוני. שהרי, ב"כ התובע בגישור עו"ד בר און, הציג במכתב למגשר מיום 15.3.21 את גובה דרישתו של התובע שמסתכמת בסכום כולל של 7 מיליון ₪ בלבד, מבלי שרכיב הנזק העיקרי בגין הפסד השתכרות לעתיד בגובה של 4.8 מיליון ₪, הוון. מדוע שהמנוח יציע לשלם סכום שגבוה ב – 1.8 מיליון ₪ מדרישת התובע? טענת התובע שהוא תבע 8 מיליון ₪ (עמ' 39 שורה 33 עד עמ' 40 שורה 9) מנוגדת למסמך זה והתובע לא הציג ולו מסמך אחד שבו הוא תבע סכום של 8 מיליון ₪ ולא ניתן על ידו כל הסבר לכך מעבר לתשובה כי "לא היה לי את זה בתיק" (שם שורה 8).
19.זאת ועוד: אין מחלוקת שהמנוח היה איש אמיד ביותר ולא הייתה לו בעיה לשלם באופן מידי גם שמונה מיליון ₪. מדוע שהמנוח יבקש לפרוס את הסכום בעשרה תשלומים רק בעוד כשש שנים ועוד עם הפרשי הצמדה מחודש יוני 2011? המנוח היה בן -- כשלטענת התובע חתם על כתב ההתחייבות ומדוע שיידחה את התשלום בשש שנים ויפרוס אותו לעוד עשר שנים עד לשנת 2027? איך זה שמועד תחילת התשלומים נבחר דווקא ליום 1.1.17 שבמקרה "נפל" מספר חודשים לאחר פטירת המנוח? טענת התובע שהמנוח נהג לתת "התחייבויות עתידיות פרוסות ומהוונות" מאחר שכך התחייב לאלמונית, אין בה ממש. לא ניתן להשוות תשלומי תמיכה לבת זוג שבמהותם הם עיתיים, לתשלום פיצויים בגין עוולה נזיקית. לכן, העובדה שהנתבע הגיע להסכם פשרה עם אלמונית בנושא תביעתה הכספית, אין לה דבר עם ההליך דנן. לפיכך, טענותיו של התובע כי נעשתה "קנייה" של אלמונית ושולמו לה כספים על מנת שלא תעיד בהליך דנן (סעיף 10 לסיכומי התשובה), לא רק שלא הוכחה אלא שאין לה כל יסוד, מאחר שאף לשיטת התובע, אלמונית לא ידעה דבר על כתב ההתחייבות שנשמר בסוד כמוס אף ממנה.
20.לא סביר גם, שהמנוח כתב בכתב ההתחייבות שאת הסכום ישלמו או הוא או כל אחד משלושת ילדיו. המנוח שהיה איש עסקים ממולח ואף עורך דין בהשכלתו, ידע בוודאי שלא ניתן לחייב צדדי ג' לשלם סכומים שהוא התחייב לשלם לתובע, מבלי ידיעת והסכמת אותם צדדי ג'. שרבוב הילדים לכתב ההתחייבות, אף הוא מעורר תהייה ומעלה חשש שאולי התובע התכוון מראש שמכתב זה יוגש לפירעון רק לילדיו, לאחר שהמנוח כבר לא יהיה בחיים.
21.בחקירתו, טען התובע לראשונה שהוא זה שביקש מהמנוח "בטחונות" ולכן ביקש שבמסמך ייכתב שאף ילדי המנוח יהיו חייבים לשלם לו את סכום ההתחייבות (עמ' 42 שורות 9-27). התובע גם טען לראשונה בחקירתו שידע מהמנוח שהסכום ישולם לו בתשלומים ואולם אף פרט מהותי זה לא נזכר בתצהירו והתובע לא ידע להסביר את פשר הדבר והשיב כי: "אולי הייתי צריך לפרט בתצהיר" (עמ' 43 שורות 5-15). פרטים מהותיים אלו שכלל לא נזכרו בתצהיר התובע ועלו לפתע בחקירה, פוגמים קשות באמון שיש ליתן בגרסת התובע.
22.(ד) סימני זיוף בכתב ההתחייבות וחוסר אמינותו של התובע– מזכירתו האישית של המנוח משנת 2000 ועד ליום מותו הגב' ה' העידה שהמנוח מעולם לא הדפיס שום מסמך בעצמו. בנוסף, גב' ה' העידה שנייר המכתבים שעליו נכתב כתב ההתחייבות הוא נייר ישן מאוד שנעשה בו שימוש עד לשנת 1993 ומספר הטלפון המצוין בו, הוחלף בשנת 1993 ולמנוח היה מספר טלפון אחר. ניירות המכתבים שגב' ה' הציגה מהתקופה שבה נחתם כתב ההתחייבות, מלמדים שבאותה עת בשנת 2011, נייר המכתבים של המנוח היה שונה לחלוטין ולכן יש רגליים לטענת הנתבע, שלתובע היו ניירות מכתבים מתקופה ישנה שהוא עשה בהם שימוש להכנת כתב ההתחייבות. אכן, היו מסמכים שונים שלא הודפסו במשרד שבו עבדה גב' ה' ובהם לא היו מצוין מספר הסימוכין ואופן כתיבת התאריך היה דומה לזה שמצוין בכתב ההתחייבות, כפי שעלה בחקירתה. יחד עם זאת, כתיבת ההתחייבות על נייר מכתבים ישן שהוחלף כבר לפני כעשרים שנה, מעורר תהיות.
23.כמו כן, התובע טען לראשונה בחקירתו שפנה לעו"ד רוטשילד בשנת 2014 מאחר שסבר שנערכו אחריו מעקבים (עמ' 28 שורות 22-27). לא הייתה בפיו כל תשובה מדוע לא ציין עובדה זו בתצהירו ומדוע שיבוצע אחריו מעקב בתקופה שלא היה לו שום קשר עם המנוח ואף אחד אחר מלבדם לא ידע אודות כתב ההתחייבות.
24.בנוסף, התובע טען לראשונה בחקירתו שמשלוח כתב ההתחייבות למשרדי החברה בחודש ינואר 2017 נעשה על פי עצתו של עו"ד קינן (עמ' 31 שורות 20-21). אי אזכור עובדה זו בתצהיר לא הוסברה ואף היא פוגמת באמינות התובע.
25.זאת ועוד: התובע טען לראשונה בחקירתו שבתקופת הגישור, המנוח שוחח אתו שלוש או ארבע פעמים (עמ' 38 שורה 13) והמנוח אמר לו שיקבל את כל מה שדרש (עמ' 39 שורות 14-16). גם פרט מהותי זה כלל לא נזכר בתצהירו או בחקירתו אצל מנהל העיזבון והעובדות החדשות שהתובע העלה בחקירתו, מלמדות על גרסה "מתפתחת ומתחדשת" עם הזמן, שאין לתת בה כל אמון.
26.העובדה שהנתבע נקט בהחלטה שכתב לשון עדינה ולא קבע ב"רחל בתך הקטנה" שכתב ההתחייבות מזויף, לא גורעת מזכותו לטעון טענת זיוף באופן מפורש בהליך דנן, משהתובע החליט להגיש תובענה כנגד העיזבון.
27.סיכומו של דבר: מדובר בעדות יחידה של התובע שלא נמצא לה חיזוק או סיוע מאף עד אחר וגרסתו מעלה תהיות ותמיהות רבות ביותר. התובע לא עמד ולו במקצת מהנטל הנדרש להוכחת תביעתו שכתב ההתחייבות הוא מסמך אותנטי, במיוחד שעסקינן בתביעה כנגד עיזבון. בדיקת הפוליגרף שהתובע צירף לתביעתו אינה קבילה ואין לה כל ערך ראייתי.
28.משהתביעה נדחתה, וטוב היה אם היא לא הייתה מוגשת מלכתחילה, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪.
29.פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.
ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"ג, 28 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
