- בפניי תביעה לביטול פסק דין שניתן ביום 6.7.2014 בתיק משפחה 54480-03-12 בעקבות ראיות חדשות אשר גילו התובעים.
רקע עובדתי:
- התובעת 1 היא נכדתה של הנתבעת. התובע 2 הוא בעלה של התובעת 1 (להלן יכונו: "התובעים"). הנתבעת סבתה של התובעת 2, בת כ- 93 שנים.
- ביום 6.7.2014 ניתן פסק דין בתביעת הנתבעת (תמ"ש 54480-03-12) לביטול העברת הזכויות בדירתה ללא תמורה לידי התובעים (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין קבע כי הנתבעת לא הבינה מהות פעולת העברת הדירה ללא תמורה. פסק הדין התבסס על העדר גמירות דעתה של הנתבעת, וכן על עילת העושק: פסק הדין קבע כי התקיימו התנאים לעושק מצד התובעים: התובעים ניצלו את מצוקתה של הנתבעת לאחר שריפת דירתה ואובדן קורת הגג שלראשה, כתוצאה מהשריפה הלך לעולמו בן זוגה. בנסיבות אלו החתימו התובעים את הנתבעת על מסמכים במסגרתם העבירה להם הנתבעת במתנה את הזכויות בדירתה. לאחר התרשמות ושמיעת הצדדים, קבע בית המשפט, כי מעל לכל ספק מתקיימת עילת העושק, וכי המתנה ניתנה שלא מרצונה החופשי של הנתבעת ובהעדר גמירות דעת מלאה. לפיכך נקבע כי עסקת המתנה בטלה. התובעים (הנתבעים בהליך הקודם) לא ערערו על פסק הדין, ופסק הדין הפך לחלוט.
- כשנה לאחר מכן, הגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבעת להשבת כספים בגין עלויות שיפוץ הדירה שהעברתה בוטלה (תמ"ש 14027-02-15). פסק הדין חייב את הנתבעת להשיב לתובעים סך של כ- 50,000 ₪ עבור השיפוץ שערכו בדירתה.
- ביום 10.8.2018 ניתן צו מינוי אפוטרופוס לנתבעת, לפיו מונו שתי בנותיה ביחד או לחוד, כאפוטרופוסיות לכלל ענייניה.
ביום 17.10.2019, בהעדר שיתוף פעולה בין האחיות המשמשות כאפוט' על אמן, מונה במסגרת הליך זה לנתבעת אפוטרופוס לדין שייצגה.
לאור היות הנתבעת תחת מינוי אפוטרופוס, הצטרף ב"כ היועמ"ש להליך.
טענות התובעים:
- לטענת התובעים, קיימים פגמים מהותיים וחמורים, כמו גם עובדות חדשות המצדיקות ביטול פסק הדין. הותרת פסק הדין על כנו היא בלתי צודקת באורח קיצוני.
- לטענת התובעים, בא כוחה הקודם של הנתבעת פעל במעשי תרמית והונאה בשיתוף פעולה עם בתה של הנתבעת ח', כאשר מחד הוגשה התביעה לביטול העברת הדירה במתנה ומאידך, נוצלה תלותה של הנתבעת בח' והשפיעו עליה להכין צוואה לפיה ציוותה את דירתה לבת ח'. בהמשך אף הועברה הדירה לבעלותה של ח', ללא תמורה. הנתבעת היתה אנוסה בידי בתה ח' וכתוצאה מכך משוללת כל סמכות ונעדרת חופש תנועה וחופש ביטוי. לטענת התובעים, בהליך הקודם טענו כי הנתבעת סנילית ואנאלפביתית כאשר פעלו להחתימה על מסמכים משפטיים לאחר תום ההליך ופסק הדין, לטענתם, יש לשלול בכך את עילת העושק עליה התבסס פסק הדין.
- לטענת התובעים, ביום 11.3.2012 הוגשה נגדם תלונה במשטרה בגין מעשה הונאה, כאשר ביום 10.2.2012 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים בדירה, הדירה נרשמה על שמם ביום 25.3.2012. השתלשלות האירועים האמורה מעלה תהייה מדוע הנתבעת שקטה על שמריה ולא הגישה מיד בחודש 2/2012 תלונה במשטרה נגד התובעים אם סברה כי נעשה מעשה הונאה על ידם.
- לטענת התובעים, ביום 13.8.2011 אושפזה הנתבעת בבית חולים רמב"ם לאחר שריפת דירתה למשך יום אחד. על פי סיכום מלר"ד מבית החולים אובחן כי מצבה הכללי של הנתבעת משביע רצון, בדיקה גופנית תקינה ובדיקתה הנוירולוגית תקינה. מכך ניתן להבין לטענתם כי סיכום המלר"ד מפריך את טענותיה של הנתבעת כחסרת ישע, מצבה הקוגניטיבי והפיזי של הנתבעת עת העניקה לתובעים את הדירה היה תקין.
לטעת התובעים, ד"ר א' ג' נפגשה עם הנתבעת מספר פעמים במהלך השנים האחרונות בהן נמשכו ההליכים המשפטיים, ונתנה מספר חוות דעת. חוות דעתה של ד"ר ג' לטענת התובעים סותרות ומעלות תהייה כאשר מחד נכתב כי הנתבעת היתה עצמאית ואף טסה לחו"ל לפני השריפה אך מאידך נכתב כי 4 שנים לפני כן הנתבעת לא תפקדה.
- לטענת התובעים, ביום 12.10.2011 כחודש וחצי לאחר שבוצעה עסקת העברת הדירה ללא תמורה לידי התובעים, חל יום הולדתו של בן התובעים. הנתבעת וגיסתה הגב' ח' ש' וגיסה ב' ז"ל נותרו ללון למשך שני לילות בבית התובעים. התובעים צירפו סרטון וידאו בו נצפית הנתבעת מאשרת כי העניקה לנתבעים את הדירה מרצונה. לטענת התובעים מדובר ב-"ראיית הזהב" להוכחת גמירות דעתה של הנתבעת להעביר את הדירה ללא תמורה על שם התובעים. אז הצהירה המנוחה בפני כולם כי עשתה זאת "מכל הלב והנשמה". התנהגותה של הנתבעת בסרטון הווידאו עומדת בסתירה לטענותיה של הנתבעת בגין הונאה וטענתה להעדר גמירות דעת.
לטענת התובעים, בשנים האחרונות עברו התובעים למספר דירות בעיר חדרה, ובשל מעברי הדירות הרבים שכחו את תיעוד אירוע חגיגת יום הולדתו של בנם ולכן לא הציגו ראיה זו.
לאור האמור עותרים התובעים לבטל את פסק הדין, וליתן להם את יומם.
טענות הנתבעת:
- לטענת הנתבעת, התביעה אינה מגלה עובדות חדשות ו/או ראיות חדשות. התביעה אינה מגלה תרמית ו/או הונאה. כלל טענות התביעה נטענו לעניין גמירות דעתה של הנתבעת, ואף אחת מהן אינה מתייחסת לעילת העושק אשר נקבע כמתקיימת בפסק הדין.
לטענת הנתבעת, למרות שהתובעים עותרים לביטולו של פסק דין אחד, הרי שלאחר שניתן, נתבעה הנתבעת על ידם בגין עלות השיפוצים שהשקיעו התובעים בדירה. תביעת התובעים התקבלה באופן חלקי והם זכו בפיצוי כספי בגין השקעותיהם בדירת הנתבעת.
- לטענת הנתבעת, כלל הטענות בדבר תרמית ו-"יד אחת" שעשו בא כוחה הקודם של הנתבעת יחד עם בתה ח', אינן רלוונטיות לנתבעת. כמו כן טוענת הנתבעת כי ככל ולתובעים השגות על צוואתה של הנתבעת, יואילו התובעים להמתין עם התנגדותם למועד בו ההתנגדות תהא רלוונטית לאחר אחרית ימיה. כמו כן קיימת סתירה בטענות התובעים בדבר רצונה החופשי וגמירות דעתה של הנתבעת כאשר היא מצטיירת כ"בובה על חוט" של בתה ח'.
לטענת הנתבעת, כל האמור ביחס להעברת הדירה במתנה לבתה ח' איננו רלוונטי מאחר והעברה בוטלה במסגרת תיק א"פ 59831-07-17. עובדת ביטול עסקת העברת הדירה לבת ח' והעובדה כי לנתבעת מונה אפוטרופוס, יש בהן בעיקר כדי ללמד על העדר כשירותה של הנתבעת והעדר אפשרות לגמירות דעת מצידה.
- לטענת הנתבעת, יש להתעלם מכל האמור בכתב התביעה בעניין חוות דעתה של ד"ר ג', שכן תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי על בעל דין נאסר לצרף חוות דעת "פרטית" מטעמו. התובעים לא ביקשו לצרף חוות דעת לכתב התביעה. יתר על כן טוענת הנתבעת כי חוות הדעת שצורפה שלא כדין, תלושה מהקונטקסט בו ניתנה ומזהות המזמין אותן. חוות דעת הראשונה משנת 2014 הוזמנה לצורך הגשתה למוסד לביטוח לאומי, חוות דעת השניה משנת 2017 הוזמנה על ידי הבת ח' במסגרת תיק הא"פ, ומנגד צירפה הבת פ' חוות דעת נגדית על ידי ד"ר ב'. לטענת הנתבעת, אף אחת מחוות הדעת אינה רלוונטית לסוגיית ביטול פסק הדין. כן טוענת הנתבעת כי לא ברור לה כיצד הגיעו מסמכים חסויים אלו לידי התובעים ואין להתיר לעשות בהם שימוש מחמת הפגיעה בפרטיותה.
- מסקנת התובעים כי הנתבעת כשירה קוגנטיבית בעקבות הדו"ח מרמב"ם לאחר שאושפזה בעקבות השריפה בדירתה, מוטעית ומטעה. בדיקה גופנית ונוירולוגית תקינה מצביעה על מצב פיזי בלבד, ולא קוגניטיבי.
- ביחס לסרטון הווידאו טוענת הנתבעת כי ראיה זו היתה בידי התובעים כל העת. כל שיש בסרטון זה להעיד הוא תיאור של אישה קשישה המצויה לאחר טראומה קשה של שריפת ביתה ואובדן בעלה, שנהנת לבלות עם בני משפחתה ולהרחיק מלב את מצוקתה וכאבה. מדובר בתיעוד מטריד של הענקת רגש למטרת רווח.
העובדה כי התובעים "שכחו" ראיה אינה מהווה ראיה חדשה, ודאי לא כזו שיכלו להשיגה תוך שקידה סבירה. כמו כן אין בכוחה של "הראיה החדשה" בכדי לשנות את פני ההכרעה, שהרי פסק הדין ביטל את עסקת המתנה על בסיס עילת העושק.
- לטענת הנתבעת, התביעה דנן אין בה אלא ניסיון נוסף לעשוק אותה ולגזול ממנה את רכושה המשמעותי היחיד- דירת מגוריה ואף זאת לאחר סיום ההליכים לעניין כספי השיפוצים- אותם לא ביקשו התובעים לבטל.
טענות ב"כ היועמ"ש:
- יש לדחות את התביעה נוכח התשתית הראייתית המלמדת כי לא הוכחה כל עילה על ידי התובעים לביטול פסק הדין וכן לא הובאו כל ראיות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין. התובעים לא פעלו בדרכים המקובלות, כדוגמת הגשת ערעור על פסק הדין.
הטענה לראיות חדשות לעניין הצוואה אין רלוונטיות שכן צוואה נבדקת רק לאחר אריכות חיים של אדם.
- לעניין חוות הדעת שצירפו התובעים, נטען כי פסק הדין לא התבסס על מי מחוות הדעת ולפיכך הן אינן רלוונטיות לבקשה הנוכחית. ב"כ היועמ"ש תמהה על העלאת טענות אלו בחלוף שש שנים מיום מתן פסק הדין. התובעים מנסים להשתמש בהליך ביטול פסק הדין כדי לשטוח טענותיהם פעם נוספת.
אשר לסרטון הווידאו טוען ב"כ היועמ"ש כי אין מדובר בטענה חדשה כלל, ב"כ היועמ"ש חזר בענין זה על טענות הנתבעת, כי אין מדובר בראיה חדשה.
- לטענת ב"כ היועמ"ש, שעה שהדירה מושא התביעה מהוה את רכושה הכמעט יחיד של הנתבעת, המהווה עוגן ובסיס להוצאות חריגות, לא היה מקום להגשת תביעה זו לביטול פסק דין חלוט בעת הזו.
דיון:
- הסדר חקיקתי לקיומו של "משפט חוזר" בו נדון עניין שהוכרע בפסק דין חלוט, הוגבל ל-"פלילים", ולא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי. אולם, לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיימן של נסיבות בהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. הפסיקה בעניין זה התייחסה בעיקר למקרים בהם הסתמך המבקש על עילת התרמית, דהיינו כי פסק הדין שניתן נגדו הושג במרמה, אולם הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק דין גם בשל עילות נוספות דוגמת התגלותן של ראיות חדשות (ראו ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (פורסם בנבו)). הדרישה הינה לראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק (פורסם בנבו); ע"א 238/58 ירמיצקי נ' מעייני (פורסם בנבו)).
ראו לעניין זה- ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק (פורסם בנבו):
סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין עיזבון שעיה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012)). סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון (ראו והשוו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (19.9.2012)). על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (עניין עיזבון שעיה, בעמ' 371; ראו גם ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 20-11 (25.2.2010)).
- שני תנאים מאפשרים את ביטול פסק דין חלוט (בע"א 6019/07 משה תורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פורסם בנבו):
- חיוניות הראייה.
- לא ניתן היה להשיג את הראיה בהתדיינות הראשונה תוך שקידה סבירה.
מן הדין אל הנדון
- האם על מנת לעשות משפט צדק כטענת התובעים, יש לבטל את פסק הדין? האם בכוחן של הראיות שהניחו בפניי התובעים בהליך זה כדי לשנות את פני ההכרעה מיסודה? אקדים אחרית לראשית ואשיב על שאלות אלו בשלילה.
ה"ראיות החדשות" בגינם עותרים התובעים לביטול פסק הדין הן:
א. חוות הדעת הרפואיות של ד"ר ג'.
ב. סרטון הווידאו.
ג. תרמית של בא כוחה הקודם של הנתבעת ובתה ח'.
אבחן להלן כל אחת מטענות התובעים:
חוות הדעת של ד"ר ג':
- לטענת התובעים יש לבטל את פסק הדין בעקבות הפערים בחוות הדעת של ד"ר א' ג'- חוות דעת שניתנו בשנת 2014 ובשנת 2017. לטענת התובעים השיפור במצבה הקוגניטיבי של הנתבעת שניכר בחוות הדעת בשנת 2017 נועד להכשיר את ביצוע הפעולות המשפטיות לטובת הבת ח' בדמות הצוואה והעברת הנכס ללא תמורה אליה.
חוות הדעת הסותרות, מפריכות לחלוטין את טענות הנתבעת בכתב התביעה בהליך הקודם בהציגו את הנתבעת כחסרת ישע, בעוד שמצבה הקוגניטיבי והפיזי של הנתבעת היו תקינים עת העניקה לתובעים את דירתה במתנה.
- לטענות אלו אין כל נפקות בשאלת ביטול פסק הדין ויש לדחותן מכל וכל. ראשית, התובעים לא עתרו למינוי מומחה רפואי במסגרת ההליך הקודם ואף לא במסגרת ההליך דנן, לבחינת כשירות הנתבעת להעניק במתנה את דירתה לתובעים. התובעים אף הגדילו לעשות וצירפו שתי חוות דעת של ד"ר ג' מבלי שקיבלו אישור מבית המשפט לעשות כן, בניגוד להוראות החוק (ראו תקנה 258 יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). אף אם היו מקבלים התובעים את אישור בית המשפט לצרף חוות דעת אלו, לא ברור כיצד חוות דעת אלו יכולות לסייע בידם כאשר שתיהן ניתנו במסגרת הליכים יזומים אחרים, כך שלא ניתן להסיק מסקנות בדבר כשירותה של הנתבעת בפרק הזמן הרלוונטי להליך הקודם: חוות הדעת משנת 2014 הוזמנה לצורך הגשתה למוסד לביטוח לאומי, חוות הדעת השניה משנת 2017 הוזמנה במסגרת תיק האפוטרופסות, במסגרתו הוגשה גם חוות דעת נגדית של ד"ר ב'.
כלומר שתי חוות הדעת אינן רלוונטיות לבקשה לביטול פסק הדין, נפקותן המשפטית של חוות הדעת לא נבחנה, מדובר במומחים שהגישו חוות דעת מטעם צד ספציפי בהקשר צר ומסוים, ולא בחוות דעת אובייקטיבית שהיתה ניתנת על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט. כן אני מקבלת טענת הנתבעת כי יש בהגשת חוות הדעת משום פגיעה בפרטיותה, באופן חסר תום לב מצד התובעים. לא ברור לבית המשפט כיצד מבקשים התובעים להסתמך על חוות הדעת שניתנו לאחר מתן פסק הדין כראיה חדשה. מדובר על חוות דעת שניתנו לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים, מבלי שמצאו התובעים לנכון במסגרת ההליך הקודם לבחון כשירות הנתבעת על ידי מומחה רפואי. אין לראות בכך ראיה חדשה, אלא במקצה שיפורים שאין לקבל.
יתרה מכך, לגופו של עניין אציין כי טענת התובעים בסיכומיהם כי חוות הדעת מלמדות על שיפור במצבה של הנתבעת מרחיק לכת וחוטא לאמת. כן אין בחוות הדעת כדי לבחון את מצבה הנפשי של הנתבעת במועד בו הועברה הדירה במתנה לתובעים, ואין בהן כדי לשלול מצוקתה הנפשית של הנתבעת בזמן זה.
על כן, ניסיון זה של התובעים להציג חוות דעת שאינן רלוונטיות הנעדרות נפקות משפטית להליך זה- נדחות.
- עוד הפנו התובעים בתמיכה לטענתם למצבה הרפואי של הנתבעת לסיכום המלר"ד מיום אשפוז הנתבעת לאחר השריפה. טענה זו אין בידי לקבל שכן מדובר בראיה אשר היה ניתן להשיגה בהליך הקודם על נקלה אם רק היו עותרים לכך. עם זאת אפיס דעתם של התובעים ואומר, אף אם סיכום המלר"ד היה מונח בפני בית המשפט לא היה בו כדי לשנות ממסקנת פסק הדין בהליך הקודם: סיכום המלר"ד אינו מפריך טענות הנתבעת בהליך הקודם. לא ניתן ללמוד מסיכום אשפוז של יום אחד על מצבה הנפשי של הנתבעת בעקבות השריפה, מצב שהוביל אותה לחתום על מסמכי ההעברה ללא תמורה. כך גם לא נבחן מצבה הקוגניטיבי של הנתבעת במסגרת סיכום אשפוז זה ולכן דין טענה זו להידחות אף היא.
סרטון הווידאו:
- הראיה החדשה עליה מבססים התובעים את תביעתם כ"ראיית הזהב" כפי שכינו אותה התובעים- היא סרטון הווידאו בה מתועדת הנתבעת שהעבירה להם את דירתה "בשמחה". לטענתם הראיה החדשה לא יכלה להתגלות תוך שקידה סבירה מאחר והיו שקועים במעבר דירה, ומצלמת הווידאו הביתית אשר הסריטה את האירוע המצולם נשתכחה באחת מן האריזות, ורק חצי שנה לפני הגשת התביעה דנן מצא התובע את מצלמת הווידאו.
לטענת התובעים בסיכומיהם, הסרטון מלמד כי לא רק שהנתבעת הבינה את מהות המסמכים עליהם חתמה אלא אף מאשרת כי עשתה זאת בשמחה, הסרטון אף שולל לטענתם את המבחנים המצטברים של עילת העושק.
ראשית ובטרם אכנס לתוכנו של הסרטון אציין כי מדובר בסרטון וידאו אשר היה בהישג ידם של התובעים כל העת, בטרם החל ההליך המשפטי הקודם ובמהלכו. לא שוכנעתי כטענת התובעים כי מדובר בראיה חדשה אשר לא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. אירוע יום ההולדת לבן התובעים אוזכר בהליך הקודם, העדה א' (ח') ש' ז"ל נחקרה אודות הסרטון האמור, ראו לעניין זה עדותה בהליך הקודם במענה לשאלותיו של ב"כ התובעים, עוה"ד י', בעמ' 12 לפרוטוקול:
"ש. לעניין שהייתם אצל ל' וד' בבית – מה בדיוק היתה שם, יום הולדת, מסיבה.
ת. לא יום הולדת ולא מסיבה, היה ערב שבת והם אמרו לנו לבוא בערב שבת...
ש. הוא הראה לך וידאו של האירוע שהייתם אצלו בבית.
ת. לא. אני לא ראיתי כלום, איזה וידאו.
ש. הוא הביא מצלמה והראה לך שצילמו את המסיבה שהיתה אצלו בבית והיה שמח.
ת. לא.
ש. ד' אומר שהיה אצלך בבית והוא הראה לך את האירוע המצולם שהיה אצלו בבית ומאוד נהנית.
ת. אני לא זוכרת את זה."
מדברים אלו ברור כי אין מדובר בראיה חדשה אלא בראיה לה היו מודעים התובעים כבעלי דין בהליך הקודם, בעוד שנקודה זו אוזכרה באופן מפורש וברור והעדים אף נחקרו לגביה כאמור. העובדה כי הראייה היתה כל העת בהישג ידם של התובעים עומדת להם לרועץ ואף נתפסת על ידם כלא אמינים בבואם לעתור לביטול פסק דין מכוח ראיה זו, שלטענתם נשתכחה מהם בגלל מעברי הדירות. יודגש כי אין מקום לטעמי לקבל ראייה מכוח "שיכחה", שכן מדובר במדרון חלקלק בו פסקי דין רבים היו חוזרים לפתחו של בית המשפט מחמת "שיכחה" של ראיות שהיה ניתן להביא בהליך הקודם. אין הדבר מתקבל על הדעת, בייחוד כשמדובר בראיה שהיתה נתונה כל העת בידם של התובעים והם היו מודעים אליה. לא מצאתי כי העובדה שהיו התובעים במעברי דירות וחפציהם לרבות המסרטה היו מצויים בארגזים כדי להצדיק את "השיכחה". מעבר לכך, לא מצאתי ליתן אמון בגרסתם של התובעים לאור חקירתה של א המפורטת לעיל כי לא זכרו את הסרטון כפי שהעיד התובע במסגרת הליך זה, ראו עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול:
"ש. מתי מצאת את הקלטת?
ת. מהיום שנה לפני כן...
ש. למה לא הבאת את זה בדיון הקודם?
ת. שמתי את זה באחד הארגזים, עם כל מיני פיצ'פקס ושכחתי מזה. לא ידעתי בכלל שיש לי את הסרטון הזה שהיא מצולמת. אני צילמתי אבל היו עוד הרבה דברים מצולמים שם וזה היה תוך כדי חגיגת היום הולדת. יש מלא צילומים.
ש. מה הסיבה שלא הבאת את הקלטת בהליך הקודם?
ת. לא זכרתי שיש לי את הסרטון וידאו הזה. שכחתי בכלל ממסרטת הוידאו."
גרסתו של התובע נמצאה על ידי כלא אמינה לאור המפורט לעיל.
- למעלה מן הצורך אציין כי אף אם הייתי מוצאת לקבל את הראייה, לא שוכנעתי כי מדובר בראיה שמלמדת על גמירות דעתה של הנתבעת באופן שיש בו כדי להפוך את הכרעת פסק הדין. התובעים צירפו לסרטון תמליל המתאר כי במהלך מסיבת יום ההולדת לבנם, הודתה התובעת לסבתה על העברת דירתה ללא תמורה לתובעים וזו השיבה לה כי היא עושה זאת בשמחה, להלן אביא התמלול המדויק (הדגשה שלי- ש.א):
"ד': אמן, גם אתם בעזרת ה', ל' תודי לסבתא שלך
ב': שרק נראה אתכם מאושרים
ד': אמן, היא רוצה להודות לך על משהו
ל': אני רוצה להגיד לך תודה רבה סבתא'לה על כל מה שאת עושה בשבילנו ושהבאת לנו את הבית שלך.
ב': אני עושה בשמחה ומכל הלב וכל הנשמה, אין כמוכם.
ד': רגע, רגע, אני רוצה שניה...
ד': רגע רגע תתחילי את הברכה מהתחלה, עכשיו עכשיו אני מצלם.
ל': אהה?
ד': שיהיה לנו מזכרת זה יפה, שיהיה מזכרת
ל': רציתי להגיד תודה רבה באמת אנחנו מעריכים את זה זה לא מובן מאליו שהבאת לנו את הבית שלך, באמת, וכמו שזה לא מובן מאליו שח' פה עוזרת, שתהיה בריאה, באמת, באמת, את נשמה טובה....
ד': ל' אני רוצה גם תצלמי ואגיד לה תודה".
אמירה זו של הנתבעת המודגשת על ידי, אינה מלמדת על גמירות דעתה ורצונה החופשי של הנתבעת להעניק את הדירה במתנה. ראשית, לא ניתן ללמוד ממשפט זה כי הנתבעת מעבירה לתובעים את דירתה עוד בחייה. ניתן לפרש זאת גם כהבטחה עתידית שלאחר מותה תועבר דירתה לתובעים. כמו כן, התובעת הודתה לנתבעת על כל מה שהיא עושה בשבילם, וזו השיבה לה שהיא עושה זאת בשמחה, הדעת יכולה גם להניח כי אין מדובר בהכרח במענה על המתנה כי אם על מחוות אחרות שהתובעים מקבלים מהנתבעת. לא ניתן להסיק ממשפט אחד ויחיד על גמירות דעתה של הנתבעת כשנסיבות צילום הסרטון לא התבהרו, בעוד שפסק הדין בהליך הקודם התבסס על ראיות רבות, המלמדות על העדר גמירות דעת של הנתבעת. כך כי גם אם היה מוצג הסרטון בהליך הקודם, לא הייתה משתנה מסקנתי ביחס להעדר גמירות דעתה של הנתבעת, כמו גם לא היה רלוונטי לעילת העושק אשר נמצא כי מתקיימת במקרה דנן באופן מובהק.
- בשולי הדברים אעיר, בניגוד לטענת התובעים, הסרטון דווקא מותיר תחושה לא נוחה, אשר עולה בקנה אחד עם מסקנתי בפסק הדין שהתובעים יזמו באופן מכוון ולא ספונטני את הוקרת התודה לנתבעת בצילום, ואת הרצון של התובע כי הדברים יתועדו למען לא ישתמעו אחרת בעתיד.
פסק הדין בהליך הקודם קבע כי "הרוח החיה" מעל לכל ספק בעניין העברת הזכויות בדירה לידי התובעים היה התובע. קביעה זו אף מתיישבת עם התמלול לסרטון הווידאו שמלמד על רצונו של התובע לתעד רצון זה של הנתבעת.
כאמור, אין מדובר בראיה חדשה, וודאי שלא ראיה שלא ניתן היה להשיג בשקידה סבירה. מדובר בראיה אשר הייתה כל העת בידי התובעים, ולכן אין לקבלה, הגם כי אינה סותרת את מסקנות פסק הדין בהליך הקודם שהושתת על ראיות רבות.
תרמית:
- טענה נוספת עליה מבססים התובעים את תביעתם היא, כי במקביל להגשת התביעה לביטול הסכם המכר, בא כוחה הקודם של הנתבעת יחד עם בתה ח' טמנו לנתבעת "פח" עת החתימו אותה ביום 10.4.2012 על צוואה. עובדה זו מעידה כי הנתבעת היתה בריאה בנפשה לחתום על צוואה, בה בעת שטענה בתביעתה, כי היא סנילית ואנאלפביתית. בכל אלו יש לדעת התובעים לשלול את עילת העושק עליה התבסס פסק הידן.
עוד טענו התובעים, כי הצוואה עליה הוחתמה הנתבעת בשנת 2012 התגלתה לתובעים רק בשנת 2017 כאשר צורפה כנספח לתגובת ב"כ הנתבעת הקודם, לתלונה אשר הגישו התובעים נגדו בלשכת עורכי הדין.
- כלל טענות התובעים באשר להתנהלות ב"כ הנתבעת הקודם, לפיהן פעל בתרמית יחד עם הבת ח', אינן רלוונטיות להליך דנן ולא ברור כיצד התובעים מסיקים מסקנות בדבר ביטול פסק הדין בעוד שבא כוחה הקודם ובתה של הנתבעת אינם בעלי דין בהליך, ואף לא הייתה בקשה לצרפם. כעולה מכתבי טענותיהם של התובעים, הם פעלו בעבר כנגד ב"כ הקודם של הנתבעת- הגישו נגדו תלונה בלשכת עורכי הדין, תלונה שנדחתה. אף בסיכומיהם חזרו התובעים על טענותיהם המופנות נגד התנהלות ב"כ הנתבעת הקודם, טענות שאינן קשורות לנתבעת, וכל שכן, אינן רלוונטיות להליך לביטול פסק הדין.
כן לא מצאתי להתייחס לטענות לעניין עריכת צוואה ע"י הנתבעת, יכולתה לערוך צוואה או העדר כשרות שלה לצוות. מקומן של הטענות בדבר העדר כשירות של הנתבעת לערוך צוואתה, הגם שאינן רלוונטיות מניה ובניה להליך זה, להיטען לאחר אחרית ימיה של הנתבעת, ולא בעודה בחיים, שכן אין לצוואה נפקות אלא לאחר מות המצווה, כאשר זכותה של הנתבעת לעשות ברכושה כבשלה בעודה בחיים. כך וגם כך, העובדה כי הנתבעת ערכה צוואתה לאחר מתן פסק הדין אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין, מדובר בטענה לא מבוססת, מרחיקת לכת, שאין בינה לבין ביטול פסק הדין כל קשר.
- טענת התובעים כי פסק הדין מושתת על תרמית נטענה בעלמא, לא ברור על איזו תרמית מבססים התובעים טענתם, העובדה כי הנתבעת בחרה לערוך צוואה ואף אם בחרה להעביר דירתה במתנה לבתה (הגם שהעברה זו בוטלה במסגרת תיק הא"פ, כמפורט לעיל) מדובר על פעולות שביצעה הנתבעת לאחר מתן פסק הדין, פעולות אשר בינן לבין פסק הדין אין כל קשר, ובטח שלא ניתן לקשור בין פעולות שנעשו לאחר מתן פסק הדין, למעשה של תרמית עליו נשען פסק הדין לטענתם.
סוף דבר:
- שוכנעתי כי הגשת התביעה דנן נועדה למקצה שיפורים, מתוך חרטה של התובעים על בחירתם שלא להגיש ערעור על פסק הדין, שכן אין בתביעתם של התובעים כל עילה לביטול פסק הדין.
בתביעה דנן, כמו בתביעות הקודמות בהן תבעו התובעים את סבתה של התובעת, ממשיכים הם לגרור את הנתבעת לערכאות שיפוטיות חרף גילה ולא מוצאים מנוח בליבם לקבל את פסק הדין ככתבו וכלשונו.
התעקשות התובעים לזכות בדירתה של הנתבעת, שעה שרצונה של הנתבעת ברור לכל, לאחר שגבו את עלות השיפוץ בפסק דין שניתן לטובתם וקבע פיצוי בסך של 50,000 ₪ מעיד על חוסר תום ליבם, על העובדה כי טובת הנתבעת אינה מעניינם על אף כי הם בני משפחתה, וכל שבראש מעייניהם הוא קבלת דירתה. אין להתעלם כי מדובר בנתבעת בת 93, קשישה שאינה בקו הבריאות, שנאלצת שוב ושוב להגרר לאחר שמונה שנים להליך משפטי נוסף בעניין דירתה היחידה. התנהלות זו של התובעים מלמדת על חוסר תום לב ומחזקת את עילת העושק שנקבעה בפסק הדין בהליך הקודם.
- לאור כל המקובץ, אני דוחה את התביעה לביטול פסק הדין.
לאור התנהלות התובעים והתוצאה אליה הגעתי אני פוסקת הוצאות בסך של 10,000 ₪ שישולמו לידי התובעת בתוך 30 ימים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתנה היום, כ"ז טבת תשפ"א, 11 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.